לא יודעת מי זו - אבל את יכולה
להגיד לה בשמי, שתחיה היא על תה, אם היא מחפשת להיות אנורקטית.
אם את לא מחפשת להיות אנורקטית, אל תחיי על תה אף פעם, אפילו לא כדי לרזות מהר או לאט או השד יודע מה.
מי שרוצה להיות בריא, לא אומר לגוף שלו: היום תחיה על תה, עד שתרזה, וכשתרזה, תתחיל לאכול. זה לא הולך כך. הגוף לא עובד כך, ואם נותנים לו תנאים כאלו, הוא מגיב כמו במחנה השמדה (אפילו שם נתנו יותר מתה...), עוצר חילוף חומרים, גורם לנזק קבוע, שורף שריר במקום שומן, ואז כשמתחילים לאכול, משמינים הרבה יותר מהר מאשר היינו משמינים אם לא היינו עושים צום של תה, כי אחוז השרירים בגוף נמוך וחילוף החומרים איטי הרבה יותר מאשר בעבר.
מה ההיגיון? אין היגיון. יש חשיבה אנורקטית.
אדם שחלה בהשמנה מורבידית צריך לדעת שיש לו מחלה לכל החיים, ואם לא יטפל בה מהיום בצורה מאוזנת, הוא רק יחמיר את מצבו בעתיד.
כשם שבקלות הוא הגיע למשקל של BMI40, כך בקלות אפשר גם להגיע למשקלים של 200, 350, 550, המשקלים שאנו קוראים עליהם רק בעיתון. כי במחלת ההשמנה המורבידית, ככל שהמשקל גבוה יותר, התאוצה של ההשמנה גבוהה יותר!
לכן את התאוצה צריך לעצור קודם כל, אם רוצים לטפל במחלה בגדול.
וזה לא עושים באמצעות צום של תה, אלא באמצעות אכילה כל שלוש שעות, כולל ירקות מבושלים וחיים ככל האפשר.
היום פתחת רבע סיסי - מצוין. את צריכה פתיחה מספקת הן כדי שיעברו מים ואוכל, והן כדי שיהיה לך רזרבה קטנה קטנה, ליום של מתח וכו', שלא תינעל הטבעת. אי אפשר לחיות על הקצה של הסגירה. זה מזמין נעילות ותזוזות וחדירה וכל ההסתבכויות. תאכלי ירקות ומאכלי דיאט, וכמובן שום סוכר בשתייה, ולא תעלי במשקל.
על המזכירות של ד"ר אבינוח אני יודעת רק דבר אחד: יש כאלו שאין להן טבעת, אז מה שהן ידקלמו לי מדברי ד"ר אבינוח (שגם לו אין טבעת, והמרצים שלו לתזונה ולפסיכולוגיה התאבדו לפני שהתחילו ללמד אותו משהו), לא עושה לי שום דבר. הניסיון שלי ושל עוד אלפים אחרים הוא זה שקובע.
ויש כאלו שיש להן טבעת, כשהן היו רזות, הן היו צריכות כל הזמן לרוץ לפתוח כי ננעלה להן הטבעת (בעיניים שלי ראיתי). וכאשר הן הסתבכו, הם עלו במשקל עשרות ק"ג בחצי שנה. אז תודה רבה להן, שלא ייתנו לי הסברים איך לחיות עם טבעת...
סליחה שאני קצת מגזימה, אבל לדעתי זה לטובת האנשים פה.
