בשמחה
קהילת המאמנים בארץ היא יחסית צעירה יש מעט מאד מאמנים שעוסקים באימון לאורך שנים רבות (כמו טל רונן למשל) והרבה יותר מכך יועצים שבשלב מסויים החליקו בעדינות לתחום האימון וגורסים שהם שם כבר שנים רבות....
כמו כל קהילה מקצועית צעירה, אנשים מחפשים המשך לימוד, הנחיה, הדרכה וכו' וכשהללו לא נמצאים בשפע מסביב (והם לא) נוצרות קבוצות כאלה ביוזמה פרטית, אישית ומקומית. אלה הקבוצות שאני מתכוונת אליהן. חלקן הורכבו מבוגרי תוכניות ההכשרה בהן השתתפתי. בקבוצה אחת, היו לדוגמא, מנהלים שלא עניין אותם להפוך למאמנים אלא להעשיר את הידע שלהם באימון לטובת ניהול אפקטיבי יותר. הם פיתחו קבוצת קריאה שמתכנסת אחת ל- 3 שבועות ובכל פעם מישהו לוקח על עצמו לקרוא מאמר ולהציג אותו (+ תקציר) בפני המשתתפים. קבוצה אחרת התקבצה דווקא סביב הצורך לעשות sharing בשלבי הכניסה לשדה האימון. היינו מאמנים צעירים בתחום, כל אחד בכיוון אחר, נפגשנו פעם בשבועיים ל- 3 שעות וחלקנו חוויות ובעיקר... קשיים והתלבטויות. אני נותנת היום גם סופרוויז'ן באימון וסביב העניין הזה נוצרו כבר שתי קבוצות שנפגשות גם הן פעם בשבועיים. מעבר לזה - אני חברה היום בקבוצה קטנה של מאמנים שנפגשת באורח קבוע, עם אג'נדה קבועה כדי ליצור המשך פיתוח מקצועי. אנחנו נעזרים אחד בשני על פי האג'נדה שנקבעה. בעוד שבוע אני נותנת הרצאה בפני קבוצה של מאמנים שעכשו סיימו קורס באחד ממכוני ההכשרה. הם נפגשים ביניהם כדי להמשיך ולהתפתח ובכל פעם מזמינים מישהו לשעת הרצאה. אני מאד בעד קבוצות כאלה. לא צריך שתהיינה קבוצות גדולות אבל כן ממליצה שתהיינה הטרוגניות (מקומות לימוד שונים, תחומי אימון שונים, רקע שונה וכו'). בנוסף, אני ממליצה לכל אחד להיות בכמה קבוצות כאלה (כמובן אלו המתאימות והרציניות יותר). זה גם טבעי שקבוצות יקומו ויתפרקו בהתאם לצורך. קורסים אינם מספיקים. תכניות הכשרה הן רק התחלה. ספרים הם כלי עזר חשוב אבל לא העיקר. הקבוצות יוצרות פלטפורמה טובה לצמיחה והעשרה ובמקום בו מסלול ההתפתחות הפורמאלי נעצר בשלב מוקדם יחסית - הקבוצה היא פתרון לא רע בכלל. ענת