ממש לא חוצפה, תודה על התשובה שלך.
ועכשיו אם את רוצה, אפשר להכניס את מה שכתבת כאן לקונטקסט של תקשורת מקרבת - בתקשורת מקרבת אנחנו מדברים על כך שלכולנו יש צרכים. מה שיפה זה שני דברים: 1. שכולנו נולדנו עם אותו סט של צרכים. לדוגמא: ביטחון, למידה, גבולות, מרחב, שקט, בהירות, הערכה, פתיחות, מודעות, הנאה, ייעוד, כנות, אמפתיה, תשומת-לב ועוד.... (יש בערך משהו כמו 150 צרכים שמשותפים לכל בני האדם). 2. כל פעולה שאנחנו עושים, מיועדת לענות על צורך כלשהו. זאת אומרת, אם ענית כאן תשובה לנסיכת האהבה, עשית זאת מתוך צורך שהיה לך. אני יכולה לנחש? (אני אנסה, ואת יכולה להגיד לי אם זה מתאים לך או לא) - לדוגמא: הצורך לתרום לה משהו, הצורך בשיתוף, בהתחברות. אחד מהם? אולי צורך אחר שהיה חי בך באותו הרגע שכתבת את ההודעה. ועכשיו לעניין ה"חוצפה" - השימוש במילה "חוצפה" מניח שעשית (אולי) משהו לא בסדר. והנה עוד עקרון של תקשורת מקרבת - אין כזה דבר "בסדר" או "לא בסדר". בחיים מתוך מודעות של תקשורת מקרבת אנחנו שואפים לבטל את ההפרדה בין "אני/את/אתה בסדר" או "אני/את/אתה לא בסדר", וליצור מודעות שמבוססת על צרכים - שכל מה שאני עושה או אדם אחר עושה, עונה לי או לא עונה לי על צורך. מה גם שהתנהגות חצופה זה לא תצפית, אבל על כך בפעמים הבאות. וזה ככה על קצה המזלג. מתחשק לך לכתוב כאן, מה הדברים שאמרתי עשו אצלך, ואיפה הם פגשו אותך?
