צ´י ופנימיות הצ´י

צ´י ופנימיות הצ´י

שלום , תחילה הייתי לעשות הבחנה שתהיה ברורה לכל , ישנו הבדל בין יצור צ´י לבין לבין שימוש בצ´י , ועל כן אפרק לצורך העניין את הצ´י לשני היבטים : 1)מרחב הצי´ הפנימיות של הצי´ , כשלעצמו שאינו תלוי בשום דבר נברא , 2)מרחב הצ´י ויחסו להיבט הנברא (צ´ + יחסיות י´ המפגש אם הנברא) ביהדות מכנים את היבט פנימיות הצ´י הנפרד כשלעצמו בשם צדיק , ולפעילותו בבריאה עצמה כהיבט מתקיים - אור . ומדוע ההתעקבות אל עניין זה : יש היבט של ריבוד יחסי בין הצ´י לפנימיותו , במצב כלשהוא שאדם עושה מדיטציה , הוא מתחבר להיבט הצ´י המרובד המתקיים בו , היבט הבא לביטוי ביחסיות מרובדת רק כלפ מידת הצ´י הנמצאת בתוכו , מידה זו נמדדת ביהדות כהיבט הנקרא חיות , שזה בעצם התפלגות הצ´י היחסי ביחסו לנברא , שבא לביטוי הן כחוויה , מודעות , רגש , מחשבה ומעשים וכו´ היבטים שאנו רגילים לזהות כעצמותינו , ואז כאשר אדם מודט הוא בעצם מסדר את יחסיות הוויתו ביחס לצ´י היחסי , דבר המלווה בתחושות התעלות רגיעה שלווה וסידור המערך הפנימי ביחס לכמות הצ´י המרובד , עד אפילו מצב בו כל עולמו הופך להיות מובן ומואר , ובו יש מידות של ריבוד והבנה יחסית (דרגות המוארות) ובהם יכולות לנתב היבטים של העולם שלעומתו , רכישת כוחות הנקראת בפי ההודים : סידים . אולם אין פה הכנסת צ´י חדש לכלי האדם (משיכת אור) או אפשרות של התעלות לתוך פנימיות הצ´י שאינה תלויה . ולעוד זוית בהסבר : לשון ומובנה בהיבט הקדושה להל"ן מושג המדיטציה , וכתזכורת קדושה במובנה היהודי הוא התכנסות וחיבור לפנימיות הצ´י. ועל כן תיאור לשון הקודש את פנימיות המובן של מדיטציה לעומת תיאור חיצוני, אז כך , מדיטציה , מתייחסת להיבט של האפשרויות המודעות שאינן עדיין בכלי ונמצאים במרחב מודעות הנברא (האדם), היבט הנקרא מקיף (מ), שבין אפיוניו כלפי הבריאה יש היבטים של תפישות - הבדלות (ד) יחסיות או ארעיות (י), לעומתם יש היבט מודע המסדיר את האפשריות בתוך מרחב מודעות הנברא ופועל כגורם מבטל (ט) של פרישת הצ´י שאינו תלוי , כ- צ´י (צ)במרחב האדם שתלותו היא: יחסית או ארעית י´ וכל אלה מתקיימים במודעות המשתנה (ה) . אין בדברי יחס לטכניקות או שיטות של מדיטציה , כי העיסוק כאמור הוא בתוך מצב חיות קבועה , בו כלי האדם מסדר ומתעל את הצ´י בתוך הכלי ואין בו יחס לפנימיות הצ´י כשלעצמו ולהתעלות כלל , ואזי עדיין האדם העוסק במדיטציה כפוף לחוקי הקארמה ולדרמה , או לתסריט של חיים שמכנים גורל , ביהדות היבט זה של מידת החיות הכפופה לחוקי הדרמה והקארמה - לגורל , נמדדת בהיבטי חיות של גוף נפש ורוח , (ללא מידות נשמה חיה ויחידה) ואין פה התעלות למידת הצדיק שיכול לבטל את הגורל , קרי ההיבט שבוחר את התסריט במידות הנשמה חיה ויחידה . מה כן יש במדיטציה ומידות החיות המוגבלות הללו שההודים קוראים להם סידים , קרי למידת שימוש בסידור היחס של צ´י בכלי האדם לעומת המצאותו בבריאה . היבט הבא לביטוי בסובב (ס)לאדם והאינטראקטיביות של עולמו כלפיו , היבט שכאמור תלוי כיחסיות או ארעיות (י) הבדלותיו\תפישותיו (ד) הבא לביטוי לעומתו ביחסיות\ארעיות (י) המרחבים היחסיים (ם) , קרי מציאותו . היבט ביהדות שאנו מכנים פיתוח החושים , או היבט מידת החיות הקבועה בכלי , המאפשרת ראייה ייחודית של עולמו האינטראקטיבי , ובה היכולות לראות את הצ´י כהילות ואורה ועד מידות תיקון בתוך מגבלות מידות החיות הכפופות לחוקי הקארמה והדרמה קרי גילגולים . וכאמור כל השלבים והיכולות הנ"ל , אין בהם מידה אחת של התעלות לתוך פנימיות הצ´י עצמו או לנצח או חיבור אל הבורא . או כלשון חכמינו החסד שבחסד (היבט שמלפני הבריאה - בבורא עצמו ), וזה ההבדל בין חסד לחסד שבחסד , מקווה שלשון הדברים אינה מסובכת עבורכם יתר על המידה . דוד
 
למעלה