צבא או לא צבא....?

[שירלי317]

צבא או לא צבא....?

התגייסתי לפני כחצי שנה, עם כל המוטיבציה שבעולם. במקור הייתי אמורה להיות לוחמת מג"ב, אבל מהר מאוד הבנתי שהגוף שלי לא יכול להתמודד עם זה כרגע, עקב כך שהבריאות שלי נחלשה לפני שנה אחרי שחליתי במחלת הנשיקה. עם הבריאות הפיזית, בא גם חוסר איזון כימי שהביא אותי למה שפסיכיאטר איבחן כ"הפרעת חרדה" , רק לפני יומיים.. נקבעה לי וע"ר להורדת פרופיל ל64 עם סעיף "הפרעת חרדה" כשיש לי עוד שני סעיפים אחרים.. כשעוד שניים בדרך. אני ממש סובלת, ולמרות שרציתי מאוד לשרת בצבא ואני די נגד השתמטות.. האמת, שאני כבר לא רואה שום מניע לשרת בצה"ל. קשה לי להתמודד עם זה שצה"ל נוגד את העקרונות שלי, בכך שבצה"ל עושים ניסויים על בעלי חיים, כמו גם מזלזלים בסביבה בכך שמזהמים בכמויות, לא ממחזרים ומבזבזים מיים ואנרגיה בכמויות עצומות, סתם. מאוד קשה לי עם זה. אני יודעת שמאיפה שאני עכשיו אני גם לא יכולה לשנות את זה.. למרות שניסיתי ואני עדיין מנסה. כל יום אני נלחמת עם עצמי להחזיק מעמד. כשאני נמצאת בחרדה מתמדת וכאב לב על בעלי החיים והסביבה. כמו גם, אני מותשת 24 שעות ביממה, פיזית ומנטלית. אני בתפקיד פקידותי שאני רואה ממנו שום סיפוק. אני יודעת שהתפקיד היחידי שאוכל בעזרתו להעביר את שאר השירות ולשמור על השפיות והבריאות שלי גם יחד הוא תפקיד עם בעלי חיים, אולי עם הכלבים של הכלבנים.. אבל ספק שיתנו לי לעבור למשהו כל כך ספציפי ומבוקש.. מה גם שיש לי סעיף על אלרגיה, בין השאר לכלבים.. למרות שזה לא ממש מתבטא אף פעם.. אני שוקלת לוותר ולצאת מהצבא, רק כי אני לא מסוגלת לטפל בעצמי בו זמנית ולתפקד בתפקיד שלי, בטח שלא בתפקיד הנוכחי. אני גם סובלת מחרדות קשות כאשר אני נדרשת לבצע תורנות שמירה, הכוללת לילה בבסיס. ואף אחד לא בא לקראתי. אני חוששת שהצבא אינו אורח החיים המתאים לי, אני זקוקה לאורח חיים טבעי יותר וגמיש יותר. אני יודעת שאין לי בעיה לתפקד בעבודה שאני יודעת שמתאימה לי.. וכבר התחלתי ללמוד אפילו באוניברסיטה הפתוחה. אז אני יודעת שאני יכולה להצליח בלי בעיה מעבר לצבא. אבל עדיין, התחושה ש"לצאת על סעיף נפשי" זה לא בסדר.. ממשיכה לחלחל לעצמות. מה עושים?

 

[הוא היה אומר]

למה שלא תפגשי עם קב"ן

בלי להחליט עדיין כלום, תספרי לו כמה שקשה ועל ההתלבטויות, ואולי הוא יעזור לך לעבור תפקיד, או שיתן לך כוחות להתמודד עם התסכול בתפקיד הנוכחי. תוכלי להתייעץ איתו וגם להעלות את האפשרות של יציאה מהצבא. שווה לנסות, אין מה להפסיד

 

[kill computer]

בלי להחליט עדיין כלום???

כדאי שתחליטי ומהר ואני אסביר גם למה. קב"ן לא יעזור בשיט, הם לא יודעים לעשות כלום חוץ מלכתוב על דפים. הם לא איזה פסיכיטארים כמו בסרטים שנותנים לשבת על ספה ולספר מה עבר עלייך היום. הם יכולים להפנות אותך הלאה לפסיכיאטר שירשום לך כדורים נגד חרדה (ציפרלקס, פקסט, סרוקסט..). השאלה זה מה את רוצה, להמשיך להעביר את השירות על כדורים, לעבור לתפקיד אחר (שלא יהיה שונה יותר מדי מזה של עכשיו רק הסביבה תשתנה ואולי תהיה סבילה יותר) או פשוט לצאת מהצבא. אבל א-ת זו שצריכה להחליט כי כשהקבן יראה שאת מתבכיינת בלי להיות סגורה על עצמך לא יעשו איתך כלום ותשארי באותו מצב. אם לא תחליטי כלום הזמן ימשיך לעבור החיים שלך ימשיכו להתבזבז על החרדות והמצב המחורבן שאת בו כרגע. יש רק שתי פתרונות למצב 1. להשאר 2. לצאת. זה הכל אין חדש תחת השמש, פשוט תחליטי כבר. וזה רק מתוך נסיון די רציני עם מרפאות ברה"ן..

 

[הוא היה אומר]

את תחליט בשבילה

אתה אומר את זו שצריכה להחליט, אבל בלי ספקות מחליט לה על החיים שתצא מהצבא. כשנותנים עיצה צריך קצת איפוק וקצת הסתייגות. ואם יש לך כעסים עם נרפאות ברה"ן זו בעיה שלך. קב"ן הוא פסיכולוג לכל דבר מה יותר טוב מזה? וכמו בסרטים אפשר לספר על הכל. אם היא תצא מהצבא ותתחרט - לך לא יהיה איכפת, את הכעס שלך הוצאת.

 

[kill computer]

לא לא ולא

זה נורא נחמד שאתה אוהב לראות את הדברים כמו שהם על הנייר. לא יודע אם יצא לך להיות במרפאות ברהן בבקרים שמקבלים חיילים לפגישה ראשונה. זה שוק בשר. אז כדאי לאלה שמגיעים לשם שיהיו החלטיים. כל מה שאמרתי זה שלא תלך לקבן כשהיא לא יודעת מה היא רוצה הלאה: לנסות טיפול בכדורים, שינוי שיבוץ או לצאת מהצבא. מהקב"ן לא מגיעה ישועה, מתנצל. הם לא נותנים יחס של פסיכולוג אזרחי שמקבל כסף לפי שעה, ולכן שמגיעים אליהם צריכים להיות תמציתיים ולעניין, לא משנה לאיזה מטרה באת. ולמה אתה מוכר לה אשליות תגיד? זה כמו בסרטים? יש לך 5 דקות פגישה לא 40 דקות לדבר על הילדות שלך. כאילו באמת אני רוצה להבין למה אתה סתם אומר? זה ממש לא ככה. אם היא תצא מהצבא ותתחרט, יש לה אפילו אופציה לחזור (גם זה מניסיון). אני באתי לעזור, אתה באת לבלבל את המח קיצר. לא מבין כלום ממה שאתה אומר רואים שאין לך נסיון ועוד אתה בא לנסות לנתח אותי ואת הכעס שלי על מרפאות ברה"ן. יש פה פורום שנקרא "תלונות וקיטורים" אם אתה בעניין ד"א..

 

[הוא היה אומר]

צודק

יצאתי קצת בוטה זכותך להגיד את דעתך. אבל אני עדיין חושב שקב"ן כן יכול לתת תמיכה וייעוץ. הוא פסיכולוג וזה התפקיד שלו. ושווה לנסות. יכול להיות שזה משתנה מקב"ן לקב"ן.

 

[שירלי317]

כבר הייתי אצל הקב"ן שבוע שעבר..

הוא לא ממש עזר. הפנה אותי ישירות לפסיכיאטר באותו היום.. והפסיכיאטר פשוט נתן לי ישר כדורים והפנה אותי לועדה רפואית להורדת פרופיל ל64 על סעיף "הפרעת חרדה" התייעצתי עם פסיכולוגית שהייתי אצלה כבר 3 מפגשים.. ואתמול הייתי אצל פסיכיאטרית פרטית.. ואין לי מושג מה לעשות. אני עכשיו רוצה לקבוע תור לפסיכיאטר הצבאי שוב, אבל אין לי מושג לאן להתקשר וכל המספרים שמצאתי לא עונים לי. אני די נוטה לכיוון ההחלטה של לצאת מהצבא כי אני מרגישה שאני לא יכולה עוד. אני מרגישה שאני צריכה את המרחב נשימה הזה כדי לצאת מהתהום ולהתאושש. לטפל בעצמי, ב"נפש" ובבריאות הפיזית. המפקד שלי חושב שאני סתם ילדה קטנה ומפונקת שקשה לה להסתגל לצבא.. ולא ממש מקשיב כשאני מנסה להסביר לו מה באמת עובר עלי.. ובנתיים אני יושבת כמו עציץ כל היום מ8 עד 5 אמנם ירד ממני העומס.. אבל זה לא יותר טוב. המפקד שלי ועוד כמה אנשים מסתכלים על "לצאת מהצבא" כעל בריחה והתחמקות, הדרך הקלה.. וזה כל כך לא. המפקד שלי קרא לצבא גנון... ואמר שבאזרחות יהיה לי יותר קשה. ואני דווקא חושבת שיהיה לי יותר קל.. בגלל שהצבא זה באמת סוג של גנון.. אני יחסית בוגרת לגילי.. ובגלל זה בד"כ לא ממש מסתדרת עם אנשים בגילי... ובצבא, בגלל שהמסגרת מתייחסת אלי כאל ילדה קטנה בגנון. ובאזרחות, אני יודעת שאני אמצא את עצמי. ואני אוכל למצוא את המקום שלי בעבודה המתאימה לי וכ'ו. אני פשוט לא מסוגלת עם המסגרת הצבאית שגורמת לי לפקפק בעצמי, להרגיש חסרת יכולת, מיותרת... יש לי כל כך הרבה דברים ודרכים לתרום, כל כך הרבה מוטיבציה.. אני פשוט לא מוצאת את המקום להשתמש בכל זה בצבא. כי לא נותנים לי את ההזדמנות. חוצמזה שאני כל הזמן מרגישה מותקפת. וזה מכניס אותי עוד יותר למגננה, לחץ וחרדות. אני מרגישה שזה המוצא היחיד. אבל הפסיכיאטרית הפרטית שהייתי אצלה, אמרה שגם ככה על דברים כאלה מוציאים רק אחרי לפחות חודש של ניסיון בטיפול תרופתי ורק אם יראו שזה לא ממש הולך.. אז ישקלו להוציא אותי.. אני מרגישה שאני לא מסוגלת יותר. והזמן שמתבזבז על התחושות האלה ועל חוסר היעילות הזו ועל הכלום הזה.... מרגיש לי כל כך מיותר כל זה... כאילו שום דבר לא מתקדם ולא יתקדם. חוצמזה, שאני לא רוצה להיות על הכדורים האלה לתקופה ארוכה.. ניסיתי כמה ימים וזה גרם לי להרגיש שאני מאבדת את עצמי. ולא הצלחתי לישון... וזה רק הכניס אותי עוד יותר לדיכאון. אני מפחדת. ואני לא יודעת כבר מה לעשות. וחוסר התמיכה מאנשים בנוגע ללצאת מהצבא לא תורם לי בכלל. ואני הבנאדם האחרון שיעודד השתמטות! אני הכי בעד להתגייס לצבא... וזה גורם לי להרגיש, ספק חלשה ספק צבואה.. לא יודעת.

 

[86235238]

תנסי בפורומים של פרופיל חדש- אמת במקום

שקרים

 

[kill computer]

אוי אוי כנסי..

ידעתי שזה יהיה ככה...קיצר כמה דברים ישלי להגיד לך נלך לפי הסדר שכתבת רשמתי לך שככה יהיה אצל קב"ן, ידעתי על מה אני מדבר. בקשר לכדורים, לא מספיק לקחת אותם כמה ימים בשביל להרגיש שינוי ככה שאני לא ככ לוקח את הצד שלך פה...כי אחרי חודש שלוקחים אותם הם באמת מתחילים לעזור. אבל זה לא פייר שתקחי את החרא הזה בגללם. את לא צריכה להיות תלויה בכדור שנתיים. בשביל לקבוע תור חוזר את צריכה להתקשר למרפאות ברה"ן בשעות הפעילות שלהם ולקבוע תור, אני לא חושב שבשביל תור חוזר את צריכה הפניה מרופא יחידה או משו, תתקשרי ותבקשי לחזור לפסיכיאטר שבדק אותך. המפקד שלך צודק, באזרחות באמת יהיה יותר קשה, בגלל זה הוא וכל מיני שכמותו מעדיפים להשאר במערכת הצבאית ולתפוח ולהשמין על חשבון המדינה בלי לעשות כלום ורק לתת למונה של הותק לדפוק עד הקידום הבא בדרגה במשכורת ובשאר ההטבות. ולגבי "הגנון", הוא צודק כי המערכת הזאת כל כך מסובכת לתמרון והתמודדות ל"חייל הקטן", זה בול כמו באזרחות, רק עם יותר אופציות שישפטו ויענישו אותך. ואם זה מה שהוא חושב אחרי שראה הרבה חיילים, אולי יש בזה קצת אמת, ואולי כדאי שתשארי שם קצת. תלמדי איך מסתדרים כשאין ברירה. כי ככה זה יהיה באזרחות. כולם חושבים שהם בוגרים לגילם, אבל האמת שאין לך שום ניסיון חיים בסוג הדברים שהצבא יכול לשפשף אותך בהם. להתמודד עם "מערכת" זה משו קשה וסוחט עצבים ומתסכל, כמה שיותר מהר תלמדי להתנהל בה ככה תגיעי למקום הטבעי שלך מהר יותר. אין כזה דבר אני אמצא את העבודה שמתאימה לי וכו'...את אומרת את זה כאילו זה הדבר הכי פשוט בעולם אבל זה קשה, כי אין לך מושג מה העבודה שמתאימה לך. את צריכה לצבור ניסיון ולהתעסק בדברים שיפתחו לך קצת את העיניים, דברים שכרגע את אולי חושבת שלא מתאימים לך ואם לא יכריחו אותך וישימו אותך במצב שאת חייבת - לא תגיעי אליהם. באזרחות גם לא נותנים הזדמנויות וגם יפקפקו בך ויעשו לך חיים קשים. הפסיכיאטרית שלך טועה, את יכולה לצאת בשניה שתגידי שאת בדכאון ורוצה להתאבד. יקבעו לך תור לועדה רפואית ותקבלי גימלים נפשיים עד הועדה. (במידה ותדעי לדבר כמו שצריך). הדיעה האישית שלי אחרי מה שכתבת כאן זה עדיף שתשארי בנתיים בצבא. שתתחזקי קצת בתור בנאדם. מרגישים את זה שאת מתייחסת לעצמך כחלשה. תשארי בצבא עד שתתייחסי לעצמך כבן אדם חזק. באמת באמת שבאזרחות לא כזה קל, בסהכ לא לובשים מדים.

 

[סהר-תמיכה]

היי שירלי

נראה שהצבא מעמיד בפניך אתגרים לא פשוטים שקשה לך להתמודד עמם, זה קשה. גם להגיע לאחר מחלה לצבא, גם לסבול ממחלות שונות נוספות, שדורשות התמודדות יומיומית, וגם להשלים עם התחלואים של הצבא...זה ממש לא פשוט. יקרה, מהדברים שאת כותבת כאן ניתן להבין שאולי את עוד לא נעולה, עדיין מתלבטת, צבא או לא צבא. ההתלבטות המתמדת כנראה עוד יותר מקשה עליך כי היא, במובן מסויים, נמצאת בראש כל הזמן, מפריעה להתרכז בדברים אחרים. את כבר חצי שנה בצבא, מכירה את המערכת, וכנראה שרק את יכולה להחליט אם מתאים לך להשאר או לנסות להשתחרר. הצבא, עבור רובנו, זאת מטלה זמנית, מה שנקרא "גומרים הולכים", איזה סוג של חובה שחייבים לבצע ולהמשיך הלאה. אצל רובנו זה גם לא מוסיף הרבה להמשך החיים, ניתן להגדיר זאת אולי כתורנות זמנית. לכן, אולי כדאי שתעשי עם עצמך את החישוב של רווח והפסד, כדאי או לא כדאי, ותחליטי עד כמה המחיר שאת משלמת כדאי עבורך. אנחנו מצדנו נכבד כל החלטה שלך, ואנחנו מאמינים שגם הצבא יעשה זאת. שיהיה בהצלחה, נשמח אם תחזרי לספר מה נסגר אתך.

 

[עמותת נפגעי ממסד]

אל תשתחררי.

תנסי למשוך קצת. לא שווה להשתחרר על סעיף נפשי, ביחוד שאת לא כזאת. לעתים הקב"ן גם גורם למורת רוח (ולערעור נפשי). אני מניח שזה המקרה, אך בכל זאת תנסי לערער על החלטת הקב"ן - אל תוותרי. את תראי שכל הבעיות יעלמו, ברגע שיעלו לך את הפרופיל. תנסי במקביל להתייעץ עם מש"קית ת"ש לגבי מקום השירות, וגם לגבי העלאת הפרופיל. בהצלחה.