צבא הגנה לעמי ישראל - תגובה ליהונתן גפן
בתאריך 10.8.2007 יהונתן גפן, "סגן, מ.א. 956707" פרסם טור בעיתון סופשבוע שכותרתו "אכן חצי העם". בגאווה גדולה הוא מצהיר בכתבה, שאפילו הוא, ממרום נסיונו, למרות שגדל על מושגים כגון "צבא העם", ו"דוגמא אישית", גם הוא, היה מעדיף להתגייס ל"כוכב נולד" מאשר ל"צבא חצי העם". באהדה גדולה הוא מהלל את הקהילה החרדית על הדאגה לילדיהם והצלתם מגיוס לצבא הכיבוש הלקוי שלנו. בכתבה חוצבת להבות הוא חותך ושואל ללא בושה לא אחר מאשר לוחם סיירת מגלן! האם היה רוצה שג'קו אייזנברג יהיה המפקד שלו. יהונתן גפן, אני כותב לך, לא כי אני כועס, אני כועס, אבל זה לא מה שגורם לי לכתוב. אני לא אבא, ולא אדם מוכשר כמוך, לא מנוסה כמוך, לא מפורסם כמוך, ואולי אפילו לא חכם כמוך. אני בטוח שדברים שאתה יודע אני בכלל לא בטוח אספיק ללמוד. אני מעריך אותך על הדאגה לבניך, לרצונך לתרום, ולהבנתך את השונה ממך, חרדים, או שמאלנים. אני כותב לך בגלל סיבה אחת. אני כותב לך, כי אני חושב ששכחת. כשסיפרת על המורה שהסביר לכל הכיתה שהם צריכים להיות בסיירות ובצנחנים. אני חושב שזה ברח מזכרונך, אותה שורה, שורה תחתונה, שלמרות כל משפטי ההבלים שמכסים אותה, ואלפי השקרים, הטענות המרומות, המפקדים הכושלים שעליהם אתה מדבר, ואומר רק דברי אמת, שביזו את אותה שורה. אני חושב שהתסכול התעלה עליך, כשלא הפנמת שאין לנו ארץ אחרת, ואין לנו צבא אחר, ואין לנו מי שישמור עלינו מכל אויבינו, חוץ מאיתנו. ואפילו אם זה לא כולנו. אפילו אם זה רק חצי עם, כמו שרק שוטים אוהבים ללהג. כשהחצי השני משרת בחצי משרה בקריה, או בצבא הרייטינג של כוכב נולד לעם שלנו תמיד היה קשה, ואחרי יותר מ5000 שנה, זה לא נראה שזה הולך להשתנות. אבל אנחנו אף פעם לא ניצחנו ע"י זה שהתעלמנו, ולא ע"י כך שהתפזרנו, ובטח לא בגלל שהתפלגנו בתוכינו. אני לא יכול להגיד לך שיש לי חבר ציפציפ מטר וחצי שנהרג בגלל שגיאות של הצבא אני אפילו מתיימר לחשוב שהקשיים הגדולים ביותר שעברתי בצבא מתקרבים לסבל שהיה לך. ואני לא בסיירת צנחנים, ואני גם לא בקריה. ואני בטח ובטח שמסכים איתך ש"נשיאה שווה בנטל" זאת לא גישה, אלא בריחה. ועדיין אני מוצא לנכון להזכיר לך, שאין לנו ברירה. אם נילחם בצבא, ובפילוג, אם "נסרב" או "נשתמט" כדי להביע דעה במקום להחליף את הלקוי, ולתקן במקום להרוס. לא יישאר כאן כלום. ואז זה כבר לא ישנה מי היה ימני קיצוני שסירב פקודה ומי היה סרבן. חפשן, או אפילו נכה כי כולם יהיו בים אין לי דעה איך צריך להתמודד עם הפיקוד. אבל כשאתה מבטל את השליחות של הצבא, מסרס אותו מהמשמעות שלו להגן על עצמו ועל עמו. אתה פוגע לא רק בעצמך, אלא גם בכל המדינה. ואני חלק מהמדינה הזאת, שכתבת שאתה עדיין שונא. ואני אוהב את המדינה הזאת, אפילו אם קשה לחיות כאן. ואני מקווה שנזכרת סמל אופיר פרידלר
בתאריך 10.8.2007 יהונתן גפן, "סגן, מ.א. 956707" פרסם טור בעיתון סופשבוע שכותרתו "אכן חצי העם". בגאווה גדולה הוא מצהיר בכתבה, שאפילו הוא, ממרום נסיונו, למרות שגדל על מושגים כגון "צבא העם", ו"דוגמא אישית", גם הוא, היה מעדיף להתגייס ל"כוכב נולד" מאשר ל"צבא חצי העם". באהדה גדולה הוא מהלל את הקהילה החרדית על הדאגה לילדיהם והצלתם מגיוס לצבא הכיבוש הלקוי שלנו. בכתבה חוצבת להבות הוא חותך ושואל ללא בושה לא אחר מאשר לוחם סיירת מגלן! האם היה רוצה שג'קו אייזנברג יהיה המפקד שלו. יהונתן גפן, אני כותב לך, לא כי אני כועס, אני כועס, אבל זה לא מה שגורם לי לכתוב. אני לא אבא, ולא אדם מוכשר כמוך, לא מנוסה כמוך, לא מפורסם כמוך, ואולי אפילו לא חכם כמוך. אני בטוח שדברים שאתה יודע אני בכלל לא בטוח אספיק ללמוד. אני מעריך אותך על הדאגה לבניך, לרצונך לתרום, ולהבנתך את השונה ממך, חרדים, או שמאלנים. אני כותב לך בגלל סיבה אחת. אני כותב לך, כי אני חושב ששכחת. כשסיפרת על המורה שהסביר לכל הכיתה שהם צריכים להיות בסיירות ובצנחנים. אני חושב שזה ברח מזכרונך, אותה שורה, שורה תחתונה, שלמרות כל משפטי ההבלים שמכסים אותה, ואלפי השקרים, הטענות המרומות, המפקדים הכושלים שעליהם אתה מדבר, ואומר רק דברי אמת, שביזו את אותה שורה. אני חושב שהתסכול התעלה עליך, כשלא הפנמת שאין לנו ארץ אחרת, ואין לנו צבא אחר, ואין לנו מי שישמור עלינו מכל אויבינו, חוץ מאיתנו. ואפילו אם זה לא כולנו. אפילו אם זה רק חצי עם, כמו שרק שוטים אוהבים ללהג. כשהחצי השני משרת בחצי משרה בקריה, או בצבא הרייטינג של כוכב נולד לעם שלנו תמיד היה קשה, ואחרי יותר מ5000 שנה, זה לא נראה שזה הולך להשתנות. אבל אנחנו אף פעם לא ניצחנו ע"י זה שהתעלמנו, ולא ע"י כך שהתפזרנו, ובטח לא בגלל שהתפלגנו בתוכינו. אני לא יכול להגיד לך שיש לי חבר ציפציפ מטר וחצי שנהרג בגלל שגיאות של הצבא אני אפילו מתיימר לחשוב שהקשיים הגדולים ביותר שעברתי בצבא מתקרבים לסבל שהיה לך. ואני לא בסיירת צנחנים, ואני גם לא בקריה. ואני בטח ובטח שמסכים איתך ש"נשיאה שווה בנטל" זאת לא גישה, אלא בריחה. ועדיין אני מוצא לנכון להזכיר לך, שאין לנו ברירה. אם נילחם בצבא, ובפילוג, אם "נסרב" או "נשתמט" כדי להביע דעה במקום להחליף את הלקוי, ולתקן במקום להרוס. לא יישאר כאן כלום. ואז זה כבר לא ישנה מי היה ימני קיצוני שסירב פקודה ומי היה סרבן. חפשן, או אפילו נכה כי כולם יהיו בים אין לי דעה איך צריך להתמודד עם הפיקוד. אבל כשאתה מבטל את השליחות של הצבא, מסרס אותו מהמשמעות שלו להגן על עצמו ועל עמו. אתה פוגע לא רק בעצמך, אלא גם בכל המדינה. ואני חלק מהמדינה הזאת, שכתבת שאתה עדיין שונא. ואני אוהב את המדינה הזאת, אפילו אם קשה לחיות כאן. ואני מקווה שנזכרת סמל אופיר פרידלר