צבא + הית'ניזם ?

[Wing Chan]

צבא + הית'ניזם ?

אהלן חבר'ס אני כרגע בצבא ואיפה שאני משרת אני גם לא רואה הרבה בית (כמו שבטח שמתם לב, או שאולי לא שמתם לב) וגם אין לי טיפת זמן לעצמי. הייתי רוצה עצה ממי (וכאן אולי Laoch יוכל לעזור לי) שעבר את העיניין, לאו דווקא בפגאניזם אלא יותר בקטע של ההית'ניזם - איך לעזעזל שומרים על זה? באזרחות זה קלי קלות, אין לך שם זמנים, אין לחץ אטומי, אין לך שעתיים ביציאה על שטויות וכול מיני חרא כזה (מה, מותר להתלונן קצת) אבל במסגרת קרבית זה בעייתי ממש. רבאק, אפילו את יול לא חגגתי. עזרה, מישהו? תודה

 

[Wing Chan]

ומה לעזעזל הלך כאן בזמן האחרון?

נסיך? פרדס? שו?

 

[amphioxus]

"ברעום תותחים שותקות המוזות"

אולי זה לא עונה לך, אבל לפעמים גם ציטטות עוזרות.

 

[gwizard]

מה הבעיה ?

אומנם לא הייתי קרבי, אבל מה הבעיה ? אתה רוצה לחגוג ? סבבה, בזמן משמרת או מארב תסתכל על האדמה, תגיד תודה שהיא קיימת ותמשיך הלאה. הנקודה שלי היא שאין צורך לעשות טקס כדי לחגוג. אפשר לעשות את זה בפנים בתוכך, כי זה מה שהכי חשוב. יש לך שעתיים ביציאה ? אין שום בעיה. לך למקום מבודד (תא בשירותים) ותעשה שם את הטקס שלך. נשארת שבת ? על הכיפאק ! תתחבר לאדמה, שא תפילה לאלים וכ"ו. אפשר למצוא דרכים, גם אם אתה במסגרת כמו צבא.

 

[mb3inh]

כשאתה טקס

גם אם הוא מאולתר אתה מתנתק לזמן מה ויכל להיות שאין לו את הזמן הזה. אני אישית לא יכל לעזור יותר ממה שעזרו. אבל אם אני היתי לוחם(מה שלא יקרה בגלל גופי הכחוש ויכולתי הגופניות המוגבלות מאוד) לא היתי מרגיש את הצורך לעשות טקס פורמלי תפילה אישית היתה מספיקה לי(כמו שאלון אמר להסתכל על האדמה ולהגיד תודה.אני היתי מוסיף להתסתכל על הכל).

 

[T i a]

לוחם זה לא רק מצב גופני

לוחם זה יותר מצב נפשי והתייחסות אל החיים תוך ערכים מסויימים.

 

[laoch gaidhlig]

מזל טוב

ברוך בואך לשורת הלוחמים. הנושא של שמירה על הדת האישית שאיננה בין הדתות המונוטאיסטית הינה עינין של גמישות . באופן כללי זה די דומה לחייל יהודי דתי , קמים מוקדם יותר,ומנצלים שעות ת"ש. הידע שלי על אסטרו הוא מאוד מצומצם כך שאני לא יודע איך אתה מבצע פולחן,אבל אני אתן את הדברים מנקודת מבט של סינרכט. לפי האמונה שלי רחצת בוקר והופעה אישית הינה אקט דתי המלווה בתפילה לאלים היות וזה צורך קצת יותר זמן מהגל"חצ הרגיל הייתי קם כ15 דקות לפני ההשקמה הרשמית. בזמן הנק"נש היה זמן ראוי לתפילה לגובניו אל החרשים שישמור על תקינות הנשק שברשותי. לכל שבוע יש סוף ואם אתה לא במבצעית אז אתה פנוי לעצמך מערב שישי עד ערב שבת (תודה לחברינו היהודים) מה שמאפשר פעילות פולחנית רבה יותר שכוללת הגשת מנחות לאבות השבט ולאלים ותמיד אפשר למצוא פינה שקטה לעשות את זה . חגים זה קצת מורכב יותר,אני גיליתי שכנות עם המפקדים והסבר על מי ומה אני וכמו כן היתנדבות להשאר בבסיס בזמן החגים של בני הדת האחרת על מנת לאפשר להם לחוג עם משפחותיהם הובילה להתחשבות בדתי וקבלת חופשות של 24 שעות בזמן החגים שלי. באופן כללי זה די דומה למה שאחרים אמו פה , למרות שאני אישית לא היתי משתמש בשרותים . בכל מקרה אתה מוזמן ליצור קשר באופן אישי איתי על כל דבר בנושאי הצבא והידניזם ואשמח לעזור מניסיוני , וזה תופס לגבי כולם פה (אני איש קבע בצה"ל). sl'an agus beannachd

 

[neophile]

אל תשכח

להביט לעבר הירח והכוכבים

 

[רובין עוטה המגבת]

מתוך החוויות האישיות שלי:

אני שירתתי בחי"ר (נח"ל), אז תעשה את ההשוואות לעצמך - כי אני לא יודע איפה אתה משרת. השאלה הראשונה שאתה צריך לענות לעצמך עליה, היא "האם אני גלוי לגבי הדת שלי עם שאר החבר'ה בפלוגה". אני לא בטוח שנכון לגלות בכל מחיר - אני לא גיליתי באֹפן מֻצהר. בפלוגה של לוחמים חשוב מאד ליצור יחסי חברות ושותפות, ולפעמים שווה לבלוע את הצפרדע הזאת. חוץ מזה, אני מניח שאתה עדיין בפלוגת מסלול (אני צודק?) - כך שיש יותר לו"ז וכאלה. אח"כ יהיה לך יותר יותר זמן, במיוחד עם תחליט להיות גלוי, וכך תוכל לבקש את התחשבות אחיך לנשק. אבל במקרה שלא - כנראה שלטקסים "פורמליים" לא יהיה לך הרבה זמן. מצד שני, לוחמים מקבלים הרבה רגעים של חיבור לטבע (מסעות ליליים ארוכים, מארבים <לי יצא לעשות מארבים בשמורות טבע על גבול לבנון>, סיורים וכיו"ב). מבחינתי לפחות, גם עצם הרעיון של להיות לוחם היה משמעותי באפן דתי בשבילי - גם בגלל ההגנה והעשייה בשביל אחרים, גם כי זה שירות שמזמן המון גילויים על עצמך ועל אנשים (בגלל מצבי הקיצון שנמצאים בהם) וגם כי זה אילץ אותי לפתח את כח הרצון שלי והראה לי מה רצון יכול לעשות באמת. לסיכום, כל העסק קצת אינדבידואלי. לי הספיקו הקרבה לטבע ותחושת המשמעות, בלי יותר מדי טקסים מובנים. יכול להיות שאצלך זה אחרת. אם כך או אם כך, אתה מֻזמן תמיד לשלוח לי מסר אישי, או דוא"ל ואני מבטיח לענות. שא ברכה והמון בהצלחה, -רובין עוטה המגבת.