צביטה ב

[שרה (סוזי)]

צביטה ב../images/Emo23.gif

צביטה ב

החלטתי להוציא רגע את הראש מתוך המעורה שלי. אמנם לא הגבתי כאן תקופה מסויימת, אבל כמעט כל יום קראתי, התרגשתי עם הבטאשל חנה, נלחצתי עם הדימום של לימור (נו, את תעדכני אותנו, כולנו לחוצות) לא התפקדתי בגלל שאני מעדיפה לשמור את המצב שלי כרגע לעצמי. אז למה אני כותבת. בגלל צביטה די גדולה שקיבלתי בלב. את החודשיים האלו אני עוברת בשקט יחסי, עדכנתי אתכם בקשר להיסטרסקופיה ומיד קברתי את עצמי מתחת לשמיכות עד שיהיו לי ברור מה קורה. אבל חברה אחת כן שיתפתי. שיתפתי אותה בהכל! מדובר על חברה שגרה כאן בישוב, לא ישוב גדול, כולם מכירים את כולם, כולם מרכלים על כולם. חזרתי עכשיו מבית של חברה אחרת שפלטה בשיא הטבעיות שהחברה ההיא מטלבת בקשר להפלה, מתברר שהיא בהריון לא רצוי תוך כדי הנקה מלאה וגלולות. כן זה קורה. יש כאלו שקל להם להכנס להריון ויש כאלה שקשה להם. מה שכואב לי זה שאותי היא לא שיתפה! היא יודעת שרק איתה אני מדברת, למה היא לא יכולה לשתף אותי בצרות שלה? אני גם מבינה את הצד שלה, היא לא רוצה לפגוע בי, או אולי היא חוששת מאיך שאני אגיב. ת'אמת, אני מבינה אותה, יש לה שלושה ילדים. הקטן בן 9 חודשים. היא אמורה להתחיל קורס לימודים ואחריו להתחייב לעבודה. ואם היא תהיה בהריון יבטלו לה את הקורס. היא לא יודעת מה אני חושבת כי היא לא שאלה. היא לא צריכה לשאול כמובן, כי זאת החלטה שלה. אבל למה היא לא יכולה לשתף אותי בקשיים שלה. אני מרגישה שהחברות הזאת היא חד סטרית, קשה לי פתאום לשתף אותה כשאני יודעת שהיא לא משתפת אותי. פתאום אני מרגישה שהשיחות שלי איתה היו שיחות עם "פסיכולוג" ולא עם חברה. זהו לעכשיו. אני חוזרת אל מתחת לשמיכות מבטיחה לעדכן כשאני אדע יותר

 

[ע נ ב ל 2]

מה אני אגיד לך....???? זה לא פשוט

צביטה ב

החלטתי להוציא רגע את הראש מתוך המעורה שלי. אמנם לא הגבתי כאן תקופה מסויימת, אבל כמעט כל יום קראתי, התרגשתי עם הבטאשל חנה, נלחצתי עם הדימום של לימור (נו, את תעדכני אותנו, כולנו לחוצות) לא התפקדתי בגלל שאני מעדיפה לשמור את המצב שלי כרגע לעצמי. אז למה אני כותבת. בגלל צביטה די גדולה שקיבלתי בלב. את החודשיים האלו אני עוברת בשקט יחסי, עדכנתי אתכם בקשר להיסטרסקופיה ומיד קברתי את עצמי מתחת לשמיכות עד שיהיו לי ברור מה קורה. אבל חברה אחת כן שיתפתי. שיתפתי אותה בהכל! מדובר על חברה שגרה כאן בישוב, לא ישוב גדול, כולם מכירים את כולם, כולם מרכלים על כולם. חזרתי עכשיו מבית של חברה אחרת שפלטה בשיא הטבעיות שהחברה ההיא מטלבת בקשר להפלה, מתברר שהיא בהריון לא רצוי תוך כדי הנקה מלאה וגלולות. כן זה קורה. יש כאלו שקל להם להכנס להריון ויש כאלה שקשה להם. מה שכואב לי זה שאותי היא לא שיתפה! היא יודעת שרק איתה אני מדברת, למה היא לא יכולה לשתף אותי בצרות שלה? אני גם מבינה את הצד שלה, היא לא רוצה לפגוע בי, או אולי היא חוששת מאיך שאני אגיב. ת'אמת, אני מבינה אותה, יש לה שלושה ילדים. הקטן בן 9 חודשים. היא אמורה להתחיל קורס לימודים ואחריו להתחייב לעבודה. ואם היא תהיה בהריון יבטלו לה את הקורס. היא לא יודעת מה אני חושבת כי היא לא שאלה. היא לא צריכה לשאול כמובן, כי זאת החלטה שלה. אבל למה היא לא יכולה לשתף אותי בקשיים שלה. אני מרגישה שהחברות הזאת היא חד סטרית, קשה לי פתאום לשתף אותה כשאני יודעת שהיא לא משתפת אותי. פתאום אני מרגישה שהשיחות שלי איתה היו שיחות עם "פסיכולוג" ולא עם חברה. זהו לעכשיו. אני חוזרת אל מתחת לשמיכות מבטיחה לעדכן כשאני אדע יותר

מה אני אגיד לך....???? זה לא פשוט
אני מבינה אתך אבל גם אותה.... היא חברה שלך ויודעת עד כמה קשה לך להכנס להריון ופתאום היא בהריון לא רצוי ומתלבטת אם להפיל...אני משערת שהיא חושבת שהסיפור שלה יכביד עלייך. נראה לי שהיא לא מספרת לך כדי לנסות להגן עלייך....היא לא מבינה שהגישה שלה מוטעת...אבל זה לא מהיותה "חברה לא טובה". אם אתן חברות טובות שיחה לדעתי יכולה לפתור את התחושה הלא נעימה שלך ולהבהיר לה שחברות היא גם בטוב וגם ברעה.

 

[venus13]

מסכימה עם ענבל

מה אני אגיד לך....???? זה לא פשוט
אני מבינה אתך אבל גם אותה.... היא חברה שלך ויודעת עד כמה קשה לך להכנס להריון ופתאום היא בהריון לא רצוי ומתלבטת אם להפיל...אני משערת שהיא חושבת שהסיפור שלה יכביד עלייך. נראה לי שהיא לא מספרת לך כדי לנסות להגן עלייך....היא לא מבינה שהגישה שלה מוטעת...אבל זה לא מהיותה "חברה לא טובה". אם אתן חברות טובות שיחה לדעתי יכולה לפתור את התחושה הלא נעימה שלך ולהבהיר לה שחברות היא גם בטוב וגם ברעה.

מסכימה עם ענבל
אני חושבת שהחברה שלך מגלה הרבה רגישות - אולי יותר מדי - אבל בהחלט היא חושבת עליך ואיכפת לה ממך - אחרת - מה איכפת היה לה לספר לך - וש"תתפוצצי" ויחד עם זאת השתתפה איתך בנטל התקופה הקשה שאת עוברת לי היתה "חברה" - כשהייתי רווקה ומקטרת לה על חברים שלי - היא היתה אומרת "אבל בעלי כזה מקסים וכו'" וכשדיברתי איתה על ילדים - היתה אומרת שהבת שלי... (כלומר :שלה) עם חברה כזאת לא רציתי להמשיך את החברות אני בהחלט מציעה שאם את ניפגעת מההתנהגות האובר - מגוננת הזאת, את צריכה לדבר על כך עם החברה שלך ונוס

 

[העין ה 3]

לא נשאר לי הרבה מה להוסיף

צביטה ב

החלטתי להוציא רגע את הראש מתוך המעורה שלי. אמנם לא הגבתי כאן תקופה מסויימת, אבל כמעט כל יום קראתי, התרגשתי עם הבטאשל חנה, נלחצתי עם הדימום של לימור (נו, את תעדכני אותנו, כולנו לחוצות) לא התפקדתי בגלל שאני מעדיפה לשמור את המצב שלי כרגע לעצמי. אז למה אני כותבת. בגלל צביטה די גדולה שקיבלתי בלב. את החודשיים האלו אני עוברת בשקט יחסי, עדכנתי אתכם בקשר להיסטרסקופיה ומיד קברתי את עצמי מתחת לשמיכות עד שיהיו לי ברור מה קורה. אבל חברה אחת כן שיתפתי. שיתפתי אותה בהכל! מדובר על חברה שגרה כאן בישוב, לא ישוב גדול, כולם מכירים את כולם, כולם מרכלים על כולם. חזרתי עכשיו מבית של חברה אחרת שפלטה בשיא הטבעיות שהחברה ההיא מטלבת בקשר להפלה, מתברר שהיא בהריון לא רצוי תוך כדי הנקה מלאה וגלולות. כן זה קורה. יש כאלו שקל להם להכנס להריון ויש כאלה שקשה להם. מה שכואב לי זה שאותי היא לא שיתפה! היא יודעת שרק איתה אני מדברת, למה היא לא יכולה לשתף אותי בצרות שלה? אני גם מבינה את הצד שלה, היא לא רוצה לפגוע בי, או אולי היא חוששת מאיך שאני אגיב. ת'אמת, אני מבינה אותה, יש לה שלושה ילדים. הקטן בן 9 חודשים. היא אמורה להתחיל קורס לימודים ואחריו להתחייב לעבודה. ואם היא תהיה בהריון יבטלו לה את הקורס. היא לא יודעת מה אני חושבת כי היא לא שאלה. היא לא צריכה לשאול כמובן, כי זאת החלטה שלה. אבל למה היא לא יכולה לשתף אותי בקשיים שלה. אני מרגישה שהחברות הזאת היא חד סטרית, קשה לי פתאום לשתף אותה כשאני יודעת שהיא לא משתפת אותי. פתאום אני מרגישה שהשיחות שלי איתה היו שיחות עם "פסיכולוג" ולא עם חברה. זהו לעכשיו. אני חוזרת אל מתחת לשמיכות מבטיחה לעדכן כשאני אדע יותר

לא נשאר לי הרבה מה להוסיף
מה גם, שידעת את כל מה שנגיד לך. הרי גם את הבנת את המניעים שלה שדווקא מראים על רגישות והתחשבות. אבל מי שיותר מטרידה אותי זו דווקא החברה השניה! מה פתאום היא מספרת על מישהי שמתלבטת אם לעשות הפלה או לא? זה דבר מאוד אישי ובמיוחד ביישוב כזה קטן היא צריכה לדעת לשתוק ולא לפרסם ברבים כזה סיפור! טוב שלפחות גילית שאכן אותה חברה שבחרת לשתף היא חברה ראויה ומתאימה, בניגוד לחברה השניה

. נ.ב. את עדיין יכולה להתפקד. במיוחד בשביל בנות כמוך (וכמוני) שלא מעוניינות לשתף בכל שלב ושלב, פתחנו תת קבוצה נוספת "קטגוריה אחרת".

 

[סוכריה על מקל]

שרה ../images/Emo24.gif

צביטה ב

החלטתי להוציא רגע את הראש מתוך המעורה שלי. אמנם לא הגבתי כאן תקופה מסויימת, אבל כמעט כל יום קראתי, התרגשתי עם הבטאשל חנה, נלחצתי עם הדימום של לימור (נו, את תעדכני אותנו, כולנו לחוצות) לא התפקדתי בגלל שאני מעדיפה לשמור את המצב שלי כרגע לעצמי. אז למה אני כותבת. בגלל צביטה די גדולה שקיבלתי בלב. את החודשיים האלו אני עוברת בשקט יחסי, עדכנתי אתכם בקשר להיסטרסקופיה ומיד קברתי את עצמי מתחת לשמיכות עד שיהיו לי ברור מה קורה. אבל חברה אחת כן שיתפתי. שיתפתי אותה בהכל! מדובר על חברה שגרה כאן בישוב, לא ישוב גדול, כולם מכירים את כולם, כולם מרכלים על כולם. חזרתי עכשיו מבית של חברה אחרת שפלטה בשיא הטבעיות שהחברה ההיא מטלבת בקשר להפלה, מתברר שהיא בהריון לא רצוי תוך כדי הנקה מלאה וגלולות. כן זה קורה. יש כאלו שקל להם להכנס להריון ויש כאלה שקשה להם. מה שכואב לי זה שאותי היא לא שיתפה! היא יודעת שרק איתה אני מדברת, למה היא לא יכולה לשתף אותי בצרות שלה? אני גם מבינה את הצד שלה, היא לא רוצה לפגוע בי, או אולי היא חוששת מאיך שאני אגיב. ת'אמת, אני מבינה אותה, יש לה שלושה ילדים. הקטן בן 9 חודשים. היא אמורה להתחיל קורס לימודים ואחריו להתחייב לעבודה. ואם היא תהיה בהריון יבטלו לה את הקורס. היא לא יודעת מה אני חושבת כי היא לא שאלה. היא לא צריכה לשאול כמובן, כי זאת החלטה שלה. אבל למה היא לא יכולה לשתף אותי בקשיים שלה. אני מרגישה שהחברות הזאת היא חד סטרית, קשה לי פתאום לשתף אותה כשאני יודעת שהיא לא משתפת אותי. פתאום אני מרגישה שהשיחות שלי איתה היו שיחות עם "פסיכולוג" ולא עם חברה. זהו לעכשיו. אני חוזרת אל מתחת לשמיכות מבטיחה לעדכן כשאני אדע יותר

שרה

נעלבת נורא אבל גם אני חושבת שהיא לא עשתה את זה כדי לפגוע בך אלא מתוך נסיון דבילי להגן עלייך

את יכולה לדבר איתה על זה או שנפגעת מדי?

 

[חנה של ליאור]

זה לא פשוט

צביטה ב

החלטתי להוציא רגע את הראש מתוך המעורה שלי. אמנם לא הגבתי כאן תקופה מסויימת, אבל כמעט כל יום קראתי, התרגשתי עם הבטאשל חנה, נלחצתי עם הדימום של לימור (נו, את תעדכני אותנו, כולנו לחוצות) לא התפקדתי בגלל שאני מעדיפה לשמור את המצב שלי כרגע לעצמי. אז למה אני כותבת. בגלל צביטה די גדולה שקיבלתי בלב. את החודשיים האלו אני עוברת בשקט יחסי, עדכנתי אתכם בקשר להיסטרסקופיה ומיד קברתי את עצמי מתחת לשמיכות עד שיהיו לי ברור מה קורה. אבל חברה אחת כן שיתפתי. שיתפתי אותה בהכל! מדובר על חברה שגרה כאן בישוב, לא ישוב גדול, כולם מכירים את כולם, כולם מרכלים על כולם. חזרתי עכשיו מבית של חברה אחרת שפלטה בשיא הטבעיות שהחברה ההיא מטלבת בקשר להפלה, מתברר שהיא בהריון לא רצוי תוך כדי הנקה מלאה וגלולות. כן זה קורה. יש כאלו שקל להם להכנס להריון ויש כאלה שקשה להם. מה שכואב לי זה שאותי היא לא שיתפה! היא יודעת שרק איתה אני מדברת, למה היא לא יכולה לשתף אותי בצרות שלה? אני גם מבינה את הצד שלה, היא לא רוצה לפגוע בי, או אולי היא חוששת מאיך שאני אגיב. ת'אמת, אני מבינה אותה, יש לה שלושה ילדים. הקטן בן 9 חודשים. היא אמורה להתחיל קורס לימודים ואחריו להתחייב לעבודה. ואם היא תהיה בהריון יבטלו לה את הקורס. היא לא יודעת מה אני חושבת כי היא לא שאלה. היא לא צריכה לשאול כמובן, כי זאת החלטה שלה. אבל למה היא לא יכולה לשתף אותי בקשיים שלה. אני מרגישה שהחברות הזאת היא חד סטרית, קשה לי פתאום לשתף אותה כשאני יודעת שהיא לא משתפת אותי. פתאום אני מרגישה שהשיחות שלי איתה היו שיחות עם "פסיכולוג" ולא עם חברה. זהו לעכשיו. אני חוזרת אל מתחת לשמיכות מבטיחה לעדכן כשאני אדע יותר

זה לא פשוט
אני לא יודעת אם במקומה הייתי מספרת. בטח הייתי מתלבטת בלי סוף ופוחדת לאמר משהו כדי לא לצער אותך. אנשים לפעמים לא יודעים איך לאכול אותנו ואני (לפעמים) מבינה אותם.

גדול בתקווה שתתגברי על העלבון מהר וציפיה לחדשות מעודדות ממך.

 

[M i r a]

שרה,

צביטה ב

החלטתי להוציא רגע את הראש מתוך המעורה שלי. אמנם לא הגבתי כאן תקופה מסויימת, אבל כמעט כל יום קראתי, התרגשתי עם הבטאשל חנה, נלחצתי עם הדימום של לימור (נו, את תעדכני אותנו, כולנו לחוצות) לא התפקדתי בגלל שאני מעדיפה לשמור את המצב שלי כרגע לעצמי. אז למה אני כותבת. בגלל צביטה די גדולה שקיבלתי בלב. את החודשיים האלו אני עוברת בשקט יחסי, עדכנתי אתכם בקשר להיסטרסקופיה ומיד קברתי את עצמי מתחת לשמיכות עד שיהיו לי ברור מה קורה. אבל חברה אחת כן שיתפתי. שיתפתי אותה בהכל! מדובר על חברה שגרה כאן בישוב, לא ישוב גדול, כולם מכירים את כולם, כולם מרכלים על כולם. חזרתי עכשיו מבית של חברה אחרת שפלטה בשיא הטבעיות שהחברה ההיא מטלבת בקשר להפלה, מתברר שהיא בהריון לא רצוי תוך כדי הנקה מלאה וגלולות. כן זה קורה. יש כאלו שקל להם להכנס להריון ויש כאלה שקשה להם. מה שכואב לי זה שאותי היא לא שיתפה! היא יודעת שרק איתה אני מדברת, למה היא לא יכולה לשתף אותי בצרות שלה? אני גם מבינה את הצד שלה, היא לא רוצה לפגוע בי, או אולי היא חוששת מאיך שאני אגיב. ת'אמת, אני מבינה אותה, יש לה שלושה ילדים. הקטן בן 9 חודשים. היא אמורה להתחיל קורס לימודים ואחריו להתחייב לעבודה. ואם היא תהיה בהריון יבטלו לה את הקורס. היא לא יודעת מה אני חושבת כי היא לא שאלה. היא לא צריכה לשאול כמובן, כי זאת החלטה שלה. אבל למה היא לא יכולה לשתף אותי בקשיים שלה. אני מרגישה שהחברות הזאת היא חד סטרית, קשה לי פתאום לשתף אותה כשאני יודעת שהיא לא משתפת אותי. פתאום אני מרגישה שהשיחות שלי איתה היו שיחות עם "פסיכולוג" ולא עם חברה. זהו לעכשיו. אני חוזרת אל מתחת לשמיכות מבטיחה לעדכן כשאני אדע יותר

שרה,
זה מוכר כל כך אבל בדיעבד, ניתן להבין את החברות האלו... החברות שלי לדוגמא, לא יודעות איך אגיב והאמת, גם אני לא יודעת. בזמן הטיפולים אני כל כך לא צפויה... החברה הזו לא רצתה להכאיב לך שולחת לך חיבוק חמים, אולי זה יוציא אותך מהשמיכה

 

[hope13]

מילה על חברות

צביטה ב

החלטתי להוציא רגע את הראש מתוך המעורה שלי. אמנם לא הגבתי כאן תקופה מסויימת, אבל כמעט כל יום קראתי, התרגשתי עם הבטאשל חנה, נלחצתי עם הדימום של לימור (נו, את תעדכני אותנו, כולנו לחוצות) לא התפקדתי בגלל שאני מעדיפה לשמור את המצב שלי כרגע לעצמי. אז למה אני כותבת. בגלל צביטה די גדולה שקיבלתי בלב. את החודשיים האלו אני עוברת בשקט יחסי, עדכנתי אתכם בקשר להיסטרסקופיה ומיד קברתי את עצמי מתחת לשמיכות עד שיהיו לי ברור מה קורה. אבל חברה אחת כן שיתפתי. שיתפתי אותה בהכל! מדובר על חברה שגרה כאן בישוב, לא ישוב גדול, כולם מכירים את כולם, כולם מרכלים על כולם. חזרתי עכשיו מבית של חברה אחרת שפלטה בשיא הטבעיות שהחברה ההיא מטלבת בקשר להפלה, מתברר שהיא בהריון לא רצוי תוך כדי הנקה מלאה וגלולות. כן זה קורה. יש כאלו שקל להם להכנס להריון ויש כאלה שקשה להם. מה שכואב לי זה שאותי היא לא שיתפה! היא יודעת שרק איתה אני מדברת, למה היא לא יכולה לשתף אותי בצרות שלה? אני גם מבינה את הצד שלה, היא לא רוצה לפגוע בי, או אולי היא חוששת מאיך שאני אגיב. ת'אמת, אני מבינה אותה, יש לה שלושה ילדים. הקטן בן 9 חודשים. היא אמורה להתחיל קורס לימודים ואחריו להתחייב לעבודה. ואם היא תהיה בהריון יבטלו לה את הקורס. היא לא יודעת מה אני חושבת כי היא לא שאלה. היא לא צריכה לשאול כמובן, כי זאת החלטה שלה. אבל למה היא לא יכולה לשתף אותי בקשיים שלה. אני מרגישה שהחברות הזאת היא חד סטרית, קשה לי פתאום לשתף אותה כשאני יודעת שהיא לא משתפת אותי. פתאום אני מרגישה שהשיחות שלי איתה היו שיחות עם "פסיכולוג" ולא עם חברה. זהו לעכשיו. אני חוזרת אל מתחת לשמיכות מבטיחה לעדכן כשאני אדע יותר

מילה על חברות
מבינה אותך כל כך. גם אני גיליתי שחברותיי הטובות ביותר לא יכולות באמת להבין מה עובר עלי וזה מתבטא בכל מני התבטאויות לא רגישות או חוסר במה שקרה לך עם חברתך (אפשר לפתוח פה שרשור על כל "הפנינים" ששמענו ותראי שאת לא לבד). גם אני מאמינה שחברתך רק ניסתה בעצם לגונן עליך. אני חושבת שאם תצליחי לגייס את הכוחות, לדבר איתה ולהסביר לה שחברות אמורה להיות הדדית וכמו שאת משתפת אותה בדברים הקשים ביותר, זה רק טבעי שאת מצפה ממנה לאותו הדבר ושלא תעשה עבורך את הספקולציות איך את תגיבי. זה כבר עניין שלך. חוץ מזה זו הסיבה שכל כך התחברתי לכולכן כאן בפורום הזה. את מה שאנחנו עוברות יכולה כנראה להבין רק מי שבאמת עוברת את אותו הדבר וכנראה שצריך להפנים שחברותינו לא מתנהגות אלינו ככה מכוונה רעה אלא רק מתוך בורות או רגישות או כל דבר אחר. אני בטוחה שהכוונה שלה לא היתה רעה ומקוה שאת מרגישה יותר טוב היום.

 

[אורנגדה1]

אני כל כך מבינה אותך

צביטה ב

החלטתי להוציא רגע את הראש מתוך המעורה שלי. אמנם לא הגבתי כאן תקופה מסויימת, אבל כמעט כל יום קראתי, התרגשתי עם הבטאשל חנה, נלחצתי עם הדימום של לימור (נו, את תעדכני אותנו, כולנו לחוצות) לא התפקדתי בגלל שאני מעדיפה לשמור את המצב שלי כרגע לעצמי. אז למה אני כותבת. בגלל צביטה די גדולה שקיבלתי בלב. את החודשיים האלו אני עוברת בשקט יחסי, עדכנתי אתכם בקשר להיסטרסקופיה ומיד קברתי את עצמי מתחת לשמיכות עד שיהיו לי ברור מה קורה. אבל חברה אחת כן שיתפתי. שיתפתי אותה בהכל! מדובר על חברה שגרה כאן בישוב, לא ישוב גדול, כולם מכירים את כולם, כולם מרכלים על כולם. חזרתי עכשיו מבית של חברה אחרת שפלטה בשיא הטבעיות שהחברה ההיא מטלבת בקשר להפלה, מתברר שהיא בהריון לא רצוי תוך כדי הנקה מלאה וגלולות. כן זה קורה. יש כאלו שקל להם להכנס להריון ויש כאלה שקשה להם. מה שכואב לי זה שאותי היא לא שיתפה! היא יודעת שרק איתה אני מדברת, למה היא לא יכולה לשתף אותי בצרות שלה? אני גם מבינה את הצד שלה, היא לא רוצה לפגוע בי, או אולי היא חוששת מאיך שאני אגיב. ת'אמת, אני מבינה אותה, יש לה שלושה ילדים. הקטן בן 9 חודשים. היא אמורה להתחיל קורס לימודים ואחריו להתחייב לעבודה. ואם היא תהיה בהריון יבטלו לה את הקורס. היא לא יודעת מה אני חושבת כי היא לא שאלה. היא לא צריכה לשאול כמובן, כי זאת החלטה שלה. אבל למה היא לא יכולה לשתף אותי בקשיים שלה. אני מרגישה שהחברות הזאת היא חד סטרית, קשה לי פתאום לשתף אותה כשאני יודעת שהיא לא משתפת אותי. פתאום אני מרגישה שהשיחות שלי איתה היו שיחות עם "פסיכולוג" ולא עם חברה. זהו לעכשיו. אני חוזרת אל מתחת לשמיכות מבטיחה לעדכן כשאני אדע יותר

אני כל כך מבינה אותך
אני לא אכתוב לך מה שכולן כתבו ואת בטח יודעת, אני אכתוב לך משהו אחר: אני כל כך מבינה אותך כי הייתה לי אכזבה דומה מהחברה הכי טובה.זאת ששיתפתי בכל פרט ופרט בהפרייה הקודמת- זאת שנכנסה להריון וסיפרה לי רק אחרי שהפילה בשבוע 8. נעלבתי כי חשבתי שהיא תשתף אותי בכל, כפי שאני שיתפתי אותה. אבל רק זמן רב אחר כך היא בחרה לספר לי. לא אמרתי לה שנעלבתי, לדעתי היא הבינה לבד, הייתי שם בשבילה- אבל בתוך תוכי נפגעתי וידעתי שיותר אני לא משתפת כל כך הרבה. הדדיות. בדיוק מה שהרגשת. אז את צריכה להבין אותה וכו' וכו'- אני חושבת ככה באמת- אבל אני מבינה את הכאב שלך ואת המקורות שלו (הרגשה ש"רימו"אותנו, שנחשפנו עד התחתונים והצד השני נשאר לבוש... סליחה על המלודרמטיות, זו העיייפות

)

 

[Endless Rain]

מבינה אותך לגמרי

צביטה ב

החלטתי להוציא רגע את הראש מתוך המעורה שלי. אמנם לא הגבתי כאן תקופה מסויימת, אבל כמעט כל יום קראתי, התרגשתי עם הבטאשל חנה, נלחצתי עם הדימום של לימור (נו, את תעדכני אותנו, כולנו לחוצות) לא התפקדתי בגלל שאני מעדיפה לשמור את המצב שלי כרגע לעצמי. אז למה אני כותבת. בגלל צביטה די גדולה שקיבלתי בלב. את החודשיים האלו אני עוברת בשקט יחסי, עדכנתי אתכם בקשר להיסטרסקופיה ומיד קברתי את עצמי מתחת לשמיכות עד שיהיו לי ברור מה קורה. אבל חברה אחת כן שיתפתי. שיתפתי אותה בהכל! מדובר על חברה שגרה כאן בישוב, לא ישוב גדול, כולם מכירים את כולם, כולם מרכלים על כולם. חזרתי עכשיו מבית של חברה אחרת שפלטה בשיא הטבעיות שהחברה ההיא מטלבת בקשר להפלה, מתברר שהיא בהריון לא רצוי תוך כדי הנקה מלאה וגלולות. כן זה קורה. יש כאלו שקל להם להכנס להריון ויש כאלה שקשה להם. מה שכואב לי זה שאותי היא לא שיתפה! היא יודעת שרק איתה אני מדברת, למה היא לא יכולה לשתף אותי בצרות שלה? אני גם מבינה את הצד שלה, היא לא רוצה לפגוע בי, או אולי היא חוששת מאיך שאני אגיב. ת'אמת, אני מבינה אותה, יש לה שלושה ילדים. הקטן בן 9 חודשים. היא אמורה להתחיל קורס לימודים ואחריו להתחייב לעבודה. ואם היא תהיה בהריון יבטלו לה את הקורס. היא לא יודעת מה אני חושבת כי היא לא שאלה. היא לא צריכה לשאול כמובן, כי זאת החלטה שלה. אבל למה היא לא יכולה לשתף אותי בקשיים שלה. אני מרגישה שהחברות הזאת היא חד סטרית, קשה לי פתאום לשתף אותה כשאני יודעת שהיא לא משתפת אותי. פתאום אני מרגישה שהשיחות שלי איתה היו שיחות עם "פסיכולוג" ולא עם חברה. זהו לעכשיו. אני חוזרת אל מתחת לשמיכות מבטיחה לעדכן כשאני אדע יותר

מבינה אותך לגמרי
מצד אחד, זה צובט לשמוע על הריון ועוד לא רצוי מחברה. ומצד שני, זה הכי הכי מעליב שמתייחסים אליך ברחמים ולא מספרים לך דברים כדי "לא לפגוע" בך.

 

[רחל5]

שיתוף הדדי

צביטה ב

החלטתי להוציא רגע את הראש מתוך המעורה שלי. אמנם לא הגבתי כאן תקופה מסויימת, אבל כמעט כל יום קראתי, התרגשתי עם הבטאשל חנה, נלחצתי עם הדימום של לימור (נו, את תעדכני אותנו, כולנו לחוצות) לא התפקדתי בגלל שאני מעדיפה לשמור את המצב שלי כרגע לעצמי. אז למה אני כותבת. בגלל צביטה די גדולה שקיבלתי בלב. את החודשיים האלו אני עוברת בשקט יחסי, עדכנתי אתכם בקשר להיסטרסקופיה ומיד קברתי את עצמי מתחת לשמיכות עד שיהיו לי ברור מה קורה. אבל חברה אחת כן שיתפתי. שיתפתי אותה בהכל! מדובר על חברה שגרה כאן בישוב, לא ישוב גדול, כולם מכירים את כולם, כולם מרכלים על כולם. חזרתי עכשיו מבית של חברה אחרת שפלטה בשיא הטבעיות שהחברה ההיא מטלבת בקשר להפלה, מתברר שהיא בהריון לא רצוי תוך כדי הנקה מלאה וגלולות. כן זה קורה. יש כאלו שקל להם להכנס להריון ויש כאלה שקשה להם. מה שכואב לי זה שאותי היא לא שיתפה! היא יודעת שרק איתה אני מדברת, למה היא לא יכולה לשתף אותי בצרות שלה? אני גם מבינה את הצד שלה, היא לא רוצה לפגוע בי, או אולי היא חוששת מאיך שאני אגיב. ת'אמת, אני מבינה אותה, יש לה שלושה ילדים. הקטן בן 9 חודשים. היא אמורה להתחיל קורס לימודים ואחריו להתחייב לעבודה. ואם היא תהיה בהריון יבטלו לה את הקורס. היא לא יודעת מה אני חושבת כי היא לא שאלה. היא לא צריכה לשאול כמובן, כי זאת החלטה שלה. אבל למה היא לא יכולה לשתף אותי בקשיים שלה. אני מרגישה שהחברות הזאת היא חד סטרית, קשה לי פתאום לשתף אותה כשאני יודעת שהיא לא משתפת אותי. פתאום אני מרגישה שהשיחות שלי איתה היו שיחות עם "פסיכולוג" ולא עם חברה. זהו לעכשיו. אני חוזרת אל מתחת לשמיכות מבטיחה לעדכן כשאני אדע יותר

שיתוף הדדי
שרה, אני מאוד מבינה את התחושה שלך. לפני שנה קרה לי דבר דומה, ודוקא עם סיפור משמח של חברה. חברה שילדה תאומים אחרי טיפולים. אם את זוכרת, לפני קצת יותר משנה הייתי בהריון קצרצר. סיפרתי לה על ההריון רק אחרי שנפל (לא הספקתי לספר על ההריון עצמו בזמן אמת). היא השתתפה בצערי ושתקה. כחודשיים אחר כך היא סיפרה לי שהיא גם בהריון (ספונטאני, אחרי התאומים), בערך באותו שבוע שאני הייתי צריכה להיות, ומאז שסיפרתי לה על ההריון הכושל שלי היא לא ידעה איך לספר לי על ההריון שלה. הבנתי שחזרתי לסיטואציה בה הייתי לפני בובי - מסתירים ממני הריונות. (דרך אגב, היא קראה לבן שלה בשם שרציתי לתת לילד שלי, אם יוולד בן

) מצד שני - אני חושבת על המקרה שלך. נניח שחברה היתה משתפת אותי בכל הלבטים, הצרות, הסיבוכים והקשיים שלה. האם זה היה מחייב אותי גם לספר לה הכל? האם הייתי צריכה להשתיק אותה ולבקש שלא תספר לי, רק בגלל שאני לא מתכוונת לספר לה על הקשיים שלי?

 

[באאבו]

שרה, יכול להיות שהיא פשוט לא מרגישה

צביטה ב

החלטתי להוציא רגע את הראש מתוך המעורה שלי. אמנם לא הגבתי כאן תקופה מסויימת, אבל כמעט כל יום קראתי, התרגשתי עם הבטאשל חנה, נלחצתי עם הדימום של לימור (נו, את תעדכני אותנו, כולנו לחוצות) לא התפקדתי בגלל שאני מעדיפה לשמור את המצב שלי כרגע לעצמי. אז למה אני כותבת. בגלל צביטה די גדולה שקיבלתי בלב. את החודשיים האלו אני עוברת בשקט יחסי, עדכנתי אתכם בקשר להיסטרסקופיה ומיד קברתי את עצמי מתחת לשמיכות עד שיהיו לי ברור מה קורה. אבל חברה אחת כן שיתפתי. שיתפתי אותה בהכל! מדובר על חברה שגרה כאן בישוב, לא ישוב גדול, כולם מכירים את כולם, כולם מרכלים על כולם. חזרתי עכשיו מבית של חברה אחרת שפלטה בשיא הטבעיות שהחברה ההיא מטלבת בקשר להפלה, מתברר שהיא בהריון לא רצוי תוך כדי הנקה מלאה וגלולות. כן זה קורה. יש כאלו שקל להם להכנס להריון ויש כאלה שקשה להם. מה שכואב לי זה שאותי היא לא שיתפה! היא יודעת שרק איתה אני מדברת, למה היא לא יכולה לשתף אותי בצרות שלה? אני גם מבינה את הצד שלה, היא לא רוצה לפגוע בי, או אולי היא חוששת מאיך שאני אגיב. ת'אמת, אני מבינה אותה, יש לה שלושה ילדים. הקטן בן 9 חודשים. היא אמורה להתחיל קורס לימודים ואחריו להתחייב לעבודה. ואם היא תהיה בהריון יבטלו לה את הקורס. היא לא יודעת מה אני חושבת כי היא לא שאלה. היא לא צריכה לשאול כמובן, כי זאת החלטה שלה. אבל למה היא לא יכולה לשתף אותי בקשיים שלה. אני מרגישה שהחברות הזאת היא חד סטרית, קשה לי פתאום לשתף אותה כשאני יודעת שהיא לא משתפת אותי. פתאום אני מרגישה שהשיחות שלי איתה היו שיחות עם "פסיכולוג" ולא עם חברה. זהו לעכשיו. אני חוזרת אל מתחת לשמיכות מבטיחה לעדכן כשאני אדע יותר

שרה, יכול להיות שהיא פשוט לא מרגישה
נעים - תסתכלי רגע גם עליה. היא מבינה בדיוק את המשמעות של הפסקת הריון ואולי קשה לה עם זה גם ככה בינה לבין עצמה. אולי היא פשוט מתביישת לספר לך, אולי היא חוששת שלא תביני אותה, שתכעסי או לא יודעת מה. אולי זה בכלל לא קשור ל"רחמים שלה עליך".

 

[הדוקטור2]

כבר מזמן הגעתי למסכנה

צביטה ב

החלטתי להוציא רגע את הראש מתוך המעורה שלי. אמנם לא הגבתי כאן תקופה מסויימת, אבל כמעט כל יום קראתי, התרגשתי עם הבטאשל חנה, נלחצתי עם הדימום של לימור (נו, את תעדכני אותנו, כולנו לחוצות) לא התפקדתי בגלל שאני מעדיפה לשמור את המצב שלי כרגע לעצמי. אז למה אני כותבת. בגלל צביטה די גדולה שקיבלתי בלב. את החודשיים האלו אני עוברת בשקט יחסי, עדכנתי אתכם בקשר להיסטרסקופיה ומיד קברתי את עצמי מתחת לשמיכות עד שיהיו לי ברור מה קורה. אבל חברה אחת כן שיתפתי. שיתפתי אותה בהכל! מדובר על חברה שגרה כאן בישוב, לא ישוב גדול, כולם מכירים את כולם, כולם מרכלים על כולם. חזרתי עכשיו מבית של חברה אחרת שפלטה בשיא הטבעיות שהחברה ההיא מטלבת בקשר להפלה, מתברר שהיא בהריון לא רצוי תוך כדי הנקה מלאה וגלולות. כן זה קורה. יש כאלו שקל להם להכנס להריון ויש כאלה שקשה להם. מה שכואב לי זה שאותי היא לא שיתפה! היא יודעת שרק איתה אני מדברת, למה היא לא יכולה לשתף אותי בצרות שלה? אני גם מבינה את הצד שלה, היא לא רוצה לפגוע בי, או אולי היא חוששת מאיך שאני אגיב. ת'אמת, אני מבינה אותה, יש לה שלושה ילדים. הקטן בן 9 חודשים. היא אמורה להתחיל קורס לימודים ואחריו להתחייב לעבודה. ואם היא תהיה בהריון יבטלו לה את הקורס. היא לא יודעת מה אני חושבת כי היא לא שאלה. היא לא צריכה לשאול כמובן, כי זאת החלטה שלה. אבל למה היא לא יכולה לשתף אותי בקשיים שלה. אני מרגישה שהחברות הזאת היא חד סטרית, קשה לי פתאום לשתף אותה כשאני יודעת שהיא לא משתפת אותי. פתאום אני מרגישה שהשיחות שלי איתה היו שיחות עם "פסיכולוג" ולא עם חברה. זהו לעכשיו. אני חוזרת אל מתחת לשמיכות מבטיחה לעדכן כשאני אדע יותר

כבר מזמן הגעתי למסכנה
שמי שלא התנסתה בטיפולי פוריות לעולם לא תוכל להבין באמת מה בדיוק עובר עלי,לעולם לא ניתן להסביר את זה ממש ולצערי טיפולי פוריות את צריכה לעבור על גופך כדי שתוכלי לגלות הבנה ואמפטיה, וגם כדי לגלות שאנחנו לא שבירות ואפשר לשתף אותנו. אני בטוחה שהיא לא שיתפה אותך מתוך כוונה להגן עליך ואני יודעת, זה כואב, אבל היא פשוט לא מבינה את זה.

 

[היהלום שבכתר]

לי נצבט ה-../images/Emo23.gif מלקרוא../images/Emo7.gif מאוד מרגיז

צביטה ב

החלטתי להוציא רגע את הראש מתוך המעורה שלי. אמנם לא הגבתי כאן תקופה מסויימת, אבל כמעט כל יום קראתי, התרגשתי עם הבטאשל חנה, נלחצתי עם הדימום של לימור (נו, את תעדכני אותנו, כולנו לחוצות) לא התפקדתי בגלל שאני מעדיפה לשמור את המצב שלי כרגע לעצמי. אז למה אני כותבת. בגלל צביטה די גדולה שקיבלתי בלב. את החודשיים האלו אני עוברת בשקט יחסי, עדכנתי אתכם בקשר להיסטרסקופיה ומיד קברתי את עצמי מתחת לשמיכות עד שיהיו לי ברור מה קורה. אבל חברה אחת כן שיתפתי. שיתפתי אותה בהכל! מדובר על חברה שגרה כאן בישוב, לא ישוב גדול, כולם מכירים את כולם, כולם מרכלים על כולם. חזרתי עכשיו מבית של חברה אחרת שפלטה בשיא הטבעיות שהחברה ההיא מטלבת בקשר להפלה, מתברר שהיא בהריון לא רצוי תוך כדי הנקה מלאה וגלולות. כן זה קורה. יש כאלו שקל להם להכנס להריון ויש כאלה שקשה להם. מה שכואב לי זה שאותי היא לא שיתפה! היא יודעת שרק איתה אני מדברת, למה היא לא יכולה לשתף אותי בצרות שלה? אני גם מבינה את הצד שלה, היא לא רוצה לפגוע בי, או אולי היא חוששת מאיך שאני אגיב. ת'אמת, אני מבינה אותה, יש לה שלושה ילדים. הקטן בן 9 חודשים. היא אמורה להתחיל קורס לימודים ואחריו להתחייב לעבודה. ואם היא תהיה בהריון יבטלו לה את הקורס. היא לא יודעת מה אני חושבת כי היא לא שאלה. היא לא צריכה לשאול כמובן, כי זאת החלטה שלה. אבל למה היא לא יכולה לשתף אותי בקשיים שלה. אני מרגישה שהחברות הזאת היא חד סטרית, קשה לי פתאום לשתף אותה כשאני יודעת שהיא לא משתפת אותי. פתאום אני מרגישה שהשיחות שלי איתה היו שיחות עם "פסיכולוג" ולא עם חברה. זהו לעכשיו. אני חוזרת אל מתחת לשמיכות מבטיחה לעדכן כשאני אדע יותר

לי נצבט ה-

מלקרוא

מאוד מרגיז
אבל לא כל האנשים כמוך, חמים, איכפתיים, פתוחים, אולי היא לא היתה מסוגלת לספר לך כי היא יודעת כמה את רוצה והיא מוכנה לוותר על ה-

המדהימה שהיא קיבלה ובקלות יחסית בהשוואה אלינו. אל תהיי עצובה, זה כואב, זה פוגע, זה מעליב

אני מבינה לליבך, לא יודעת לייעץ לך, אני חושבת שהייתי אומרת לה את אשר על ליבי ומספרת לה עד כמה נפגעתי ממנה

ולשאלתך - אני בסדר, עדיין בבית, חשבתי שאחזור לעבודה ביום א' הקרוב, אבל הרופא לא מסכים, הוא אמר רק אחרי שאפגוש אותו לשקיפות עורפית שתתבצע ביום ד' הקרוב ב"ה

והכל יהיה בסדר, אחזור לעבודה.