צבעים.....

noor נור

New member
צבעים.....

למה לילה לבן???הרי כשיש לי לילה נוראי כמו שאני מרגישה שהולך להיות היום- הוא בטח שלא יהיה לבן, אלא שחור משחור....שונאת את זה, כשהמחשבות מתחילות לסחרר את ראשי, ואני מקווה שאם אשחרר אותן, אירגע ומה שקורה זה בדיוק ההיפך. וצבע השכול שלי? שקוף לגמרי! אין צבע, אין חיים, אין כלום. מתחילה לספור את הימים קדימה ליום השנה- ערב יום כיפור ונעשה לי כל כך רע,, הצלחתי לברוח מזה איכשהו פה ושם, אבל מה שמתקרב ובא הוא לא תלוי בשליטתי...והרי כבר החלטתי שמה שלא תלוי בי, אמסור אותו הלאה, אז למה זה קשה לי?
 

noor נור

New member
ואולי זה בגלל בהעלו פה את נושא בית

הקברות, שאותו לא פקדתי מיום ה-30, שלגבי הוא מקום קר ומנוכר, מקום שתמיד נשרפים שם מהשמש ומהחום,מסתכלים על הפרחים הנבולים מסביב שמישהו שם בשביל השד יודע למה? מקום שאני אבקר רק בשביל לרצות אנשים אחרים ולא את עצמי, מקום שבו השליכו אותו לאדמה כמו חיה מסכנה, מקום בו צרחתי בזמן הלוויה שיעשו את זה בעדינות וכולם חשבו שהתחרפנתי לגמרי. בררררררררררר
 

sad

New member
ושוב איתך

נור, אני כל כך מבינה ת הקושילהיות במקום שמסמל את שהותו והוא כל כך לא "הוא" וותק של 14 שנה (לפעמים זה מהמם אותי שזה היה כל כך מזמםן ובעצם אתמול) גילה לי שהתחושות משתנות משנה לשנה מרגע לרגע ממצב למצב, ואין דבר נכון או לא נכון, לבקר או להמנע רק מה שאת מרגישה -ככה זה נכון וכך שכתבת שחשבו שהתחרפנת.. שאלתי את מיכל אתמול איך היא מתקבלת בסביבה ללא מסיכות, ולכך התכוונתי, אנשים רוצים אבל תרבותי, שקט, שישאיר אום בתמונה אך לא מזוהים אינני יודעת אם זה ניכור או החרדה הקיומית שלכל אחד זה יכול לקרות ואין תעודת ביטוח. עד היום אני חושבת, האם יש שם מקום, הוא היה כל כך גבוה, 1.96 מ´ SAD
 

yellowt

New member
נור יקרה..עצוב לי איתך ביחד...

ומבינה שלכל אחד יש את השכול שלו ואת הדרך שלו ...(בענין בית הקברות). אני אישית הולכת כל שישי כי זה עושה לי טוב ורק כך אני מרגישה שאני מדברת איתו...ואם קורה שלא יוצא לי ללכת אז אני מרגישה חרא כל השבת... אני מהלוויה של אחי לא זוכרת הרבה רק שעמדו מסביבי 5 פאראמדיקים של מד"א ודאגו לי כי הייתי על סף התעלפות בחודש שביעי...ומדדו לי לחץ דם ושגעו אותי...וגם בלעתי לא מעט קלמנרבינים לילה לפני וגם לפני הלוייה בקיצור לצרוח לא היה לי כח למרות שרציתי.... הייתי פשוט בה ל ם מוחלט טוטאלי לא האמנתי שאני עוברת את זה הרגשתי כאילו אני צפה מעל ולא שם ממש..הזיכרונות שלי מהלוויה מאד מבולבלים לי ועדיף שכך... מקווה בשבילך שתעברו את יום השנה הקשה הזה איך שהוא..(אי אפשר לכתוב בקלות הרי זה מגוחך...) אישית עוד לא הגעתי ליום השנה כך שאין לי מנסיוני איך לעודד פשוט צריך לעבור גם את זה כמו עוד הרבה דברים קשים במשך השנה הראשונה ,כמו לחגוג ימי הולדת ,ארועים כמו ברית שאצלי היה מאד קשה לחגוג בלי אחי לפני חודשיים ואמא שלי בכתה לאורך כל הארוע...ואני חיפשתי אותו בעינים כאילו תיכף הוא יכנס בדלת...אין ספור אבני דרך בלעדיהם ...זהו זה זה המצב ועם זה צריך לחיות.... איתך עם כל הלב תותי
 

מיכל@בר

New member
תותי יקרה , שרק חודשים ספורים חלפו

ואת יודעת לעודד ולתמוך ולהקשיב. מדהימה את.
 

sad

New member
לנור, בכאב איתך

אנחנו מתמודדים בעצם מיום מותם עם מה שלא היה תלוי בנו ואין לנו דרך למסור אותם הלאה, וזו התחושה האיומה ביותר וחוסר האונים. הרצון לעשות שלא יהיה לצרוח שאנחנו לא רוצים ושיקחו את זה מאיתנו, ואין למי החגים זו תקופה איומה, וכואב לי לשמו כי לכך מתווסף לך גם יום השנה... מה שהיה פעם שמחה, התחדשות, משפחה הפך להיות מועקה שמחה שמאחרויה עצב איום הרצון שיגמר ויעבור והסתיו שיגיע ולא מוסיף דבר.רק מסביר שעוד שנה חלפה נעבור את החגים ביחד ולחוד ממני SAD
 

noor נור

New member
הקטע הזה של "להעביר שימחה ועצב"

הכל התחיל מזה שחיפשתי מועד "טוב" לצאת סוף סוף לנופש עם המשפחה המיידית שלי...ואז ראיתי שמיד אחרי תחילת הלימודים, זה ראש השנה ויום כיפור וכל הגועל נפש, ותיכף התקדרו פני, ונחתמו שפתי- ובעלי נשאר עם הסימן שאלה הידוע של "מה קרה?" ונמאס לי לספק כל הזמן את אותו תירוץ.
 

sad

New member
למה את מתכוונת

כשאת אומרת "משפחתי המיידית"?
 

noor נור

New member
הכוונה היא שב-16 שנים האחרונות

הקמתי לי משפחה חדשה משלי, שרק אני אחראית עליה, ואותה משפחה הולכת איתי באש ובמים, בטוב וברע, וברע מכל,יותר מהמשפחה המורחבת, קרי: הורים מבוגרים ואח נוסף שלא גר בארץ...כל הזמן אני חייבת להתאשת ולהגיד לעצמי שהילדים עדיין קטנים ויש גבול לכמה שהם יכולים לספוג והצל הזה שמרחף כל הזמן מעליהם הוא לא לענין!!!!
 

מיכל@בר

New member
נור יקרה לי...

למרות כל ההחלטות, את שואלת למה זה קשה לך... ואפילו שהקמת משפחה משלך עליה את אחראית, ואפילו שהחלטת שכל מה שלא תלוי בך אינו שלך עוד, ואפילו ואפילו... עוד לא חלפה לה שנה, וזה קשה, יקירתי, קשה נורא, עם כל ההסתגלות למציאות אחרת, מעתה הכל בלעדיו, מעתה הכל שונה... זה למה קשה לך, יקרה, ורק חיבוק לך..
 
למעלה