לשם מה החברה קיימת?
מה האינטרס של אנשים להתקבץ יחד לחברה/מדינה? כמובן- על מנת להבטיח לעצמם סיפוק כל מיני צרכים שכיחיד אין אפשרות לספק- ביטחון, רווחה, בריאות, חינוך..
במשפחה אנחנו רגילים שחלוקת המשאבים היא לא שיוויונית- יש מי שעובד ומפרנס, ההוצאות נקבעות לפי סדר עדיפויות, ובהחלט ישנם מצבים שאחד מהמשפחה צריך יותר והשני פחות..
כשמגיעים לסדר גודל של מדינה, קשה מאוד לראות את ההגיון שבחלוקה. רוב האנשים בעצם מאוד רחוקים ממני, אני לא רואה את צרכי קבוצות שונות ממני כפי שהן באמת ויכולה בקלות לחשוב שהחלוקה לא הוגנת . מה עושים?
החזק (או הרוב) קובע.
זה אומר שקבוצות חלשות נרמסות, שמי שמקורב לשלטון מצליח להשיג יותר וכו' וכו'.
וכשאנחנו מתפלאים על "חוסר צדק", מקימים עמותות שונות שאמורות להשלים את מה שחסר.. כאשר מה שחסר באמת זה הקשר האישי...
אנחנו מוכנים לתרום ולהרגיש שאנחנו מקדמים נושא שקרוב לליבינו, עד שמגלים שגם זה לא עובד מי יודע מה- יש שחיתות, מנהלי עמותות שמתפרנסים (מאוד) בכבוד ממשכורות עתק מהעמותה וכו'...
עלינו להפנים שמעשי השלטון אינם "חוסר צדק"- אם הערכים שעומדים בבסיס החברה זה השג כפי יכולתך והרוב קובע והחזק שולט, פעולה של הממשלה לפי ערכים אלה בהחלט מוצדקת!!!
ואם משהו בכל זאת נראה לנו שגוי או מעוות, אולי כדאי שנחשוב שוב על הערכים שלנו? על היכולת שלנו להסכים על בסיס משותף שלא נתון לתנודות מצב הרוח, הרוב המשתנה, קואליציות שונות ומשונות וכד'? על שיטה לפיה נוכל, כמו במשפחה גדולה, לקבל את העובדה שאני מקבלת קצת פחות בגלל שמישהו אחר צריך יותר? שנוכל לסמוך על שיקול הדעת של מי שקובע את אופן החלוקה , שיראה באמת את הצרכים ואת היכולות, שהחלטה (גם אם היא שגויה לפעמים), תתקבל מתוך רצון לטוב?
זה אולי נשמע אוטופי, אבל נראה לי שרק במידה ונקבע כי זה היעד שלנו, יהיה לנו סיכוי כלשהו גם למצוא את הדרך להגיע אליו....