"צדק חברתי" בנוסח הממשלה: אין חלוקת מזון

SupermanZW

Well-known member
הגיע הזמן שאנשים יבינו שהממשלה לא מסייעת

היא מתעסקת לצערנו רק בהישרדות פוליטית. אלמלא העמותות היו עניים שהיו מתים מרעב.

אי אפשר לסמוך על הממשלה בטיפול בשכבות החלשות, רק העמותות עושות את זה. כדאי להפסיק עם תקוות השווא שאיזושהי ממשלה תעשה משהו בנושא. זה לא יקרה ולא משנה מה יבטיחו ומתי.
 

סופי65

New member
לשם מה החברה קיימת?

מה האינטרס של אנשים להתקבץ יחד לחברה/מדינה? כמובן- על מנת להבטיח לעצמם סיפוק כל מיני צרכים שכיחיד אין אפשרות לספק- ביטחון, רווחה, בריאות, חינוך..

במשפחה אנחנו רגילים שחלוקת המשאבים היא לא שיוויונית- יש מי שעובד ומפרנס, ההוצאות נקבעות לפי סדר עדיפויות, ובהחלט ישנם מצבים שאחד מהמשפחה צריך יותר והשני פחות..
כשמגיעים לסדר גודל של מדינה, קשה מאוד לראות את ההגיון שבחלוקה. רוב האנשים בעצם מאוד רחוקים ממני, אני לא רואה את צרכי קבוצות שונות ממני כפי שהן באמת ויכולה בקלות לחשוב שהחלוקה לא הוגנת . מה עושים?
החזק (או הרוב) קובע.
זה אומר שקבוצות חלשות נרמסות, שמי שמקורב לשלטון מצליח להשיג יותר וכו' וכו'.

וכשאנחנו מתפלאים על "חוסר צדק", מקימים עמותות שונות שאמורות להשלים את מה שחסר.. כאשר מה שחסר באמת זה הקשר האישי...
אנחנו מוכנים לתרום ולהרגיש שאנחנו מקדמים נושא שקרוב לליבינו, עד שמגלים שגם זה לא עובד מי יודע מה- יש שחיתות, מנהלי עמותות שמתפרנסים (מאוד) בכבוד ממשכורות עתק מהעמותה וכו'...

עלינו להפנים שמעשי השלטון אינם "חוסר צדק"- אם הערכים שעומדים בבסיס החברה זה השג כפי יכולתך והרוב קובע והחזק שולט, פעולה של הממשלה לפי ערכים אלה בהחלט מוצדקת!!!

ואם משהו בכל זאת נראה לנו שגוי או מעוות, אולי כדאי שנחשוב שוב על הערכים שלנו? על היכולת שלנו להסכים על בסיס משותף שלא נתון לתנודות מצב הרוח, הרוב המשתנה, קואליציות שונות ומשונות וכד'? על שיטה לפיה נוכל, כמו במשפחה גדולה, לקבל את העובדה שאני מקבלת קצת פחות בגלל שמישהו אחר צריך יותר? שנוכל לסמוך על שיקול הדעת של מי שקובע את אופן החלוקה , שיראה באמת את הצרכים ואת היכולות, שהחלטה (גם אם היא שגויה לפעמים), תתקבל מתוך רצון לטוב?

זה אולי נשמע אוטופי, אבל נראה לי שרק במידה ונקבע כי זה היעד שלנו, יהיה לנו סיכוי כלשהו גם למצוא את הדרך להגיע אליו....
 

SupermanZW

Well-known member
חשוב גם להיות מציאותיים

אמנם יש אידיאלים שאנחנו שואפים אליהם אבל חייבים לקחת בחשבון שחלקם לא ניתנים למימוש מסיבות שונות (לא אפרטם כעת כי הסיבות רבות מאוד, אולי אכתוב על כך מאמר בעתיד) ולכן יש למצוא פתרונות אלטרנטיביים שאינם אידיאליים אך הם פותרים את הבעיות שחשוב מאוד שנפתור או לפחות את רובן.

מנסיוננו אנו כבר יודעים שיש תחומים שבהם לא ניתן לסמוך על הממשלה ולמרות שהיינו רוצים שהממשלה תטפל בהם אנו צריכים להכיר בעובדה שזה לא יקרה ולכן עלינו לשאוף להפקיע מידי הממשלה את התחומים שבהם היא לא מטפלת (גם אם היא מבטיחה לטפל) ולהעביר אותם לטיפול גופים אלטרנטיביים שלהם יש אינטרסים לטפל באותם תחומים.

אי אפשר לנהל מדינה כמו שמנהלים משפחה כי במשפחה כולם מכירים את כולם ולרוב אכפת מהרוב ובמדינה זה לא כך ולכן המנגנונים בהם יש להשתמש במדינה שונים לגמרי מהמנגנונים בהם יש להשתמש במשפחה וגם הניהול שונה לגמרי.

הרוב צריך לקבוע בלי קשר לחוזקו, כך צריך להיות בדמוקראטיה ועם זאת צריך לשמור גם על זכויות המיעוטים. מדובר באיזון עדין שחשוב לשמור עליו.

הקשר בין הון לשלטון הוא הרסני ויש להילחם בו.

העמותות הוקמו מתוך צרכים אמיתיים לפתור בעיות שהממשלות לדורותיהם אפילו לא ניסו לפתור (למרות שניסו כל הזמן לשטוף לנו את המוח כאילו הן כן, את המציאות בשטח אנחנו מכירים ולכן אסור לנו להאמין לסיפורים שמספרות לנו הממשלות) ולכן עלינו לאפשר להן לפעול ולא לסמוך על הממשלות (הממשלה הנוכחית ואלה שיבואו אחריה) שיפתרו את הבעיות ולא יהיה עוד צורך בעמותות, אמנם היינו רוצים אך עלינו להכיר בעובדה שזה לא יקרה.

משכורות העתק של מנהלי העמותות הן שערוריתיות אבל האלטרנטיבה היא שאיש לא ידאג למסכנים, לצערי לא מצאתי פתרון לבעיה הזו, צריך לחשוב איך לפתור את הבעיה הזו. שרים בממשלה מרוויחים יותר ממנהלי העמותות אך אינם מטפלים בבעיות שבהן מטפלות העמותות וזה שערורייתי לא פחות.

אוטופיות לעולם אינן מתממשות, יש להתמקד במה שניתן להשיג במציאות.

את רוב הבעיות שיש לנו ניתן לפתור ואסור להתייאש אך עם זאת אוטופיה או מציאות אידיאלית לעולם לא נשיג. שוב אני מדגיש, אנו חייבים להיות מציאותיים כדי לפתור את הבעיות, אי אפשר לפתור את הבעיות בלי להיות מציאותיים.
 

just GL

New member
מה זאת אומרת "הגיע הזמן שאנשים יבינו"?

לא מדברים כאן על סיוע ברמת המכונית לכל פועל. מדובר כאן על אוכל לאנשים שאכן יגוועו ברעב אם לא יקבלו אותו. לא מקובלת עלי התשובה "הממשלה לא אמורה לסייע".
הממשלה משרתת את אזרחי ישראל.
 

SupermanZW

Well-known member
אמורה אבל לא מבצעת

כדאי להפסיק עם תקוות השווא.

אמור זה שם של דג. אני מניח שכבר סיפרו לך את זה.

רצוי לחשוב על פתרונות שיש להם סיכוי, ממשלות ישראל לדורותיהן הוכיחו אי מסוגלות.
 

just GL

New member
אנחנו כבר לא בצבא

אמור זה לא שם של דג- אמור זה מה שאנחנו דורשים שיתקיים.
אנחנו דורשים צדק חברתי... גישה תבוסתנית ומקבלת את המציאות- לא תקדם אף אחד לשום מקום.
אנשים שגוועים מרעב- באופן הכי בוטה שקיים לא אמור להיות מקובל על אף אחד!
 

SupermanZW

Well-known member
אני לא מציע גישה תבוסתנית

הבלוג שלי מלא בהצעות לפתרונות הבעיות העיקריות שמטרידות אותנו.

אני טוען שאי אפשר לסמוך על הממשלה אבל אני לא טוען שאין פתרונות.
 

just GL

New member
סבבה

זה כל מה שאני אומרת- לא להיות תבוסתנים. לא לנסות זה המתכון הבטוח ביותר לחוסר הצלחה או השגה של משהו שרוצים.
 
שטויות במיץ עגבניות .

גם בתנאים שהם על גבול הקיום יש תנודות של הטבה והרעה .
אחרי כמה דורות תתפתח אוכלוסיה שמצליחה לשרוד גם בתנאים שעל גבול הקיום .
הם יהיו רעבים ועניים , אבל הם יישרדו .

לעומת זאת
אוכלוסיה שחייה בתנאים טובים אך ממעטת בילודה ==> תיעלם .


לכן
הדבר החשוב הוא לדאוג לילודה ולא למזון !
 

baudrate

New member
הסבר קצת יותר מפורט

בגלל אפקט הפרפר (או במילים אחרות הכאוס שבהסטוריה) בלתי אפשר לחזות איזה דבר יביא לאיזו תוצאה בעוד מאה או מאתיים שנה.
טווח התחזית האפשרי הוא כמה עשרות שנים. זה נכון שהסטורית אפשר לנתח מגמות של מאות שנים אבל זוהי חכמה שבדיעבד.
על כן אנחנו נידונים לדאוג להווה ולעתיד שבעין ולא לזה שמעבר לאופק.
לחיות על הסף זה תמיד מסוכן הרבה יותר לאורך זמן. אפשר כמובן לבנות על הסתגלות, אבל זה דבר לא בטוח כלל ועיקר.
על כן בצורה אינסטינקטיבית אנו רוצים לשפר את חיינו היום ומחר ולא חושבים על העתיד של הנכדים והנינים.
אפשר לומר שזאת היא אסטרטגיה נפוצה מכיוון שזאת אסטרטגיה שהוכיחה עצמה.
 
אסטרטגיה שהוכיחה את עצמה היא ילודה .

זה הצליח תמיד אצל כולם . וזה ימשיך להיות האסטרטגיה המוצלחת .

מה שאיננו יודעים זה האם בעתיד הילודה תתאפשר .
 

baudrate

New member
ילודה זה לא אסטרטגיה - זה תנאי להמשך קיום

ביולוגי. וזה צורך אנושי. אם הילודה לא תתאפשר אז לא יהיה המשך לקבוצה.
 
יש הבדל .

כאשר הילודה מתבצעת באופן טבעי-רגשי זה מצב אחד .
כאשר הילודה מתבצעת על פי מדיניות זה דבר אחר .

במדינת ישראל אין מדיניות ייעודית ששמה לה למטרה להגביר ילודה .
אני , לעומת אחרים
חושב שהילודה בקרב היהודים כשהיא מטרה מדינית/לאומית
מכתיבה התנהגות באופנים מסויימים להשגתה .
לכן זו אסטראטגיה .
 

baudrate

New member
במדינות מערביות השאלה האם ללדת או לא ללדת

מושארת לשיקול דעתם של האזרחים.
 
גם בישראל . אז מה ?

במדינת ישראל מעניניקים קיצבת ילדים באופן שיוויוני לכל מרכיבי האוכלוסיה .
זו מדיניות .

הענקת קיצבת "הגדלת העם היהודי" גם היא מדיניות .

מדוע עדיפה מדיניות אחת על פני האחרת ?
 
למעלה