צהריים טובים לכולם
שלושה גולים, שער אחד, סבתא אחת ומוסר השכל אחד
והנה סיפור, בהשראת הסיפור של סוזי.
היום הלכתי לקבל חיסון נגד שפעת. יצאתי מהמרפאה במהירות כדי שהרופאה לא תקלוט אותי ותשאל אותי מה הסיבות שהביאו אותי לסיים את הרומן איתה.
נכנסתי לניו פארם לקנות מד חום ועוד כמה שטויות. הרגשתי רע ומסוחררת. זקפתי את ראשי בגבורה ואמרתי ששום דבר לא יכניע אותי, אפילו לא זריקת חיסון כואבת. איכשהו חזרתי הביתה במהירות והכנתי אוכל לקטנים.
ישבתי לי ליד המחשב ופתאום נכנס לחדר הקטן בן השבע ומילמל משהו על 3 גולים במשחק אחד. הייתי בטוחה ששוב הוא חוזר על סיפור הגולים של ברצלונה אשר נכנסו לשער של קבוצה ששמה מתחרז עם קלמנטינה או משהו כזה... התעלמתי ממנו למרות פניו הסמוקים והמשכתי בגלישתי בפורום.
אחר כך הלכתי למטבח לחמם להם את האוכל, ואז נכנס הקטן ושואל אותי בפנים סמוקות:
"אז ככה, את לא אומרת לי כל הכבוד?" כל הכבוד על מה? שאלתי. "על זה שהבקעתי היום 3 גולים בבית הספר" כשעיניו לאט לאט מתמלאות דמעות.
"אוי סליחה" אמרתי וחיבקתי אותו חזק. בחיי אני לא יודעת על מה אתה מדבר בכלל. לא ידעתי שכבשת היום כל כך הרבה גולים.
ואז הוא התרפק עליי בבכי קורע לב עם דמעות וכזה, ואני לא ידעתי איפה לקבור את עצמי מלבד לחבק אותו חזק חזק חזק ולהתנצל שמונים פעם על העובדה שלא שמתי לב, והייתי בטוחה שהוא פשוט משחזר לי את השערים של ברצלונה.
לאט לאט הוא נרגע והבטחתי לו שהוא מסי הבא. מיד הוא תיקן אותי לרונלדו. אה כן, רונלדו אמרתי לו. הוא הרבה יותר טוב ממסי וגם הוא יפה יותר. הוא לטיני, אמרתי לו, ויש לו דם חם והוא גם חתיך. עכשיו הקטן כבר חייך ופניו נרגעו. הבטחתי לו שזה יותר לא יקרה ואני אשים לב לכל השערים שהוא מבקיע בבית הספר במסגרת קבוצת הילדים.
אחר כך חשבתי לי, שכדאי תמיד לשים לב לפרטים. לא כל השערים בעולם נבקעים ע"י ברצלונה. ולפעמים ילד קטן רוצה רק מילה אחת: כל הכבוד! הוא לא צריך יותר מזה. אה, וגם חיבוק אמיץ עם מלא נשיקות ועידוד כמו אתה גבר וכזה. בעצם כל הגברים הם בסך הכל רוצים חיבוק וכמה מילים טובות
יאללה שיהיה המשך יום נעים לכולם
http://www.youtube.com/watch?NR=1&v=cKncCNc2P3E&feature=endscreen
שלושה גולים, שער אחד, סבתא אחת ומוסר השכל אחד
והנה סיפור, בהשראת הסיפור של סוזי.
היום הלכתי לקבל חיסון נגד שפעת. יצאתי מהמרפאה במהירות כדי שהרופאה לא תקלוט אותי ותשאל אותי מה הסיבות שהביאו אותי לסיים את הרומן איתה.
נכנסתי לניו פארם לקנות מד חום ועוד כמה שטויות. הרגשתי רע ומסוחררת. זקפתי את ראשי בגבורה ואמרתי ששום דבר לא יכניע אותי, אפילו לא זריקת חיסון כואבת. איכשהו חזרתי הביתה במהירות והכנתי אוכל לקטנים.
ישבתי לי ליד המחשב ופתאום נכנס לחדר הקטן בן השבע ומילמל משהו על 3 גולים במשחק אחד. הייתי בטוחה ששוב הוא חוזר על סיפור הגולים של ברצלונה אשר נכנסו לשער של קבוצה ששמה מתחרז עם קלמנטינה או משהו כזה... התעלמתי ממנו למרות פניו הסמוקים והמשכתי בגלישתי בפורום.
אחר כך הלכתי למטבח לחמם להם את האוכל, ואז נכנס הקטן ושואל אותי בפנים סמוקות:
"אז ככה, את לא אומרת לי כל הכבוד?" כל הכבוד על מה? שאלתי. "על זה שהבקעתי היום 3 גולים בבית הספר" כשעיניו לאט לאט מתמלאות דמעות.
"אוי סליחה" אמרתי וחיבקתי אותו חזק. בחיי אני לא יודעת על מה אתה מדבר בכלל. לא ידעתי שכבשת היום כל כך הרבה גולים.
ואז הוא התרפק עליי בבכי קורע לב עם דמעות וכזה, ואני לא ידעתי איפה לקבור את עצמי מלבד לחבק אותו חזק חזק חזק ולהתנצל שמונים פעם על העובדה שלא שמתי לב, והייתי בטוחה שהוא פשוט משחזר לי את השערים של ברצלונה.
לאט לאט הוא נרגע והבטחתי לו שהוא מסי הבא. מיד הוא תיקן אותי לרונלדו. אה כן, רונלדו אמרתי לו. הוא הרבה יותר טוב ממסי וגם הוא יפה יותר. הוא לטיני, אמרתי לו, ויש לו דם חם והוא גם חתיך. עכשיו הקטן כבר חייך ופניו נרגעו. הבטחתי לו שזה יותר לא יקרה ואני אשים לב לכל השערים שהוא מבקיע בבית הספר במסגרת קבוצת הילדים.
אחר כך חשבתי לי, שכדאי תמיד לשים לב לפרטים. לא כל השערים בעולם נבקעים ע"י ברצלונה. ולפעמים ילד קטן רוצה רק מילה אחת: כל הכבוד! הוא לא צריך יותר מזה. אה, וגם חיבוק אמיץ עם מלא נשיקות ועידוד כמו אתה גבר וכזה. בעצם כל הגברים הם בסך הכל רוצים חיבוק וכמה מילים טובות
יאללה שיהיה המשך יום נעים לכולם
http://www.youtube.com/watch?NR=1&v=cKncCNc2P3E&feature=endscreen
