0בוחרת בחיים0
New member
צהריים טובים לכולם../images/Emo24.gif
סבב הרגשה. חזרתי ממרכז יום לפני כשעתיים ואיתי בשורה – המרכז נפתח מחדש מחר
אז קודם כל אני שמחה על כך, משום שהשבוע הזה היה כבד לאללה, אמנם חופש, לכאורה אפשר לעשות מה שרוצים וכאלה, ובכל זאת ההרגשה הייתה של התפזרות, חוסר תכלית בחיים כרגע, וגרוע יותר היה סימן השאלה הגדול שריחף מעלינו. מחר קמים שוב בשש וחצי בבוקר, עם הרוטינה הרגילה, מגיעים למרכז, חוזרים לשפיות
מצד שני, זה היה זמן לחשוב, ובעיקר לגלות אחריות כל אחד כלפי עצמו, למרות שאנחנו רק בתחילת דרך. אני יודעת שחברי הקבוצה הטיפולית עמדו בזה יפה מבחינת שמירה על הניקיון ואני גאה בעצמנו, גאה להיות חלק מהקבוצה הזו. מסתבר, שכשלא רוצים, לא נוגעים בשום דבר, גם כשזה ממש בהישג יד. אז מרכז יום נפתח מחר ובכל זאת, אולי זה המקום לגנות את מעשי האלימות שהביאו לסגירתו מלכתחילה. אנו חוזרים לעצמנו, ואותו אחד שעשה את מה שעשה, עדיין מסתובב בינינו עם מסיכה של מוג לב, פחדן, כמו בשימוש עצמו כי כבר למדנו שלא צריך לגעת בסמים בכדי להתנהג כמו משומשים. שמחתי לראות חברים רבים שאכפת להם מהמקום מגיעים, מביעים את דעתם, ושמחים לא פחות ממני על פתיחת המרכז מחדש. אחרי הפגישה הזו, אחרי החיבוקים החמים, הלכתי לפגוש את בן זוגי לשעבר. ישבנו לדבר שוב, עם כל הקשיים שזה מעורר בי, וגם בו. שוב אותם דברים עולים וצפים, אלא שהפעם מרגישה נחושה מתמיד – רוצה להיות לבד, ואהיה לבד, בבית משלי עוד שלושה ימים בע"ה. יחד עם זה, אני מגלה שאני עדיין לא מסוגלת לסגור דלתות לגמרי, לחתוך, אני אפילו לא מסוגלת לכעוס גם כשההגיון אומר שצריך לכעוס... אני לא בטוחה שזה מה שאני רוצה למרות שלפי התכנית לפחות, זה מה שאני אמורה לעשות. בינתיים, לא נלחמת עם עצמי אבל גם לא מרשה לעצמי לחזור בי מהחלטות שקיבלתי על עצמי ולא משנה מה תהיינה הנסיבות. זהו.. עכשיו הולכת לארוז עם מעט הקרטונים שהבאתי, להכין את עצמי למעבר דירה. מאוחר יותר אצא שוב, להביא עוד כמה קרטונים, ואשתדל לסיים את האריזה עד מחר בערב, כך שאוכל לעבור כמה שיותר מהר. בערב, אלך עם החברים לחדר, לספוג כוח של החלמה. שיהיה לנו המשך יום לבן ונקי. אוהבת
סבב הרגשה. חזרתי ממרכז יום לפני כשעתיים ואיתי בשורה – המרכז נפתח מחדש מחר
