צהריים טובים לכולם !!! ../images/Emo6.gif
szervusztok !!!! ובכן קשה להתחיל להסביר את האושר והשמחה כאשר גיליתי את הקהילה במסגרת שיטוט סתמי ברשת (אני אפילו לא יודע איך הגעתי לכאן), ויתרה מכך את הרצון הבלתי נתפס שלי לחלוק את חוויותי בנוגע להונגריה ולתרבות ההונגרית והיהודית-הונגרית בפרט. קצת פרטים על עצמי : סטודנט בן 25, מתגורר באיזור השרון, בן להורים יוצאי הונגריה והונגרופיל מושבע. לפני כשנתיים, החלטנו אני ואחי לבקר סוף סוף בהונגרייה לאחר ששמענו כה רבות על המקום מהורינו (להורי לא הדזמן לנסוע חזרה במשך המון המון שנים, והביקור הראשון שלהם מאז עלייתם היה בשנת 1997). להורי נשארה מעט מאוד משפחה שם, אך יחסית מאז נסיעתם האחרונה, יצרו לעצמם קשת חברים נרחבה וענפה. במשך זמן רב "נידנדו" לנו שניסע לבקר, שנבוא איתם (הם חזרו לשם לפחות פעמיים בשנה), שרק ניתן למקום צ'אנס ונתאהב. אבל אנחנו בשלנו. "מה פתאום הונגריה ? מספיק האוכל שאנחנו אוכלים והשפה שאנחנו שומעים, רוצים אמריקה". ואז זה קרה. איך שירדנו מהמטוס הבנו שמשהו אחר קרה. ההתרגשות האופיינית האופפת את הירידה מכבש המטוס התחלפה במעין תחושת חמימות בלתי מוסברת, כמו אחרי כוס משובחת של palinka. בכלל טסנו ? עזבנו את ישראל ? משהו בלתי מוסבר קרה. שם חיכו לנו זוג חברים טובים של הורינו, שיחסית לגילם התנהגו כמו שני צעירים שובבים שרק עכשיו סיימו את מעשה הקונדס האחרון שלהם ומתכוננים לבא אחריו, שלקחו אותנו ובמשך ארבעה ימים והראו לנו את בודפשט והסביבה הקרובה עד לקרביים. מיותר לציין שאנחנו בלענו הכל בשקיקה ועם תאבון בלתי מוסבר לעוד. הכל היה כל כל חדש וכל כך מוכר. הצבעים, הריחות, הצלילים, הקללות....( הידע שלי בשפה ההונגרית מסתכם במספר קטן של מילות מחווה ושלום ומספר בלתי מבוטל של קללות. אמא אשמה....). ואכן זה קרה. זו פשוט הייתה אהבה ממבט ראשון.
מאז הנסיעה האחרונה לפני שנתיים, חזרתי להונגרייה עוד פעמיים. פעם עם ההורים ופעם לבד (הייתי נוסע עוד אבל המבחנים והלימודים חשובים עוד קודם). מאז אני עם יד על הדופק. לומד, מתעניין, שומע, נכווה (קשה עם הפלצ'ינטה הזה...) והכל. כיף לדעת שיש פה עוד אנשים שחשובה להם התרבות הנפלאה הזו ואני מקווה שאמצע אנשים לחלוק איתם את החוויות בנושא זה. תודה אם הגעתם עד לפה ובברכת jó étvágyú (עכשיו צהריים),
אסף
szervusztok !!!! ובכן קשה להתחיל להסביר את האושר והשמחה כאשר גיליתי את הקהילה במסגרת שיטוט סתמי ברשת (אני אפילו לא יודע איך הגעתי לכאן), ויתרה מכך את הרצון הבלתי נתפס שלי לחלוק את חוויותי בנוגע להונגריה ולתרבות ההונגרית והיהודית-הונגרית בפרט. קצת פרטים על עצמי : סטודנט בן 25, מתגורר באיזור השרון, בן להורים יוצאי הונגריה והונגרופיל מושבע. לפני כשנתיים, החלטנו אני ואחי לבקר סוף סוף בהונגרייה לאחר ששמענו כה רבות על המקום מהורינו (להורי לא הדזמן לנסוע חזרה במשך המון המון שנים, והביקור הראשון שלהם מאז עלייתם היה בשנת 1997). להורי נשארה מעט מאוד משפחה שם, אך יחסית מאז נסיעתם האחרונה, יצרו לעצמם קשת חברים נרחבה וענפה. במשך זמן רב "נידנדו" לנו שניסע לבקר, שנבוא איתם (הם חזרו לשם לפחות פעמיים בשנה), שרק ניתן למקום צ'אנס ונתאהב. אבל אנחנו בשלנו. "מה פתאום הונגריה ? מספיק האוכל שאנחנו אוכלים והשפה שאנחנו שומעים, רוצים אמריקה". ואז זה קרה. איך שירדנו מהמטוס הבנו שמשהו אחר קרה. ההתרגשות האופיינית האופפת את הירידה מכבש המטוס התחלפה במעין תחושת חמימות בלתי מוסברת, כמו אחרי כוס משובחת של palinka. בכלל טסנו ? עזבנו את ישראל ? משהו בלתי מוסבר קרה. שם חיכו לנו זוג חברים טובים של הורינו, שיחסית לגילם התנהגו כמו שני צעירים שובבים שרק עכשיו סיימו את מעשה הקונדס האחרון שלהם ומתכוננים לבא אחריו, שלקחו אותנו ובמשך ארבעה ימים והראו לנו את בודפשט והסביבה הקרובה עד לקרביים. מיותר לציין שאנחנו בלענו הכל בשקיקה ועם תאבון בלתי מוסבר לעוד. הכל היה כל כל חדש וכל כך מוכר. הצבעים, הריחות, הצלילים, הקללות....( הידע שלי בשפה ההונגרית מסתכם במספר קטן של מילות מחווה ושלום ומספר בלתי מבוטל של קללות. אמא אשמה....). ואכן זה קרה. זו פשוט הייתה אהבה ממבט ראשון.
