צהריים טובים

אופ 1

New member
צהריים טובים ../images/Emo24.gif../images/Emo140.gif../images/Emo13.gif

הייתי שמחה לשתף אותכם בסיפור אישי שלי והייתי שמחה עוד יותר אם תייעצו לי איך אני יכולה לשנות את המצב. המשפחה שלנו מאוד מצומצמת.העיניין הוא שיש לנו קושי לתקשר אחד עם השני.אני מסתכלת על משפחתי מהצד וממש כואב לי.כי אני יודעת שיש אהבה ביננו אבל אין הקשבה לצרכים של האחר,אין הקרבה(זאת אומרת לא מספיק). אנחנו לא אוכלים ארוחות משפחתיות ולי המשפחתיות מאוד חסרה.אני טיפוס שמאוד אוהב ארוחות של יחד ומשחקי חברה.אני טיפוס שאוהב קירבה.ואצלי בבית זה חסר ומאוד מורגש.אני המון פעמים יוזמת ארוחות ערב קטנות שאני מכינה,אני מנקה ומסדרת את הבית בכדי שתהיה הרגשה טובה בבית.אני מתאמצת המון בכדי לשנות את המצב אבל לא תמיד מצליח לי כי אין לי יותר מידי שיתוף פעולה.לפני כחודשיים דיברתי עם כול המשפחה שלי,שיחה משותפת ושיתפתי אותם בדברים שמפריעים לי,אני אשקר אם אני אגיד שזה לא תרם,כי אני כן רואה שיפור.אבל לפעמים אנחנו כול כך קשים ואפילו רעים וחסרי התחשבות אחד כלפי השני שמהצד זה נראה לי ממש כואב ואכזרי. מה הייתם ממליצים לי לעשות? איך הייתם מציעים לי לפעול? תודה יקיריי וסופ"ש מקסים
 
שלום אופ

אני מגיעה ממצב משפחתי די דומה. וככל שחשבתי על זה, קשה לי לתת עצות. נראה שאת פועלת ומקדישה לא מעט תשומת לב, כדי לנסות ללכד את המשפחה שלך ולהוציא ממנה משהו רגיש יותר, ותוצאה שלא מגיעה בטח יוצרת תסכול. במקרה שלי, אני חושבת שבאיזשהו שלב פשוט הרפיתי מהציפיות שהמשפחה שלי תעניק לי את החום והאהבה שאני צריכה, במידה ובתדירות שאני צריכה (כי נראה לי שהציפיות הן אלה שיוצרות את התסכול). ודווקא ההרפייה הזו מאפשרת לי לאמר תודה גדולה בכל פעם שכן יש אווירה של משפחתיות, של נתינה, וזה בהחלט קורה. יכול להיות שדרך טובה להתמודד עם הצורך הזה בקרבה ומשפחתיות יכולה להיות להקיף את עצמנו בחברים שתומכים בנו (כמו שלקשמי סיפרה, למשל, שהיא עשתה את הסדר במרכז ליוגה). לקחת חלק בפעילויות שאנחנו אוהבים ולהתקרב יותר לאנשים האחרים שלוקחים חלק באותן פעילויות. אני אשמח לשמוע ממך מה דעתך סופ"ש נהדר
 

אופ 1

New member
בוקר טוב בוחרת לצמוח ../images/Emo13.gif

אני מסכימה איתך שאני צריכה להרפות מעט ובכך אני פחות אתעסק ואהיה פחות מוטרדת.אבל אני לא מסכימה איתך לגבי תחליף החברים.אני חושבת שצריך לתת הזדמנות אמיתית למשפחה להתקרב ובכול זאת לנסות עוד דרכים להתקרבות.כי בסוף אני מאמינה שזה יגיע.כי אני בטוחה שזה מגיע ממחסור שלהם בילדותם. העיניין שצריך סבלנות ואני מודה לא תמיד יש לי.וכמובן צריך לחפש את הקירבה שמוצאת חן בעיניי כולם.אני עדיין מנסה,עוד לא התייאשתי. מה את חושבת? אשמח לשמוע.
 
התקרבות משפחתית

אחד המשפטים שאני מאמצת לעצמי מתוך הפילוסופיה של תקשורת מקרבת הוא - "חיבור לפני פתרונות". כלומר, כשנוצר חיבור בין אנשים הדרך למציאת אסטרטגיה לפתרון הופכת לקלה יותר. ולכן השקעת המאמץ תהיה קודם כל בחיבור, בהבנה, באכפתיות ובקירבה לאחרים וכל אלו יהווה בסיס למצוא פתרונות לדברים שמפריעים לך כמו ארוחות הערב המשפחתיות. ונשמע שהתחלת ליצור את זה, שיזמת שיחה משותפת, שיתפת את המשפחה שלך במה שמציק לך, ואפילו שזה עשה משהו. הייתי אומרת שאם זה הזיז משהו, הרי שאת בדרך הנכונה וחשוב לזכור שיחסים זה משהו שדורש טיפוח. לכן ייתכן ששיחה אחת לא מספיקה וכדאי לך להמשיך ליזום שיחות מהסוג הזה, לראות ביחד מה השתנה מאז השיחה האחרונה, מה עוד מפריע לך ולאחרים, ולאט לאט ליצור דיבור מסוג מקרב. ייתכן גם שיוזמות קטנות כמו ארוחת ערב שתבקשי מכולם להיות נוכחים בה, ו/או איזה בילוי משותף אחר - יתרמו לתחושת הקירבה והביחד. כך לאט לאט תיווצר אווירה מקרבת שאולי בהתחלה תיראה מלאכותית אבל אם תטפחי אותה ותתמידי בה לאורך זמן אין לי ספק שתוכלי לראות תוצאות לגישה החדשה שלך. מה את אומרת, שווה לנסות?
 

אופ 1

New member
וקר טוב יעל ../images/Emo13.gif

בטח שאני חושבת ששוה לנסות.עדיין לא התייאשתי.חפעמים שאני רואה משפחות אחרות איך זה בא אליהם באופן טבעי זה קצת מוריד לי מהמורל.אבל אני אוהבת את המשפחה שלי ולא הייתי מחליפה אותה בשום משפחה אחרת.צריך לטפח,כמו שאמרת ואני בטוחה שהשינויים לא יאחרו להגיע. תודה יקירתי אשמח לשמוע מה את חושבת
 
הייתי מציעה לך לנסות

לחשוב על דרכים שונות ליצור את הקירבה בתוך המשפחה. כמו שהתחלת כבר בעצם. באופן שיהיה לו המשכיות - ככה תתחיל להיווצר מערכת יחסים עם בסיס תקשורת שונה ממה שקיים עד עכשיו. יש לך רעיונות?
 
לפעמים אנחנו רואים

אצל אנשים אחרים מין אדיליה שאנחנו היינו רוצים לעצמנו. שלאו דוקא מחייב במציאות. יכול להיות שזה נראה לנו ככזה. קרה לי שאני רואה משפחת אחרות מתנהגות ככה ואחרת שמאוד הייתי רוצה שבעלי ו\או ילדיי יתנהגו כך. שמתי לב שזה מייסר אותי. הם לעולם לא יתנהגו כמו שאני מדמיינת שהם צריכים להתנהג. ואז שמתי לב שיש דברים אחרים מדהימים לא פחות אצל המשפחה שלי, דברים שלא נתתי להם משקל כי הייתי שבוייה בדמיונות שלי - איך משפחה צריכה להיות כמו אלה או כמו אלה. ונראה לי שאולי המשפחה שקיניתי בהם ורצית להיות כמוהם, אולי גם הם מרגישים במקומות מסויימים אותו הדבר גם עלינו. במילים אחרות. צריך להסתכל על מה שיש. כי בטוח שיש קשר אולי לא בארוחות ערב משותפות אבל בדברים אחרים מעצימים לא פחות. בהצלחה בתהליך.
 
בוקר טוב הלילית וברוכה הבאה

מאוד מסכימה עם הדברים שלך. פעם חשבתי שרק לי יש בלגנים במשפחה ובחיים - וכל האחרים בעולם חיים ממש טוב. אחר-כך זה עבר לי, כשפתאום התחלתי להכיר אנשים נוספים ולהיחשף לסיפורים האישיים שלהם. היום אני יודעת שלכולנו יש אתגרים שעומדים בפנינו - בדרך זו או אחרת. שיהיה לך ולכולנו בוקר טוב,
 
למעלה