צהריים טובים
אז כמו שכתבתי והבטחתי, פותחת את היום בפורום ומקווה להמשיך מסורת זו. עברו עלינו שבועיים הזויים ולא קלים אך גם הם עברו, אלעד פתח את הסנטר והדביקו לו אותו בבית חולים כי מן הסתם הכל קורה ביום שישי/שבת ואז צריך ללכת למיון, שם במיון נתקלנו במוזר אחד מיני רבים שהגיע למיון אחרי שעשה תאונת אופנוע בעודו שיכור, תחזיקו חזק, השיכור הוא מ.................... כן, כן, לא טעיתם ממגדל העמק. אז המשוגע שרכב שיכור ומסטול לגמרי על האופנוע שלו ועשה תאונה, הגיע חבול וקילל שם וצעק שם, היו שוטרים שהביאו אותו לבית החולים שבקושי הצליחו להשתלט עליו ואני כל הזמן ביקשתי לצאת החוצה עד שיחליטו להדביק לאלעד את הסנטר כי אני ממש לא מעוניינת שאלעד יישמע את כל הקללות שיוצאות לו מהפה ולראות את המחזה הזה. אז יצאנו החוצה וחיכינו, חיכינו, אחרי חצי שעה קיבלו אותנו והדביקו לו את הסנטר. אממה, הילד החליט שלא יקרה כלום אם הוא כל הזמן ישטוף את הפנים וזה אחרי שאמרנו לו מיליון פעם, לא להרטיב את המקום. עכשיו, הדבק ירד, הדם שם הגליד ואני מקווה שזה יראה נורמלי. עוד עשור וקצת הוא יוכל להשוויץ לבחורות על הצלקת הסקסית שיש לו בסנטר, חחח. ואני שואלת, האם משעמם לי? לא, שאני אבין, מישהו לוחש להם באוזן: "עכשיו אמא משעמם לה, תתחילו להשתולל ולהעסיק אותה". לפני כשלושה חודשים איתי עשה את אותו הדבר בדיוק וגם בשבת. זה אחרי שאלעד ואיתי עשו תורנויות בבית, יומיים איתי ויומיים אלעד שהיו חולים במן וירוס של שלשולים והקאות והדביקו גם את ינון. איזה יום שמח, יום של הפתעות, העולם מלא ניסים ונפלאות או או אות. אח"כ הגיע לו איזה ראיון עבודה הזוי לגמריי שבסופו הגעתי למסקנה שהיתה לי לפני שהלכתי לראיון, שזה עדיין לא הזמן המתאים. הלכתי לראיון הזה כי חברה של אמא שלי סיפרה לאמא שלי על העבודה, אחרת לא הייתי חושבת על זה עדיין. כך שהילדים שלי ימשיכו לזכות בי לעוד שנה לפחות. אז הנה, אני את שלי עשיתי, כתבתי פה הודעה ארוכהההההההההההההההההההההההההההההההההה ותודה למי שהגיע עד הלום. תורכם, תתחילו להפציץ. יאללה בלאגן, המנהלת לא כאן עכשיו, אפשר לקשקש על הקירות כמה שטויות שרוצים.
יום נפלא, יום שלישי כי טוב, היום יש הצגה לילדים במתנ"ס. שרית
אז כמו שכתבתי והבטחתי, פותחת את היום בפורום ומקווה להמשיך מסורת זו. עברו עלינו שבועיים הזויים ולא קלים אך גם הם עברו, אלעד פתח את הסנטר והדביקו לו אותו בבית חולים כי מן הסתם הכל קורה ביום שישי/שבת ואז צריך ללכת למיון, שם במיון נתקלנו במוזר אחד מיני רבים שהגיע למיון אחרי שעשה תאונת אופנוע בעודו שיכור, תחזיקו חזק, השיכור הוא מ.................... כן, כן, לא טעיתם ממגדל העמק. אז המשוגע שרכב שיכור ומסטול לגמרי על האופנוע שלו ועשה תאונה, הגיע חבול וקילל שם וצעק שם, היו שוטרים שהביאו אותו לבית החולים שבקושי הצליחו להשתלט עליו ואני כל הזמן ביקשתי לצאת החוצה עד שיחליטו להדביק לאלעד את הסנטר כי אני ממש לא מעוניינת שאלעד יישמע את כל הקללות שיוצאות לו מהפה ולראות את המחזה הזה. אז יצאנו החוצה וחיכינו, חיכינו, אחרי חצי שעה קיבלו אותנו והדביקו לו את הסנטר. אממה, הילד החליט שלא יקרה כלום אם הוא כל הזמן ישטוף את הפנים וזה אחרי שאמרנו לו מיליון פעם, לא להרטיב את המקום. עכשיו, הדבק ירד, הדם שם הגליד ואני מקווה שזה יראה נורמלי. עוד עשור וקצת הוא יוכל להשוויץ לבחורות על הצלקת הסקסית שיש לו בסנטר, חחח. ואני שואלת, האם משעמם לי? לא, שאני אבין, מישהו לוחש להם באוזן: "עכשיו אמא משעמם לה, תתחילו להשתולל ולהעסיק אותה". לפני כשלושה חודשים איתי עשה את אותו הדבר בדיוק וגם בשבת. זה אחרי שאלעד ואיתי עשו תורנויות בבית, יומיים איתי ויומיים אלעד שהיו חולים במן וירוס של שלשולים והקאות והדביקו גם את ינון. איזה יום שמח, יום של הפתעות, העולם מלא ניסים ונפלאות או או אות. אח"כ הגיע לו איזה ראיון עבודה הזוי לגמריי שבסופו הגעתי למסקנה שהיתה לי לפני שהלכתי לראיון, שזה עדיין לא הזמן המתאים. הלכתי לראיון הזה כי חברה של אמא שלי סיפרה לאמא שלי על העבודה, אחרת לא הייתי חושבת על זה עדיין. כך שהילדים שלי ימשיכו לזכות בי לעוד שנה לפחות. אז הנה, אני את שלי עשיתי, כתבתי פה הודעה ארוכהההההההההההההההההההההההההההההההההה ותודה למי שהגיע עד הלום. תורכם, תתחילו להפציץ. יאללה בלאגן, המנהלת לא כאן עכשיו, אפשר לקשקש על הקירות כמה שטויות שרוצים.
