צהריי חג, לבטח כל אחד
מצא לו את דרכו המועדפה להעביר את היום הזה.
היות שאין באפשרותכם או נבצר מכם מכל סיבה שהיא
היכן הייתם רוצים להעביר את זה היום, ואם להאמין לחזאים
את ראשיתו של הסתיו? (ניתן לכם כל סכום, כל כלי לעשות זאת)
זה יכול להיות אי אקזוטי שכח אל, ואם מספיק קריר תחת שמיכה
עם אדם אהוב, למשמע טיפות הגשם הנוקשות על החלון.
בחיק משפחתכם האהובה והעוטפת, או בגפכם אי שם.
אז היכן, ועם מי?
-
הפוסט הזה לא יהיה שלם אם לא אעלה את אחד משיריו היפים ביותר
של גדול המשוררים בעיניי, צ'ארלס בוקובסקי.
השיר הזה לעולם יהדהד בראשי פבלובית בראשיתו של כל סתיו
ולאורכו.
*
The tragedy of the leaves
I awakened to dryness and the ferns were dead,
the potted plants yellow as corn;
my woman was gone
and the empty bottles like bled corpses
surrounded me with their uselessness;
the sun was still good, though,
and my landlady's note cracked in fine and
undemanding yellowness; what was needed now
was a good comedian, ancient style, a jester
with jokes upon absurd pain; pain is absurd
because it exists, nothing more;
I shaved carefully with an old razor
the man who had once been young and
said to have genius; but
that's the tragedy of the leaves,
the dead ferns, the dead plants;
and I walked into a dark hall
where the landlady stood
execrating and final,
sending me to hell,
waving her fat, sweaty arms
and screaming
screaming for rent
because the world has failed us
both
*
http://www.youtube.com/watch?v=U8M4ll1nelM
מצא לו את דרכו המועדפה להעביר את היום הזה.
היות שאין באפשרותכם או נבצר מכם מכל סיבה שהיא
היכן הייתם רוצים להעביר את זה היום, ואם להאמין לחזאים
את ראשיתו של הסתיו? (ניתן לכם כל סכום, כל כלי לעשות זאת)
זה יכול להיות אי אקזוטי שכח אל, ואם מספיק קריר תחת שמיכה
עם אדם אהוב, למשמע טיפות הגשם הנוקשות על החלון.
בחיק משפחתכם האהובה והעוטפת, או בגפכם אי שם.
אז היכן, ועם מי?
-
הפוסט הזה לא יהיה שלם אם לא אעלה את אחד משיריו היפים ביותר
של גדול המשוררים בעיניי, צ'ארלס בוקובסקי.
השיר הזה לעולם יהדהד בראשי פבלובית בראשיתו של כל סתיו
ולאורכו.
*
The tragedy of the leaves
I awakened to dryness and the ferns were dead,
the potted plants yellow as corn;
my woman was gone
and the empty bottles like bled corpses
surrounded me with their uselessness;
the sun was still good, though,
and my landlady's note cracked in fine and
undemanding yellowness; what was needed now
was a good comedian, ancient style, a jester
with jokes upon absurd pain; pain is absurd
because it exists, nothing more;
I shaved carefully with an old razor
the man who had once been young and
said to have genius; but
that's the tragedy of the leaves,
the dead ferns, the dead plants;
and I walked into a dark hall
where the landlady stood
execrating and final,
sending me to hell,
waving her fat, sweaty arms
and screaming
screaming for rent
because the world has failed us
both
*
http://www.youtube.com/watch?v=U8M4ll1nelM
