ערב טוב לכולם../images/Emo24.gif
איך מרגישים לקראת סוף שבוע ארוך? אני... מעורבבת כל כולי לאור האירועים האחרונים. זה אמנם נגמר לכאורה, בן הזוג לשעבר עצור לאחר שתקף אותי השבוע, ואני מניחה שייקח המון זמן עד שהוא יחווה איזה שהוא חופש. לספר שאני רגועה? לספר שהכל בסדר?
לא
שום דבר לא בסדר איתי... מצד אחד אני יודעת ברציונל, שזה בדיוק מה שהייתי אמורה לעשות, להתלונן במשטרה משום שלאף אחד אין זכות להרים עלי ידיים ולא משנה שלא עשיתי כלום, גם לו הייתי עושה משהו. בטח לא לבוא אלי באמצע הרחוב ובאמצע היום ולדקור אותי.. ולצפות שאמשיך לשבת בחיבוק ידיים. מצד שני... הנה הוא עצור.. הוא רחוק ממני ואני אמורה להיות רגועה, אבל אני לא.. אני עדיין פוחדת לצאת מהבית, לא משום שהוא עלול להשתחרר, גם אם המשטרה פה זה חבורה של ליצנים.. אני פוחדת מנקמה.. הסרטים שעוברים לי בראש לא מניחים לי לרגע של שקט.. מחשבות על סטלות תובעות התייחסות, רוצה לשכוח הכל, רוצה לברוח.. מעבר לזה, התסביכים הישנים שלי צפים ועולים... שאני אכניס בן אדם לבית סוהר?! אני???!!! עם זה אני אמורה להתמודד, היום, מחר, וכנראה עוד ימים רבים וארוכים מדי.. להגיד שאני מסוגלת לעמוד בזה? לשקר את עצמי? לא יכולה.. אני נשברת.. בא לי למות עמוק בתוכי.. לרגע אני מרגישה מצטערת שהוא לא הצליח לעשות את זה. כל העולם חרב עלי בשלושה וחצי חודשי ניקיון.. אני נפגשת עם רגשות שלא הכרתי מעולם, פחד לחיות.. פחד לאבד את החיים.. פחד עם כל צעד שאני עושה, כמעט עם כל נשימה. כשאני ליד אנשים, חברים, במרכז יום או כאלה, אני רגועה יחסית, מרגישה מוגנת, ויחד עם זה.. עמוק בפנים זה לא מרפה. התסכולים, תחושת האשמה גם אם בראש אני יודעת שהיא מיותרת.. זה לא עוזר להרגיש אחרת. רוצה להעלות תפילה מכאן, שהכל ייגמר כבר, שאוכל לחזור לעצמי ולהרגיש טוב, להרגיש שלמה עם עצמי כי אני כל כך רחוקה מזה.. למה אי אפשר היה להיפרד ושכל אחד ילך לדרך שלו? אלוהים שלי, אלוהים שאוהב אותי.. אם אני עוברת את זה אז אני בטח מסוגלת להתמודד.. כי מעולם לא העברת אותי משהו בכדי להכשיל אותי.. עזור לי אלוהים להרגיש שלמה באמת... שיהיה לנו סוף שבוע רגוע. אוהבת