ואת העיקר שכחתי
רציתי להוסיף לדבריה של מסביב לשעון. אני בת 41 (כמעט), עם תינוק בן שנה וחצי, נהנית מכל רגע מבחינה רגשית, אבל מבחינה פיסית אני "גמורה". אני נרדמת ב-21:00 בערב (היום מקרה חריג...) ולרוץ אחריו זו כבר ממש משימה קשה. מזל שיש לי את הגדול לעזרה, אבל בעלי משגע אותו עם החששות שלו שיקרה לו משהו. כל פעם שהקטן נופל או מקבל מכה ובוכה, בעלי שואל את הגדול בחרדה: מה קרה לו? מה עשית לו? משפחה מורכבת, הא?