שידוכים מעורבים - תשובות לכולם
לדני: יש בחורות ויש בחורות, אני חושש שלא הזדמן לך להכיר בחורות שכן יודעות להבחין באדם שמאחורי המכשיר שמיעה, קח את טליה כדוגמא... לאוקספורד: אינני צריך ללמד אותך דבר, אני זוכר שאתה בעצמך סיפרת על מערכת יחסים עם שומעים שיצרת... לטליה: לא כולם ולא כל המשפחות כמוך, ישנם אנשים ומשפחות שמראש לא למדו שמוגבלות היא באברים ולא בנפש. באופן כללי: הבעיה שלנו כקבוצה עם השומעים היא בכך שלכל קבוצת רוב יש תפיסה של היא עצמה המושלמת ועל קבוצות המיעוט האחרות להסתגל אליה, ובמקרה שלנו כאשר השומעים נפגשים בחירש(ים) הם מצפים באופן תת הכרתי שחיבת להיות (לחירש) את היכולת להסתדר כמו כל שומע, אחרת זה לא תקין . מפגש מוצלח בין שני הצדדים (במיוחד בשידוכים) הוא בכך שהצד השומע מודע ומאפשר לחירש להיות שונה ואילו החירש צריך להראות שהוא אינו נופל משומעים במלחמת החיים. היות ואנחנו חיים בחברה לא מתוקנת, אנחנו צריכים להכיר שישנם שומעים ומשפחות פרימטיביות מבחינה תרבותית, שלא יסכימו מראש לקשר עם שונים או חריגים כלשהם, ואז אין ברירה אלא לאבחן אותם ולהתרחק מהם... אבל מאידך הרוב הגדול של השומעים מסכים באופן בסיסי (כחלק מהתפיסה התרבותית העולמית) שצריך שיהיה שוויון גם לשונים/חריגים/חרשים, אבל כאשר זה מגיע לשאלה פרקטית כמו שידוכין, צפות כל השאלות המעשיות, כמו היכולת הכלכלית של הצד החירש + היכולת לחיות חיי משפחה (וכל השמועות שנשמעו פה ושם על התפקוד והמהות של החרשות לא מוסיפות לעניין) בנסיבות אלו על הצד החירש חובת ההוכחה אם הצד השומע טוען שהינך פגום ומפגר שכלי, התרחק ממנו כמו מאש (או קח את התעודה האקדמאית מהאוניברסיטה ותוריד לו כבומבה על הראש), אבל אם יש לו נכונות לברר שאלות אפילו מציקות לך אישית, הצד החירש חייב בתשובה