צוואה מוטה של האב בוטלה לטובת חלוקה שווה של נכסיו לכל ילדיו

[פרל דוד]

צוואה מוטה של האב בוטלה לטובת חלוקה שווה של נכסיו לכל ילדיו

כמה מצער יכול להיות אירוע שבו מופעלת השפעה לא מוסרית על האב הקשיש והמעורפל כדי שישנה צוואתו לטובת אחת מבנותיו וידיר את ילדיו הנוספים.
עוד במהלך חייו של האב נוצרו סכסוכים בתוך המשפחה שנוצרו בגלל הלוואות ועוד.
פרל דוד

בית המשפט למשפחה בתל אביב ביטל לאחרונה צוואה בה נקבעה התובעת כיורשת היחידה של רוב רכושו של אביה, העומד מעל 12 מיליון שקל. בית המשפט אמנם קבע שהצוואה אינה מזויפת אך קיבל את טענת האחים כי התובעת הסיתה את אביהם והצוואה אינה משקפת את רצונו.

האב נפטר בתחילת 2012 והותיר אחריו חמישה ילדים. האב ורעייתו, שנפטרה לפניו, עלו מפרס וצברו במשך השנים רכוש רב הנאמד במיליוני שקלים – זכויות במספר דירות, חנויות ומגרשים וכן כספים רבים.

כחודש לאחר מותו פנתה הבת הצעירה לבית המשפט בבקשה לקיים את צוואתו של אביה מ-2011 בה נקבע כי למעט דירה אחת, התובעת היא היורשת היחידה של כל רכושו, אך ארבעת אחיה התנגדו לקיום הצוואה.

האחים טענו כי חתימת האב על הצוואה מזויפת, כי הוא לא היה כשיר להבין את טיבה וכי התובעת השפיעה עליו השפעה בלתי הוגנת ואף היתה מעורבת בעריכת הצוואה בניגוד לחוק הירושה.

הנתבעים פירטו כי בסוף ימיו היה האב קשיש, חולה ועיוור חלקית. הוא היה מרותק לכיסא גלגלים ונזקק לסיוע 24 שעות ביממה.
לדבריהם האב גם נטל תרופות מטשטשות שגרמו לו לתופעות לוואי פסיכיאטריות, מה שמנע ממנו את האפשרות לקבל החלטות. לטענת האחים התובעת ניצלה את מצבו כדי להשפיע עליו לערוך את הצוואה לטובתה תוך שהיא "לוחשת לאוזניו דברי שנאה והסתה" ופועלת בעקביות לנישולם מהירושה.

השפעה בלתי הוגנת
השופטת ורד שביט פינקלשטיין מינתה מומחית לכתב יד אשר קבעה באופן חד-משמעי כי החתימה על הצוואה שייכת למנוח. השופטת הדגישה כי השתכנעה שלמנוח מאפייני כתב מאוד ייחודיים ולכן הצוואה אינה מזויפת.

לעניין כשירות האב הדגישה השופטת שלפי המסמכים הרפואיים אמנם הוכח שמצבו הגופני היה ירוד אך לא כן ביחס למצבו הקוגניטיבי, ולכן הטענה נדחתה.
מנגד, קיבלה השופטת את הטענה לגבי השפעה בלתי הוגנת. השופטת קבעה כי הנתבעים הוכיחו שהמנוח שינה את צוואותיו מספר פעמים בהתאם ללחצים שהופעלו עליו, ורק שבעה חודשים לפני שחתם על הצוואה הנוכחית חתם על צוואה אחרת בה הוריש את רכושו לארבעה מתוך חמשת האחים.

"התובעת ניצלה את השפעתה על המנוח על מנת להניע את המנוח לערוך צוואה המזכה אותה ברוב רובו של רכושו", כתבה השופטת בפסק הדין.

השופטת אמנם קיבלה את טענת התובעת כי המנוח היה "אדם קשה" שלכאורה לא ניתן להשפיע עליו אך קבעה כי במישור היחסים בינו לבין האחים האחרים הצליחה התובעת לעורר אצלו תחושות ניכור. כמו כן נקבע כי התובעת, שהיתה תלויה כלכלית באביה, נהגה כלפיו במניפולציות על מנת לזכות לתמיכה גדולה יותר.

עוד קבעה השופטת כי נסיבות עריכת הצוואה מעוררות תמיהות רבות וכי התובעת שיקרה ביחס אליהן. כך למשל, היא הכחישה שהכירה את עורך הדין שערך את הצוואה למרות שייצג אותה בעבר. בנוסף, היא הסתירה את העובדה שנטלה כספים מבית האב ערב פטירתו והמשיכה לגבות את דמי השכירות מנכסיו.

השופטת הוסיפה כי התובעת לא הצליחה להסביר מדוע חל שינוי כה מהותי בין הצוואה הנוכחית לבין צוואתו הקודמת של המנוח. לפיכך קיבלה השופטת את ההתנגדות ודחתה את התביעה.
בשל התמשכות ההליכים נפסקו לטובת הנתבעים הוצאות מוגדלות בסך 75,000 שקל.

גם בפסק דין זה ניתן לראות יותר מרמז למדיניות שיפוטית המעדיפה חלוקה שוויונית וצודקת של העזבון על פני הסדרים מפלים ( ראו למשל תמ"ש 21200-12-10).

פסה"ד במלואו - http://www.psakdin.co.il/Court/פסלות-צוואה-מחמת-השפעה-בלתי-הוגנת#.VsNiPLQrIdU

+++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++
פרל דוד סלולרי - 052-8964914
מידענות,איתור מקרקעין, יזמות בנדל"נ, יעוץ פרטני למתחמי נדל"נ.
מייל - [email protected]

 

[פרל דוד]

הבן חמד את ירושת אחיותיו ותבע עפ"י "חזקת השיתוף" מירושת האב.

והפסיד.
כך כתב כבוד השופט "ארז שני" בפתיח של פסה"ד בהביעו את עמדתו על מצב היחסים בין התובע לאחיותיו -
"וישטם עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו" (בראשית כו, 41)
"ויאמר עשו יש לי רב אחי יהי לך אשר לך" (בראשית לג, 9)

פסה"ד במלואו -
http://www.psakdin.co.il/Court/סתירת-חזקת-השיתוף-בתביעת-יורש#.VsVyHrQrIdU

הסכסוך בקליפת אגוז
6. 3 בנות ובן הביאו לעולם שני יהודים יראי שמים, המנוח ...ז"ל (להלן: "האב", "המנוח") ורעייתו תבדל"א, החסויה, ..., מאז נישאו בשנת 1950 (להלן: "ההורים").

7. אמר הבן בתביעתו, כי הוריו חיו תוך שלום בית וכבוד הדדי ואני מקבל את דבריו כפי שהם (גם אם נפלה מידי פעם בין ההורים מריבה). ואולם, בבחינת ברכה וקללה גם יחד, הזדמנה להורים עסקת קומבינציה אשר הניבה בעלות של החסויה בעשרות דירות, חלקן הועברו במישרין לילדים, חלקן נותרו רשומות ע"ש החסויה. עסקת הקומבינציה בוצעה על קרקע ברחוב פלמוני בתל אביב ובעליה הקודם של הקרקע היה אביה של החסויה (להלן גם "הסב").

8. מטעמים השמורים עימו ציווה האב המנוח, אשר הלך לבית עולמו ביום 16.12.03, את כל רכושו לבן וכך (וככל הנראה במועד מאוחר בהרבה לפטירת המנוח) הסתבר לו לבן, כי אם יחריש, ירש הוא כפי הנקוב בצוואת החסויה כאשר תלך לאחר אריכות ימים ושנים לבית עולמה, או על פי הדין אם לא תקויים הצוואה בסופו של יום, ואולם אם יטען הוא ל"חזקת השיתוף", יטול הוא, מיד, ומבלי המתן לפטירת אימו, מחצית מנכסי החסויה כיורשו של אביו המנוח, ובכך לא רק ימנע מאחיותיו מחצית מנכסי אמן אלא יוסיף על נכסיו הוא את שיבוא לו מכוח חלק אביו כנובע מחזקת השיתוף, את כל שירש מאביו גם כל זכות בה יזכה, אם יזכה, מכח ירושת אמו לכשיכלו ימיה ושנותיה.

9. ההפרש בין שני המצבים (דהיינו אם תוכר חזקת שיתוף בין ההורים) יניב ללא ספק לבן הון עתק ובמליונים רבים על חשבון אחיותיו והרי לך מניע שאינו בטל בשישים המזרז את הבן לטעון, כי יש להפעיל על רכוש ההורים, זה המנוח וזו החסויה, את חזקת השיתוף ולחלק לאלתר, על דרך מתן צו הצהרתי, את רכושם.

10. זוהי ליבת הסכסוך ובמילים אחרות: ניצבת בפני שאלה, האם עלי להפעיל ולקיים חלוקת רכוש על פי חזקת השיתוף מקום בו בני הזוג עצמם לא חפצו בהפעלתה גם לא עתרו על פיה ?

11. אניח לעת עתה את התובענות הנוספות שאינן תביעתו של הבן. ההכרעה במקצתן גם תושפע מן ההכרעה בתביעת הבן. שעתן של תובענות אלו תגיע בהמשך.

עובדות שאינן במחלוקת
12. כאמור ההורים המנוחים נישאו בשנת 1950 וחיו יחדיו עד אשר נפטר האב בשנת 2003.
13. הבן והנתבעות 2-4 הם ילדי ההורים ויוצאי חלציהם.
14. בשנת 1961 הועברה הבעלות במגרש ברחוב פלמוני בת"א מידי אביה של החסויה לבעלות החסויה בלבד.
15. לימים הבשילה בעלות זו, מכח עסקת קומבינציה, לבעלות ב-20 דירות אשר כולן נרשמו בבעלות החסויה.
16. במהלך השנים קיבלו הבן והבנות שתי דירות, כל אחד, ודירות אלו נרשמו בבעלות הילדים המקבלים. שאר הדירות נותרו בבעלות החסויה.
17. בשנת 1965 נרכשה דירה ברחוב פלוני בתל אביב. הדירה נרשמה על שם החסויה ושימשה למגורי המשפחה. דירה זו הייתה תחלוף חפצי של דירות מגורים קודמות כולן נרשמו על שם החסויה בלבד, הראשונה שבהן נרשמה כך עוד טרם נישאו ההורים.
18. לימים רכשו ההורים גם דירה ברחוב אלמוני בירושלים, דירה זו נרשמה בבעלות שניהם.
19. כאמור, עם נישואי ההורים התגוררו הם בשורת דירות אשר היו רשומות כולן על שם החסויה בלבד (ברחוב 1, ברחוב 2 וברחוב 3) עד אשר עברו הם להתגורר בגירה שברחוב פלוני.
20. אגב נישואי הצדדים נרשמה הבעלות במגרש ברחוב המ' על שם המנוח בלבד.
21. ביום 5.1.97 ערך המנוח צוואה ובה הותיר את כל רכושו לבן בלבד ואף אמר "מבלי לפגוע בכלליות האמור לעיל ברצוני להתייחס לנכסים הבאים..." ואז צויינו רק הנכסים שנרשמו בשם המנוח, דהיינו, מחצית הדירה בירושלים והמגרש ברחוב המ'. רכושה של החסויה ובכלל זאת אותו חלק מן הבעלות בו אליו טוען הבן היום, לא נזכר ולו ברמז.
22. ביום 4.3.09 נשללה כשרותה המשפטית של האם, תחילה מונו הבנות כאפוטרופות לה ואז הוחלפו על ידי האפוטרופא הנוכחית. האם תבדל"א, עודנה עימנו.
23. בחודש דצמבר 2010, ימים בטרם ניתן יהא לטעון לכאורה להתיישנות התובענה לאור מועד פטירתו של המנוח, עתר הבן בתביעה כפי שתארתי לעיל.
24. אין עורר כי ההורים מעולם לא החזיקו בחשבון בנק משותף.
25. גם החסויה ערכה צוואה ואל מקום עריכתה הגיעה היא בחברת המנוח.

 

[פרל דוד]

סיומת פסה"ד שבנדון - קציבת הוצאות ושיר של ה"גשש החיוור".

הוצאות משפט
150. הוצאות משפט משקפות בין השאר נושאים כדלהלן:
א. אורכו של ההליך ומיצוי ההליכים.
ב. הדרך בה ניהל כל צד את חלקו בדיון.
ג. תום ליבם של הצדדים.
ד. תרומתם לייעול ההליך.
ה. שווי הסעד הנתבע.
ו. אמדן ההוצאות הריאליות.
151. אעיר בשלושה:
א. אילו נענית היתה תביעת הבן היה הוא זוכה לא רק במחצית מכספי החסויה אלא גם בבעלות בכמה וכמה דירות בתל אביב אשר יכול ושוויון יעלה גם על 10 מיליון ש"ח.
ב. הבן התעקש לנהל את ההליך במלואו.
ג. משהחליטו הנכדה ובעלה שלא להתגונן ולהותיר לבן לטפל, בדרך שטיפל, בעניינם, אין להם להלין לעניין פסיקת ההוצאות אלא על עצמם.

152. דומני שאין עורר כיום כי הכללים לעניין פסיקת הוצאות שבו וגובשו מפי כב' רשם ביהמ"ש העליון (כתוארו דאז) הרשם יגאל מרזל אגב בג"צ 891/05 תנובה נ' משרד התמ"ת ואח' (פורסם במאגרים משפטיים).

153. הליכים משפטיים עולים ממון רב לבעלי הדין אם בהוצאות ההתדיינות גופה ואם בשכ"ט עו"ד (שם בעמ' 8). הכלל הוא שבעל דין אשר הפסיד בהליך יחוייב בהוצאותיו של הזוכה (וראה י. זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהד' שביעית, 1995, 540).

154. זוהי גם גישתו של המשפט העברי כפי שהסביר כב' השופט מרזל (בעמ' 8 שם).
155. החזר הוצאות אמור לשקף החזר הוצאות ריאלי ואולם הוא קשור גם ביעילות ניהול משאביה של מערכת המשפט ולכן שיעור ההוצאות נגזר גם ממהות ההליכים ודרך ניהולם על ידי הצדדים.

156. כאמור, יש לפסוק לזוכים בכאן, כפי הפסיקה, הוצאות ריאליות (וראה עמ' 13 שם) אך גם הוצאות שהן סבירות ומידתיות.
157. סבירות ומידתיות אמנם נוקטת אגב פסיקת הוצאות אך באין סיבה מיוחדת שתצדיק זאת, אין לגרום לזוכה בדין חסרון כיס (וראה עמ' 14 שם).

158. בהביאו מע"א 611/89 דרוקר נ' נחמיאס פ"ד מו (2) 60, ציטט כב' הרשם את כב' השופט שלמה לוין, כתוארו דאז, אשר קבע:
"אין ספק שבעבר השתרשו במקרים מסויימים, נהגים לפסוק לבעל דין רק חלק קטן מן השכר שאלו שילמו לפרקליטיהם... סבור אני שהגיעה השעה להשתחרר מנהגים אלה ויש לפסוק לבעלי הדין שזכו בדינם את השכר הראוי".
159. והדברים בדבר פסיקת הוצאות ריאליות ומדיניות פסיקת הוצאות כמשתקף מדרך ניהולו של בעל הדין את ההליך כוחם יפה גם בהליכים בפני ביהמ"ש לענייני משפחה (וראה ע"מ (ת"א 1042/05 פורסם במאגרים המשפטיים).
160. בתיק שבפני נתקיימו כ-5 דיונים, נרשמו עשרות עמודי פרוטוקול והוגשו להערכתי כ-100 עמודי סיכומים ויותר.

161. כתבו יחדיו ניסים אלוני וירון לונדון שיר ידוע אשר הושר תדיר בפני הגשש החיוור ושמו "כולם חכמים כולם" ובו נכתב בין השאר:
"מעשה בחבצלת סרנגה מרחוב העוגן 6
שהיה לה גם יופי, גם חן, גם שלושה מגרשים,
בית ארבע קומות עם חנויות ופסג'...
בא יוסף מצליח, כשמו כן לא הוא - וקטף את החבצלת סרנגה,
אלא מה,
לא נשאר יופי, לא נשאר חן, אין מגרשים,
אין בית ארבע קומות עם חנויות ופסג',
כולם חכמים כולם..."
162. אם זכרוני אינו מטעני שימש אותו יוסף מצליח כבסיס לביטוי סלנג ישן הקרוי "שיטת מצליח".
163. שיטת מצליח מתייחסת לניסיון חסר סיכוי ממשי המתבצע תחת הכותרת - יצליח - טוב, לא יצליח - ניחא. לאמור כי אין עלות לנסיון ומכאן ששווה לנסות.

164. השיר כבר אינו מושמע בתדירות כבדיעבד, הגשש החיוור אינו מופיע עוד על הבמות ו"שיטת מצליח"? טוב יהא אם גם היא תפרד מאתנו ותפנה מקומה להגינות דיונית. (וראה בעמ' 5939/04 פורסם במאגרים משפטיים, לעניין החובה לנהוג הגינות בבחינת היו אדם לאדם - אדם).
סוף דבר
165. התובענה ב תמ"ש 46754-12-10 כנגד הנכדה ובעלה מתקבלת. הנתבעים ישאו בהוצאות החסויה בסך 6,000 ש"ח.
166. התובענה בתמ"ש 46806-12-10 מתקבלת במובן זה שניתן תוקף של פס"ד להסדר אליו הגיעו הצדדים ולפיו חבה הנתבעת 4 לחסויה סך 49,000 ש"ח. אין צו להוצאות.
167. התובענה בתמ"ש 56011/08 מתקבלת וכספי החסויה בבנק לאומי יהיו לנתבעת 4 בכפוף לפרעון חובה של הנתבעת 4 לחסויה.
168. התובענה בתמ"ש 21200-12-10 נדחית.
הבן יישא בהוצאות כל אחד מהנתבעות בסך 30,000 ש"ח לכל אחת.

169. תואיל המזכירות לסגור את ארבעת התיקים.
170. ניתן לפרסם פס"ד זה ללא כל פרט מזהה אודות הצדדים.
ניתן היום, כ"ח אייר תשע"ב, 20 מאי 2012, בהעדר הצדדים.