אלי כ ה ן
New member
צוות המעקב אחרי יועצי נתניהו - מציג:
נתניהו הצהיר לאחרונה, שאין בכוונתו לפנות ישובים בגדה. בכך הוא למעשה רומז, שהוא מעוניין רק בהסכם כזה שבו יועבר השטח הרלבנטי לידי המדינה הפלסטינית - על כרעיו ועל קירבו - מבלי לפנות משם את תושביו היהודים.
מתפתחת הערכה, שלפיה - אין מדובר בפליטת פה של נתניהו - אלא בתוכנית מדינית תפורה היטב בעלת יעדים ארוכי טווח, אחרי שנתניהו כנראה-קיבל לאחרונה מסמך המלצות מפורט בסוגייה זו - מאת יועציו המדיניים הקרובים.
להלן סקירה קצרה, של כל הסיבות אשר - ככל הנראה הוצגו לנתניהו - לטובת השארת ישובים יהודיים בשטח שיועבר לידי הפלסטינים. הסיבות תוצגנה להלן לפי סדר חשיבותן בעיני נתניהו: ככל שהסיבה חזקה יותר בעיני נתניהו, כך היא תוצג להלן מוקדם יותר, כשהכל כפוף כאמור להערכה הנ"ל (מי שיודע על נימוקים נוספים, או שחולק על סדר חשיבותם של הנימוקים, מוזמן לחוות את דעתו).
1. אינטרס טקטי של המשא ומתן: נתניהו מעוניין "לחשוף את פרצופם" האמיתי ("האנטישמי") של הפלסטינים - אם יסרבו לקיומם של ישובים יהודיים במדינה הפלסטינית, שהרי - בעוד שישראל מעניקה לגיטימציה מלאה לעצם קיומם של ישובים ערביים בקירבה ואינה מעלה על דעתה לדרוש את פינויים במקרה של הסכם - הפלסטיניים חשודים בעיני נתניהו כמעוניינים ב"מדינת-יודנריין" פלסטינית (שזה בעיני נתניהו סוג של "אנטישמיות").
2. אינטרס טקטי של "הדדיות" באשר אל הסטטוס של "הכבוד הלאומי": פינוי ישדר לעולם מסר, של א-סימטריה ושל נחיתות-כביכול - של היהודים לעומת הפלסטינים - מבחינת הקשר ההיסטורי-לאומי למקום. ובפירוט: פינוי ישדר לעולם כי, בעוד שהפלסטינים קשורים בקשר היסטורי-לאומי עמוק למקום - והא ראיה שהם אינם מוכנים רגשית שיפונו פלסטינים ממולדתם (בין משטחי איי ובין משטחי סי) תמורת שלום עם היהודים, הרי שהיהודים - לא ממש קשורים רגשית אל "מולדתם ההיסטורית", והא ראיה, שתמורת שלום עם שכניהם - היהודים כן מוכנים לוותר על מימוש הקשר ההיסטורי הזה - עד כדי מוכנותם שיפונו יהודים מ"מולדתם ההיסטורית" (נניח משטחי סי). בעיני נתניהו, הסיטואציה הזו קצת מזכירה את משפט שלמה: האימא שלא הייתה מוכנה רגשית לפגוע בבן, היא-היא האימא "האמיתית".
3. אינטרס פוליטי לוקאלי: בוחרי הליכוד לא יסלחו לנתניהו אם יחזור על מעשי שרון - שעדין נתפס כיום בעיני הליכודניקים כמי שכביכול: "בגד באידיאולוגיה המקורית של הליכוד כשהחליט על עקירת ההתישבות היהודית מגוש קטיף ומצפון השומרון", זאת בעוד שהשארת היהודים בגדה - אף אם תחת ריבונות פלסטינית - "יכולה איכשהו להסתדר" עם האידיאולוגיה הליכודית המבוססת על "הקשר ההיסטורי בין העם היהודי אל שטחי יהודה ושומרון המהווים את ערש ההיסטוריה היהודית בארץ ישראל". מה עוד, שלנתניהו אין גב פוליטי בקרב חברי הכנסת של הליכוד לטובת פינוי מאות אלפי יהודים - כשרבים מהם מתפקדי פריימריז בעצמם אשר אמורים אפוא לבחור את רשימת הליכוד לכנסת.
4. אינטרס חברתי: מניעת קרע בעם, מניעת גילויי סרבנות בצה"ל בהינתן פקודת הפינוי (כשההערכה הרווחת היא שכיום - ההתנגדות בקרב קציני צה"ל לפינוי - גדולה מבעבר), מניעת מלחמת אחים פוטנציאלית (שסיכוייה אמנם נמוכים אך לא אפסיים), וכו'.
5. אינטרס כלכלי: פינוי שמונת אלפי היהודים מחבל עזה, הצריך בשעתו תקציב של יותר מעשרה מיליארד שקלים, בעוד שכיום בגדה חיים מעבר לגושים - כ-150 אלף יהודים, ובעוד שתקציב הפינוי אמור לכלול - הן את פיצוי התושבים על הפסד הבתים-והקרקע - והן את מימון ההיערכות הצבאית האדירה הצפויה אפוא להיות גדולה פי עשרות מונים מזו שהייתה בהתנתקות. כל זה אמור להיחסך, אם כל יהודי הגר בגדה יוכל להחליט האם הוא מעוניין להמשיך להתגורר בביתו המקורי.
6. אינטרס מדיני ארוך טווח: טוב להשאיר בשטחי המדינה הפלסטינית מעין "נציגות בלתי רשמית" בדמות הקהילה היהודית שתחיה שם, בצד הנציגות הדיפלומטית הישראלית הרשמית שתישלח לשם. החשיבות האסטרטגית שישנה בעיני נתניהו לקיומה של נציגות יהודית בלתי רשמית בשטחי המדינה הפלסטינית, דומה לחשיבות האסטרטגית שישנה עבור ישראל בקיומן של שאר הקהילות היהודיות שבשאר מדינות העולם: הן במדינות ערביות - כמו מרוקו ותוניסיה - שבהן אין לישראל נציגות דיפלומטית רשמית, והן במדינות ערביות ואחרות - כמו מצרים וארה"ב - שבהן יש לישראל נציגות דיפלומטית רשמית.
7. אינטרס מוסרי: גם לולי היה מדובר ביהודים, וגם לולי היה מדובר בשטחים הנחשבים כ"ערש ההיסטוריה של העם היהודי במולדתו", אין זה מוסרי - בלשון המעטה - לסלק-בכח אדם (גוי או יהודי) המתגורר באדמה שבה נולד או שאותה רכש כדין. מה שנכון אפוא לגבי הבעייה המוסרית שישנה - בסילוק כפוי של ערבי מביתו שביפו של המאה ה-21 - או בסילוק כפוי של יהודי מביתו שבגרמניה של שנות ה-30, נכון גם לגבי הבעייה המוסרית שישנה בסילוק כפוי של יהודי מביתו שבגדה; במיוחד בהתחשב בכך, שכמעט כל (כלומר מעל 99.9 אחוז של) הקרקע שעליה חיים היהודים בגדה - אינה קרקע פלסטינית פרטית; ובהתחשב בכך - שלמעלה מתשעים אחוז מהיהודים החיים בגדה - הם קטינים ילידי המקום (כלומר הם לא "התנחלו" שם אלא נולדו שם), בעוד שהשאר (הבוגרים) - כבר הספיקו ברובם להקים שם דור שני ושלישי וחלקם אפילו רביעי - או רכשו שם את ביתם באופן פרטי כדין (כלומר מבלי שהרכישה הפרטית נעשתה בניגוד לכללי המשפט המקומי או הבינלאומי, שכידוע אינו אוסר על אינדיבידואלים לבצע רכישות פרטיות בשטח כבוש).
נתניהו הצהיר לאחרונה, שאין בכוונתו לפנות ישובים בגדה. בכך הוא למעשה רומז, שהוא מעוניין רק בהסכם כזה שבו יועבר השטח הרלבנטי לידי המדינה הפלסטינית - על כרעיו ועל קירבו - מבלי לפנות משם את תושביו היהודים.
מתפתחת הערכה, שלפיה - אין מדובר בפליטת פה של נתניהו - אלא בתוכנית מדינית תפורה היטב בעלת יעדים ארוכי טווח, אחרי שנתניהו כנראה-קיבל לאחרונה מסמך המלצות מפורט בסוגייה זו - מאת יועציו המדיניים הקרובים.
להלן סקירה קצרה, של כל הסיבות אשר - ככל הנראה הוצגו לנתניהו - לטובת השארת ישובים יהודיים בשטח שיועבר לידי הפלסטינים. הסיבות תוצגנה להלן לפי סדר חשיבותן בעיני נתניהו: ככל שהסיבה חזקה יותר בעיני נתניהו, כך היא תוצג להלן מוקדם יותר, כשהכל כפוף כאמור להערכה הנ"ל (מי שיודע על נימוקים נוספים, או שחולק על סדר חשיבותם של הנימוקים, מוזמן לחוות את דעתו).
1. אינטרס טקטי של המשא ומתן: נתניהו מעוניין "לחשוף את פרצופם" האמיתי ("האנטישמי") של הפלסטינים - אם יסרבו לקיומם של ישובים יהודיים במדינה הפלסטינית, שהרי - בעוד שישראל מעניקה לגיטימציה מלאה לעצם קיומם של ישובים ערביים בקירבה ואינה מעלה על דעתה לדרוש את פינויים במקרה של הסכם - הפלסטיניים חשודים בעיני נתניהו כמעוניינים ב"מדינת-יודנריין" פלסטינית (שזה בעיני נתניהו סוג של "אנטישמיות").
2. אינטרס טקטי של "הדדיות" באשר אל הסטטוס של "הכבוד הלאומי": פינוי ישדר לעולם מסר, של א-סימטריה ושל נחיתות-כביכול - של היהודים לעומת הפלסטינים - מבחינת הקשר ההיסטורי-לאומי למקום. ובפירוט: פינוי ישדר לעולם כי, בעוד שהפלסטינים קשורים בקשר היסטורי-לאומי עמוק למקום - והא ראיה שהם אינם מוכנים רגשית שיפונו פלסטינים ממולדתם (בין משטחי איי ובין משטחי סי) תמורת שלום עם היהודים, הרי שהיהודים - לא ממש קשורים רגשית אל "מולדתם ההיסטורית", והא ראיה, שתמורת שלום עם שכניהם - היהודים כן מוכנים לוותר על מימוש הקשר ההיסטורי הזה - עד כדי מוכנותם שיפונו יהודים מ"מולדתם ההיסטורית" (נניח משטחי סי). בעיני נתניהו, הסיטואציה הזו קצת מזכירה את משפט שלמה: האימא שלא הייתה מוכנה רגשית לפגוע בבן, היא-היא האימא "האמיתית".
3. אינטרס פוליטי לוקאלי: בוחרי הליכוד לא יסלחו לנתניהו אם יחזור על מעשי שרון - שעדין נתפס כיום בעיני הליכודניקים כמי שכביכול: "בגד באידיאולוגיה המקורית של הליכוד כשהחליט על עקירת ההתישבות היהודית מגוש קטיף ומצפון השומרון", זאת בעוד שהשארת היהודים בגדה - אף אם תחת ריבונות פלסטינית - "יכולה איכשהו להסתדר" עם האידיאולוגיה הליכודית המבוססת על "הקשר ההיסטורי בין העם היהודי אל שטחי יהודה ושומרון המהווים את ערש ההיסטוריה היהודית בארץ ישראל". מה עוד, שלנתניהו אין גב פוליטי בקרב חברי הכנסת של הליכוד לטובת פינוי מאות אלפי יהודים - כשרבים מהם מתפקדי פריימריז בעצמם אשר אמורים אפוא לבחור את רשימת הליכוד לכנסת.
4. אינטרס חברתי: מניעת קרע בעם, מניעת גילויי סרבנות בצה"ל בהינתן פקודת הפינוי (כשההערכה הרווחת היא שכיום - ההתנגדות בקרב קציני צה"ל לפינוי - גדולה מבעבר), מניעת מלחמת אחים פוטנציאלית (שסיכוייה אמנם נמוכים אך לא אפסיים), וכו'.
5. אינטרס כלכלי: פינוי שמונת אלפי היהודים מחבל עזה, הצריך בשעתו תקציב של יותר מעשרה מיליארד שקלים, בעוד שכיום בגדה חיים מעבר לגושים - כ-150 אלף יהודים, ובעוד שתקציב הפינוי אמור לכלול - הן את פיצוי התושבים על הפסד הבתים-והקרקע - והן את מימון ההיערכות הצבאית האדירה הצפויה אפוא להיות גדולה פי עשרות מונים מזו שהייתה בהתנתקות. כל זה אמור להיחסך, אם כל יהודי הגר בגדה יוכל להחליט האם הוא מעוניין להמשיך להתגורר בביתו המקורי.
6. אינטרס מדיני ארוך טווח: טוב להשאיר בשטחי המדינה הפלסטינית מעין "נציגות בלתי רשמית" בדמות הקהילה היהודית שתחיה שם, בצד הנציגות הדיפלומטית הישראלית הרשמית שתישלח לשם. החשיבות האסטרטגית שישנה בעיני נתניהו לקיומה של נציגות יהודית בלתי רשמית בשטחי המדינה הפלסטינית, דומה לחשיבות האסטרטגית שישנה עבור ישראל בקיומן של שאר הקהילות היהודיות שבשאר מדינות העולם: הן במדינות ערביות - כמו מרוקו ותוניסיה - שבהן אין לישראל נציגות דיפלומטית רשמית, והן במדינות ערביות ואחרות - כמו מצרים וארה"ב - שבהן יש לישראל נציגות דיפלומטית רשמית.
7. אינטרס מוסרי: גם לולי היה מדובר ביהודים, וגם לולי היה מדובר בשטחים הנחשבים כ"ערש ההיסטוריה של העם היהודי במולדתו", אין זה מוסרי - בלשון המעטה - לסלק-בכח אדם (גוי או יהודי) המתגורר באדמה שבה נולד או שאותה רכש כדין. מה שנכון אפוא לגבי הבעייה המוסרית שישנה - בסילוק כפוי של ערבי מביתו שביפו של המאה ה-21 - או בסילוק כפוי של יהודי מביתו שבגרמניה של שנות ה-30, נכון גם לגבי הבעייה המוסרית שישנה בסילוק כפוי של יהודי מביתו שבגדה; במיוחד בהתחשב בכך, שכמעט כל (כלומר מעל 99.9 אחוז של) הקרקע שעליה חיים היהודים בגדה - אינה קרקע פלסטינית פרטית; ובהתחשב בכך - שלמעלה מתשעים אחוז מהיהודים החיים בגדה - הם קטינים ילידי המקום (כלומר הם לא "התנחלו" שם אלא נולדו שם), בעוד שהשאר (הבוגרים) - כבר הספיקו ברובם להקים שם דור שני ושלישי וחלקם אפילו רביעי - או רכשו שם את ביתם באופן פרטי כדין (כלומר מבלי שהרכישה הפרטית נעשתה בניגוד לכללי המשפט המקומי או הבינלאומי, שכידוע אינו אוסר על אינדיבידואלים לבצע רכישות פרטיות בשטח כבוש).
