צומת דרכים ורצון לשינוי

[esteet]

צומת דרכים ורצון לשינוי

שלום לכלום, מזה כמה ימים אני קוראת פאסיבית בפורום שלכם ומאוד נהנית ולכן החלטתי להתייעץ איתכם. אני בת 31, נשואה +2, אקדמאית מתחום מדעי החברה. לפני שנה בדיוק!! פוטרתי ממקום עבודתי לאחר חזרה מחופשת לידה. הפיטורין היכו אותי בתדהמה כיוון שלא היו צפויים כלל. יחד עם זאת, הם נתנו לי הזדמנות לחשוב מה אני רוצה לעשות "כשאהיה גדולה". התחלתי לנתח את כל העבודות שעבדתי בהן עד היום ולחשוב מה אהבתי/לא אהבתי בהן. הגעתי למסקנה שרוב העבודות היו בתחום אדמיניסטרטיבי (נציגת שיווק, מזכירה, רכזת הדרכה) ויש לי רצון וצורך לעבוד עם אנשים, לתמוך, לעזור, לתת מעצמי, לכוון ולייעץ. בעקבות כל התהליך הזה החלטתי להירשם לתוכנית הסבת אקדמאים לעו"ס. במקביל התחלתי להתנדב באנוש (עמותה לשילוב נפגעי נפש בקהילה), דבר שחיזק עוד יותר את הרצונות שציינתי קודם לכן. העניין הוא שיש שני נושאים שמטרידים אותי: הנושא הכלכלי, למרות שבעלי עובד ותומך בי לעשות את השינוי, אני מרגישה לא טוב עם זה שלא אעבוד והוא יתמוך בי לאורך הלימודים. כבר היום אנחנו מאוד מצטמצים מבחינה כלכלית וקשה לי להאמין שאמצא עבודה שתסתדר עם הלימודים. חוץ מזה אני מוטרדת גם מהשינוי: האם עו"ס באמת מתאים לי? האם זה הכיוון הנכון? מה יקרה אם אתחיל ללמוד ואגלה שזה ממש לא בשבילי? הרי ההתנדבות היא אחת לשבוע למשך 3 שעות בלבד.... אשמח לשמוע עצתכם, דעתכם והארותיכם תודה מראש

 

[אמירדרור]

עוצמת ההקשבה פנימה

אז קודם כל שלום, והבהרה קטנה. מה שנראה כ"קריאה פאסיבית" אינו מדויק, דברים מחלחלים ושוקעים, אט אט יוצרים הבשלה והנה, כמה ימים לאחר מכן ואת כאן, מביאה את עצמך בעולם. לא דבר של מה בכך. בהחלט אות למוכנות פנימית להתבונן, להכיר, לקבל את עצמך, לראות מתוך החוויה מה עולה ומקבל משמעות. חזרת מחופשת לידה ומצאת שולחן נעול. מה עשית ? איך החוויה הזאת השפיעה על האמהות שלך ? ועל הזוגיות ? ועכשיו לשאלת הכיוון. העולם הזה שנקרא "תחומי עזרה" הוא ענק, אינסופי ועשיר בתתי תחומים שלא לדבר על כלים, סביבות, התמחויות ייחודיות ועוד. כאשר את מתחילה ומקפידה להתאמן בלהקשיב יותר ויותר לעצמך, ללכת אחרי נטיית הלב, לזרום עם התחושה, מה שקורה זה תנועה ספירלית של העמקת האמון העצמי, דרך תיקון של מקומות אישיים, ולאט לאט או פתאום במפתיע מגיעות תובנות לגבי מה באמת מעניין אותך, מה מושך ומדבר אליך. אין עכשיו מה לדאוג על מה יקרה "בסוף" הדרך, אין סוף דרך, זה כל הזמן מתפתח ומשתכלל, את תלמדי למצוא את מה שנכון לך. אז תמשיכי להקשיב וללכת למה שמדליק אותך ותשתפי, תחזרי לשאול, ותרוצי עם כל הכוח. אמיר דרור

 

[esteet]

להקשיב לעצמך כשיש רעש מסביב

אני מאוד מנסה להקשיב לעצמי, אבל חוץ מבעלי היקר שתומך בשינוי (רוב הזמן...), הסביבה חושבת שאני עושה טעות שאני הולכת לתחום הדורש השקעה נפשית והתגמול נמוך. לגבי הפיטורין: חזרתי מחופשת לידה לעבודה כרגיל. לאחר 45 יום קראו לי להודיע על פיטורין עקב צימצומים. במשך יומיים לא הפסקתי לבכות. המקום הזה היה כמו בית עבורי, ולמרות שלקראת סוף ההריון ובחופשת הלידה חשבתי על כך שאני זקוקה לשינוי ומה שאני עושה הוא לא מה שאני רוצה לעשות, עדיין נורא נעלבתי כי חשבתי שאמצע עצמי בתוך המערכת רק בתפקיד אחר. הפיטורין השפיעו בצורה מאוד חיובית על האמהות שלי. הגעתי למסקנה שמה שצריך לקרות קורה מהסיבות הנכונות וכדלת נסגרת, חלון נפתח במקומה, חלון הזדמנויות עבורי. פתאום לאחר שנים רבות של עבודה הרגשתי שנורא מתאים לי להיות עם הילדים בבית. גם הסביבה שמה לב לשינוי - מאישה שחושבת רק על קריירה והגשמה עצמית דרכה הפכתי לאישה אחרת. קצת יותר רגישה, מקבלת, מכילה, מקשיבה, סבלנית והעיקר גמישה וזורמת עם הדברים. אפשר להגיד שהיו לי תובנות רבות בתקופה הזו אך עדיין אני לא שלמה לגמרי עם השינוי. מה שמעקב אותי זה פחד. היום הזמינו אותי לראיון עבודה למשרה מאוד אינטנסיבית, ניהולית, אחראית ומעניינת וקבעתי ראיון. עכשיו אני מצטערת על כך. הרי ברור שלאור השינוי שחל בי אין מקום לעבודה כזו בתוכי בשלב זה. נראה לי שאתקשר מחר בבוקר לבטל את הראיון. תודה על ההקשבה

 

[אמירדרור]

לרוץ ולהכיר את הפחד

קצת על הקשבה או נכון יותר על מיון וניטרול של הסביבה במאמר המצורף. המקום החדש שלך של אימהות הוא כנראה הגשר לעבודה שיש בה את כל מה שאת מתארת שגילית על עצמך. לגבי פחד. קצרה היריעה - בפחד יש את כל שאת נדרשת לו כדי להמשיך את תהליך הצמיחה. הפחד מבטא חלקים של עצמך שאת חייבת להכיר, אפילו שהם נשמעים לא סימפטיים. בפחד יש הזמנה להכיר דפוסים שחוששים משינוי ושולחים לך מסרים שלא תעיזי להשתנות . . . ! בפחד יש את כל הלחץ החברתי ואיום לנהוג שלא על פי חוקי השבט. בקיצור יש לך הרבה עבודה. תמשיכי ללמוד אמיר