ילדה מזכוכית
New member
צופה מהצד
חצות. היא שוכבת במיטתה, בוהה בתקרה והזמן חולף, החיים עוברים לנגד עיניה, היא מבחינה בהם, יודעת שהם שם במרחק פסיעה ממנה אך לא באמת חווה אותם במלוא עוצמתם. היא מתבוננת כצופה מהצד בעולם הסובב אותה ובוחנת אותו מכל זווית אפשרית, מנסה ללמוד אותו כתלמידה מצטיינת. האנשים שחיים בסביבתה הקרובה, חלקם מבחינים בה אך היא רק צל עבורם וחלקם מתיידדים עמה, מדברים, מתייעצים איתה, אפשר לחשוב שהיא מכירה, שהיא בעלת ניסיון, שהיא יודעת... הם לא מעלים על דעתם שדרכם היא חווה את העולם, דרכם היא מרגישה את כל הדברים שאולי לא מצליחה לחוות בעצמה. איך היא יכולה לחוות אותם כשהיא אפילו לא מנסה? כשכל דבר שהיא עושה הופך למשימה קשה?
חצות. היא שוכבת במיטתה, בוהה בתקרה והזמן חולף, החיים עוברים לנגד עיניה, היא מבחינה בהם, יודעת שהם שם במרחק פסיעה ממנה אך לא באמת חווה אותם במלוא עוצמתם. היא מתבוננת כצופה מהצד בעולם הסובב אותה ובוחנת אותו מכל זווית אפשרית, מנסה ללמוד אותו כתלמידה מצטיינת. האנשים שחיים בסביבתה הקרובה, חלקם מבחינים בה אך היא רק צל עבורם וחלקם מתיידדים עמה, מדברים, מתייעצים איתה, אפשר לחשוב שהיא מכירה, שהיא בעלת ניסיון, שהיא יודעת... הם לא מעלים על דעתם שדרכם היא חווה את העולם, דרכם היא מרגישה את כל הדברים שאולי לא מצליחה לחוות בעצמה. איך היא יכולה לחוות אותם כשהיא אפילו לא מנסה? כשכל דבר שהיא עושה הופך למשימה קשה?