צופר אמיתי

ענתי44

New member
צופר אמיתי

השעון הביולוגי שלי העיר אותי בשש, רציתי כבר לקום אבל, נזכרתי ששבת.עצרתי פעמות ליבי מנסה להאזין למתרחש בחדר ממול, וקול נשימותיה של אמא עלו. היא ישנה חזרתי מתחת לפוך.ישנתי מעולה... חלמתי שאני בכדורגל עם חבריי וקבוצתי מבקיעה את הגול שמעלה אותה ליגה.התעוררתי עם חיוך והבטתי בשעון. החיוך קפא, עשרה לתשע. כמו טיל הנשלח מעזה זינקתי ממעטתי ורצתי, למרות הצליעה החמורה ברגל ( מאמץ יתר בחדר הכושר) לאמא. היא שכבה במיטתה.רטובה כולה, אבל חייכה אלי.נשמתי לרווחה.נשכבתי לצידה ואימצתי אותה לליבי. " ישנת טוב?", אני שואלת והיא מעמיקה את חיוכה. " התעוררת וראית שענתי ישנה? למה לא קראת לי?" אני שואלת שאלה רטורית, " לא רציתי להפריע לך לישון!",היתה התשובה. משפט שלם.צופר אמיתי. אחר כך, לאחר שהלבשתי אותה ורחצתי אותה ישבנו לארוחת הבוקר. הדלת שפתחתי גילתה בוקר זהוב. לא עןד שמיים אפורים.משב רוח רענן נכנס ופיזר לכל עבר את מחנקי הלילה.אמא הצליחה לבד לשתות את הקפה ואפילו פרסה לעצמה עוד מעוגת הגבינה האהובה עליה. ישבנו שתינו בשולחן הגדול. ולמרות שלא היה אף אחד לא חשתי בדידות. היה נעים. הכנתי טוסט ואמא רצתה גם. אז נכון, לא היתה שיחה בשולחן השבת. ויום טוב שלה אומר להצליח להתכופף לספל הקפה החם וללגום ממנו בלי לשפוך.הבטתי בה, באמא היקרה שלי, שותה בהנאה גלויה, מתענגת מההתמוססות של עוגת הגבינה בפיה, מלהחזיק את ידי.היא היתה מאושרת. לא, היא היתה לבטח רוצה לחזור להיות האישה שהיתה לטוב ולרע, אבל גם במצבה היא בוחרת להיות מאושרת.חשבתי לי שכמה יש לנו ללמוד מחולי הדימנציה. למשל המשפט הכל כך מוכר " כבר עשיתי!!!!" אמא בואי להתקלח.... " כבר עשיתי!.... אמא את צריכה פיפי?.... כבר עשיתי! לו אימצתי לעצמי את המשפט הזה כדרך קבע הייתי אומרת לפרה של עלית ששולחת אליי מבטיי פיתוי כדי שאטעם מהשוקולד שלה " כבר עשיתי!, כבר אכלתי מספיק שוקולד ועודות או בורקס.... למוכרת בחנות הבגדים שאומרת לי.... " חבל לא ישאר במידה שלך! יש מבצע! יושב עליך בול.... את נראית פחות עשר קילו ואל תדאגי תשלמי בתשלומים" כבר עשיתי... כבר לבשתי את כל הבגדים שצריך ולחלקם עוד הטיקט מהקנייה... או אם למדתי ליהנות כמוה מהדברים הקטנים, ולהוריד את המסכה לקלף אותה מגינונים, מצביעות חברתית, מפחדים וחששות ולהשתחרר ולבקש ולומר בקול מה אני רוצה... חשבתי לי שאם אמא א' הבריאה היתה מודל בשבילי הרי גם מאמא ב' עוד יש לי מה ללמוד שיעור או שניים על החיים ועל איך מתמודדים. שבוע טוב לכולנו
 

zs1957

New member
כל אחד והצ'ופר שלו

היי ענתי, הבוקר שוחחתי עם המטפלת של אימי והיא אמרה שכפות רגליה נפוחות ואדומות.באתי בערב לרות והזעקתי גם את אחותי. נבהלתי כפות רגליים נפוחות ואדומות. מה עושים?מזל שיש חברים טובים. התקשרתי לחברתי לילי שהיא אחות בכירה בבי"ח וספרתי לה על הבעיה. היא הרגיעה אותי ואמרה שבגלל שאמא לא בתנועה אין זרימת דם וזה המצב. היא אמרה לי לעסות את כל הרגל עיסוי עם קרם ולהרים את הרגליים למעלה. שמתי את כפות הרגליים של אמא במים חמיים עיסתי אותן במים. נגבתי והתחלתי למרוח קרם ולעסות את כף הרגל עד הירכך. אמא נהנתה. חולי אלצהיימר אוהבים מסאג'.כך עשיתי גם לרגל השניה.הנפיחות ובע האדום נעלמו. גרבתי לאמא גרביים חמים,ושמתי את כפות הרגליים על בקבוק חם. אמא היתה מאושרת,היא פקחה זוג עיניים גדולות והביטה בי אלה היו מבטי תודה על הטיפול המממממממממסור והחם שהענקתי לה. זהבה שחם/עמותת אלצהיימר
 

ענתי44

New member
איזה מזל

שלאמא יש בת כמוך. אני אאמץ את העיצה שלך כי גם לאמא מתנפחות הרגליים. לפני חצי שעה כשהשכבתי אותה לישון היא חיס=בקה אותי בחום כזה כאילו זו דרכה לומר לי שהיא יודעת שאני פה עבורה
 
לענתי , כבר הצלחת לעודד אותי

שלום לכולם , מאתמול יש לי מצב רוח רע , כלומר כמעט דכאון. בעלי כנראה מתחיל בנסיגה. הוא קורא פחות ולכן כנראה גם לא כל כך מבין. קורא בעיקר את הכותרות. הוא לא משתף אותי בכך. אני משערת שהוא נבוך ומבולבל ובטח פוחד : מה קורה לי?. הוא שקט יותר בזמן האחרון ואני חוששת ממה שמחכה לנו בקרוב. לכן , כל היום אני במחשבות ואישהו הצלחתי לקראת צאת השבת קצת לצאת מהדיכי. עכשיו שקראתי מה שכתבת ענתי לגבי הבוקר שלך עם אמא , אני מופתעת כל פעם מחדש על היכולת שלך ליהנות מהדברים הקטנים ולשתף אותנו בתובנות שלך בשפה כל כך מיוחדת ועשירה. הלוואי שתמיד תצליחי לראות את האור והאושר בכל דבר קטן. אני מאחלת לכולנו שבוע טוב ומקווה שגם אני אצליח להתאושש ולהמשיך להתמודד עם מה שיש, צעד אחר צעד. טובה
 

zs1957

New member
רוצה לעודד אותך ליאור לילי

היי טובה כולנו פה כדי לעודד אותך. חבל שתכנסי לדיכאון מיותר. תנסי להנות ממה שאת עוד יכולה, אחר -כך זה ילך ויפחת.את התוצאות את יודעת ,כעת עלייך להתמודד. אנחנו כאן כדי לעזור לך. ממליצה לך לקרא את כתבתי הבוקר לגרשון. שיהיה לך שבוע נפלא זהבה שחם/עמותת אלצהיימר
 

ענתי44

New member
טובה ../images/Emo201.gif

זה כל כך קשה מה שעובר עליך. אני מבינה. אנחנו בתודעה מבינים מהי דימנציה אבל, הלב האוהב מסרב לקבל את רוע הגזרה.מייחל לנס, לטעות רפואית.... לחוות דעת שנייה ושלישית. וכשהצפוי מתחיל לקרות אז הנפש מתייסרת. אני ניסיתי לשמר את אמא בקריאת עיתונים, בשיחה על מה שקורה ובפתרון תשבצים ואפילו קניתי סודוקו למתחילים לעניין את אמא ו... לשווא. אני מבקשת ממך טובה יקרה! נצד אחד תערכי לבאות אבל, מצד שני תדחיקי את המחשבות על מה שיהיה. האחזי בהווה ובמה שעדיין טוב, גם אם זה משול לנסיון של אמא שלי לאחוז במגבת תלוייה על הקיר ולא בי כדי לא ליפול, ההאחזות בטוב וביש היא הדרך היחידה. מחשבות כאלה, שאין לנו שליטה על הצפוי לבוא הן הרסניות ומחבלות בהווה, הן בבריאותינו אנו ובאופן טיפולינו ביקר לנו והן ביכולת שלנו ליהנות מהטוב שיש. הוא זיהה את הנכד וחייך אליו, הוא שר שיר שהתנגן ברדיו.... וגם מה שמשמח אותנו, ריחו של התינוק הנכד החדש, מראה הים, או כל דבר אחר. ליבי איתך ואני שולחת לך חיבוק גדול
 
תודה ענתי, את נוגעת תמיד בליבי

ענתי בוקר טוב , מה שלומך ומה שלום אמא? ברוך השם התאוששתי מעט ונרגעתי אחרי יום של מחשבות קשות , כמו שתארת. עכשיו אני מקבלת את מה שיש וזורמת עם הקיים. יום אחד טוב יותר ויום אחר קצת פחות. אני אמשיך לי מיום ליום ויודעת שאתם תמיד תעזרו לי בעצה ובמילה טובה כדי שיהיה לי כח. יום טוב, ולהתראות , טובה
 

ענתי44

New member
כן אנחנו איתך../images/Emo23.gif

כמו השיבולת בשדה שנוטה מטה ברוח והגשם ומזדקפת בשמש עד שהיא נותנת לנו את לחמינו, כך גם אנחנו מתגברים במצוקות ומתחזקים ברגעי החסד הקטנים. כנראה שזהו סוד החיים אנחנו איתך תמיד!!! אמא ואני בסדר.
 

אורנה119

New member
לענת המקסימה תבורכי

קראתי את הצופר היומי שלך וכול הכבוד לך על מסירות הנפש שאת מטפלת באמך אני לצערי וכך עם שאר האחים שלי כולנו בעלי משפחה עם ילדים ,כולנו קשי יום שעובדים לפרנסתינו בכדי לפרנס את המשפחה ובשביל לטפל באבא שלי חוץ מהקושי הפיזי בטיפול בסיעודי קשה כמוהו זה גם לעזוב הכול ולהתמסר כול כולך אליו דבר לא אני ולא האחים שלי יכולים לא מבחינת המשפחה ילדים קטנה ובטח שלא מבחינה כלכלית בגלל זה גם אם חשבתי לקחת אותו הביתה ולהביא לו מטפל איך אני יכולה לבדוק את המטפל שהוא מטפל בו טוב הרי כולנו עובדים כ8 שעות ביום ויש עוד בית וילדים ורק אני ואחותי גרות קרוב כול השאר מגיעים לבית האבות בשעה 5 אחרי הצהריים לקחת אותו הביתה זה לא לבית שלו כול החיים כי הוא גר קומה ראשונה על עמודים והוא על כסא גלגלים וגם אמא שלי לא מוכנה שהוא יכנס לבית אפילו שהיא לא נמצאת שם בכלל אלא זה להשכיר דירה לשפץ אותה שתתאים לצרכים שלו לבוא כול הזמן ולבדוק שהטיפול בו טוב שאין פצעי לחץ הוא מקבל 3 פעמים ביום זריקות אינסולין ועוד לא יודעת כמה תרופות בקיצור המצב קשה אבל טוב לדעת שזה לא דבר בלתי אפשרי לאחר שקראתי את מה שכתבת אולי עוד כמה זמן שאני יתרגל למצב החדש הזה אני יקח אותו לבית שכור לידי את מועדדת אותי שזה אפשרי וזה לא סוף העולם ואם אחרים יכולים גם אני יכלה וזה הרבה תקווה בשבילי וגם בשביל האחים שלי אני ידפיס את מה שכתבת ויראה להם
 

ענתי44

New member
אורנה יקרה../images/Emo24.gif

אם תקראי קצת אחורה תגלי שהיו לי ( ולבטח עוד יהיו) הרבה משברים שבכיתי וכמעט התמוטטתי מהקשיים. כך שלפני שאת עושה צעד בכיוון תני קודם לאבא צ'אנס להסתגל למקום שהוא נמצא.כי באמת מצבו קשה. אמא שלי קטנת גוף ואני גדולה וקשה לי להרים אותה במיוחד כשהיא בהתקף זעם ונלחמת בי, ידיד לשעבר, ראה פעם איך בכיתי וביקשתי מהאל במרום שיקח אותי אליו, ואל אבא ז"ל.ולכם יש עוד את אמא שגם מצבה לא מזהיר. לכן אני מציעה שתשבו כל האחים, אולי אפילו עם גורם מקצועי ותלבנו את כל הבעיות.וביחד תחליטו מה הכי טוב להורים שלכם. אנחנו פה בשבילך תמיד ומוכנים לייעץ ולהדריך וכמובן להקשיב ולתת אהבה ותמיכה.
 

zs1957

New member
הצ'ופר של ענתי

היי ענתי, קראתי את הצ'ופר שלך ואמרתי בליבי לאמא שלך יש מזל שיש לה בת מסורה ונפלאה כמוך, שדואגת ואוהבת ומטפלת בה במסירות רבה. תבורכי על מעשייך ותצליחי בחייך שבוע טוב. זהבה שחם/עמותת אלצהיימר
 

pachol

New member
לענתי המדהימה!

ענתי, אין לי מילים להביע את ההערכה וההערצה שאני חשה בכל פעם שאני קוראת עוד ועוד את מסרייך, אני פשוט לא מבינה איך את עושה את זה? איך את מתמודדת על הקשיים ומנסה להפיק את המיטב? אני, בזמן האחרון מכל דבר קטן אני פשוט מתפרצת ואז כמובן מבקשת מאמא סליחה, אני מודעת למחלה, לסימפטומים, להתקדמות המהירה של מחלתה אך למרות כל זאת יש בי כעסים עצומים כלפי אימי ואני יודעת שזה לא בסדר אבל אני מרגישה כל כך לבד בעולם בלעדיה, תמיד זה היינו אני ואמי נגד כולם ופתאום אין לי אותה, היא השתנתה מאוד, בהכל, ואני פשוט כועסת.... גם את חווית זאת בהתחלה? נראה לך שזה מתישהו יעבור? בדיוק עכשיו סיימתי שיחת טלפון עם חברה שסיפרה שלפני מס' שבועות היא שוחחה עם אמי בטלפון והיא סיפרה שהיא רוצה שאני אתחתן מהר כדי שתשמח איתי, זה כל כך קשה לשמוע את זה ולא להיות מסוגלת לעשות משהו בעניין... בקיצור אני ממלמלת עוד ועוד בלי שום קשר בין הדברים ותוהה האם ההרגשה הרעה הזאת אי פעם תעבור והאם מתישהו אני אתרגל לכל השינויים.
 

ענתי44

New member
את בחברה טובה../images/Emo23.gif

רק הערב זה קרה לי. שהתפרצתי ובכיתי וביקשתי את נפשי למות וצעקתי עליה. למרות שכולנו יודעים שאין טעם לצעוק להתווכח או לריב איתם זה קורה לכולם. זה שלב כזה מה שעובר עליך. כי למעשה להיות קרוב לחולה אלצהיימר זה כמו לאבד מישהו. כמו מוות.בהתחלה יש את ההלם. ההכחשה. אחרי זה מגיע שלב הכעס. על החולה, ועל המשפחה שנעלמה ועל המוסדות ועל החיים ובעיקר על עצמינו שאנחנו לא עושים מספיק.ואז כנראה יגיע השלב של ההשלמה והגעגוע. לחי המת. רק שפה זה נמשך ונמשך... וקורע אותך. רק שפה הקבר הוא הגוף של האדם היקר והאהוב עלינו. אני כל הזמן מתגעגעת לאמא שלי. לצחוק, לרטינות שלה, לפעלתנות שלה, לחיבוקים והחיק החם ואפילו למריבות איתה. אני כל הזמן מספידה אותה בליבי וחשה על זה רגשי אשמה. בקיצור את בחברה טובה. כולנו, כמו שגרשון אומר, באותה הסירה. והים שורץ כרישים וסערות מאיימות להטביע. אבל אנחנו ביחד נחתור לחוף מבטחים.
 
למעלה