צופר אמיתי
השעון הביולוגי שלי העיר אותי בשש, רציתי כבר לקום אבל, נזכרתי ששבת.עצרתי פעמות ליבי מנסה להאזין למתרחש בחדר ממול, וקול נשימותיה של אמא עלו. היא ישנה חזרתי מתחת לפוך.ישנתי מעולה... חלמתי שאני בכדורגל עם חבריי וקבוצתי מבקיעה את הגול שמעלה אותה ליגה.התעוררתי עם חיוך והבטתי בשעון. החיוך קפא, עשרה לתשע. כמו טיל הנשלח מעזה זינקתי ממעטתי ורצתי, למרות הצליעה החמורה ברגל ( מאמץ יתר בחדר הכושר) לאמא. היא שכבה במיטתה.רטובה כולה, אבל חייכה אלי.נשמתי לרווחה.נשכבתי לצידה ואימצתי אותה לליבי. " ישנת טוב?", אני שואלת והיא מעמיקה את חיוכה. " התעוררת וראית שענתי ישנה? למה לא קראת לי?" אני שואלת שאלה רטורית, " לא רציתי להפריע לך לישון!",היתה התשובה. משפט שלם.צופר אמיתי. אחר כך, לאחר שהלבשתי אותה ורחצתי אותה ישבנו לארוחת הבוקר. הדלת שפתחתי גילתה בוקר זהוב. לא עןד שמיים אפורים.משב רוח רענן נכנס ופיזר לכל עבר את מחנקי הלילה.אמא הצליחה לבד לשתות את הקפה ואפילו פרסה לעצמה עוד מעוגת הגבינה האהובה עליה. ישבנו שתינו בשולחן הגדול. ולמרות שלא היה אף אחד לא חשתי בדידות. היה נעים. הכנתי טוסט ואמא רצתה גם. אז נכון, לא היתה שיחה בשולחן השבת. ויום טוב שלה אומר להצליח להתכופף לספל הקפה החם וללגום ממנו בלי לשפוך.הבטתי בה, באמא היקרה שלי, שותה בהנאה גלויה, מתענגת מההתמוססות של עוגת הגבינה בפיה, מלהחזיק את ידי.היא היתה מאושרת. לא, היא היתה לבטח רוצה לחזור להיות האישה שהיתה לטוב ולרע, אבל גם במצבה היא בוחרת להיות מאושרת.חשבתי לי שכמה יש לנו ללמוד מחולי הדימנציה. למשל המשפט הכל כך מוכר " כבר עשיתי!!!!" אמא בואי להתקלח.... " כבר עשיתי!.... אמא את צריכה פיפי?.... כבר עשיתי! לו אימצתי לעצמי את המשפט הזה כדרך קבע הייתי אומרת לפרה של עלית ששולחת אליי מבטיי פיתוי כדי שאטעם מהשוקולד שלה " כבר עשיתי!, כבר אכלתי מספיק שוקולד ועודות או בורקס.... למוכרת בחנות הבגדים שאומרת לי.... " חבל לא ישאר במידה שלך! יש מבצע! יושב עליך בול.... את נראית פחות עשר קילו ואל תדאגי תשלמי בתשלומים" כבר עשיתי... כבר לבשתי את כל הבגדים שצריך ולחלקם עוד הטיקט מהקנייה... או אם למדתי ליהנות כמוה מהדברים הקטנים, ולהוריד את המסכה לקלף אותה מגינונים, מצביעות חברתית, מפחדים וחששות ולהשתחרר ולבקש ולומר בקול מה אני רוצה... חשבתי לי שאם אמא א' הבריאה היתה מודל בשבילי הרי גם מאמא ב' עוד יש לי מה ללמוד שיעור או שניים על החיים ועל איך מתמודדים. שבוע טוב לכולנו
השעון הביולוגי שלי העיר אותי בשש, רציתי כבר לקום אבל, נזכרתי ששבת.עצרתי פעמות ליבי מנסה להאזין למתרחש בחדר ממול, וקול נשימותיה של אמא עלו. היא ישנה חזרתי מתחת לפוך.ישנתי מעולה... חלמתי שאני בכדורגל עם חבריי וקבוצתי מבקיעה את הגול שמעלה אותה ליגה.התעוררתי עם חיוך והבטתי בשעון. החיוך קפא, עשרה לתשע. כמו טיל הנשלח מעזה זינקתי ממעטתי ורצתי, למרות הצליעה החמורה ברגל ( מאמץ יתר בחדר הכושר) לאמא. היא שכבה במיטתה.רטובה כולה, אבל חייכה אלי.נשמתי לרווחה.נשכבתי לצידה ואימצתי אותה לליבי. " ישנת טוב?", אני שואלת והיא מעמיקה את חיוכה. " התעוררת וראית שענתי ישנה? למה לא קראת לי?" אני שואלת שאלה רטורית, " לא רציתי להפריע לך לישון!",היתה התשובה. משפט שלם.צופר אמיתי. אחר כך, לאחר שהלבשתי אותה ורחצתי אותה ישבנו לארוחת הבוקר. הדלת שפתחתי גילתה בוקר זהוב. לא עןד שמיים אפורים.משב רוח רענן נכנס ופיזר לכל עבר את מחנקי הלילה.אמא הצליחה לבד לשתות את הקפה ואפילו פרסה לעצמה עוד מעוגת הגבינה האהובה עליה. ישבנו שתינו בשולחן הגדול. ולמרות שלא היה אף אחד לא חשתי בדידות. היה נעים. הכנתי טוסט ואמא רצתה גם. אז נכון, לא היתה שיחה בשולחן השבת. ויום טוב שלה אומר להצליח להתכופף לספל הקפה החם וללגום ממנו בלי לשפוך.הבטתי בה, באמא היקרה שלי, שותה בהנאה גלויה, מתענגת מההתמוססות של עוגת הגבינה בפיה, מלהחזיק את ידי.היא היתה מאושרת. לא, היא היתה לבטח רוצה לחזור להיות האישה שהיתה לטוב ולרע, אבל גם במצבה היא בוחרת להיות מאושרת.חשבתי לי שכמה יש לנו ללמוד מחולי הדימנציה. למשל המשפט הכל כך מוכר " כבר עשיתי!!!!" אמא בואי להתקלח.... " כבר עשיתי!.... אמא את צריכה פיפי?.... כבר עשיתי! לו אימצתי לעצמי את המשפט הזה כדרך קבע הייתי אומרת לפרה של עלית ששולחת אליי מבטיי פיתוי כדי שאטעם מהשוקולד שלה " כבר עשיתי!, כבר אכלתי מספיק שוקולד ועודות או בורקס.... למוכרת בחנות הבגדים שאומרת לי.... " חבל לא ישאר במידה שלך! יש מבצע! יושב עליך בול.... את נראית פחות עשר קילו ואל תדאגי תשלמי בתשלומים" כבר עשיתי... כבר לבשתי את כל הבגדים שצריך ולחלקם עוד הטיקט מהקנייה... או אם למדתי ליהנות כמוה מהדברים הקטנים, ולהוריד את המסכה לקלף אותה מגינונים, מצביעות חברתית, מפחדים וחששות ולהשתחרר ולבקש ולומר בקול מה אני רוצה... חשבתי לי שאם אמא א' הבריאה היתה מודל בשבילי הרי גם מאמא ב' עוד יש לי מה ללמוד שיעור או שניים על החיים ועל איך מתמודדים. שבוע טוב לכולנו