צוציק..זה בשבילך.
אין לי מושג מה אני הולכת לכתוב אבל אני כל כך עצבנית עליך..כל כך פגועה.. לפני כמה ימים התקשרת..אחרי חודשיים של שתיקה..חודשיים של מחשבות וגעגועים..ראיתי את השיחה ממך.. פעמיים.. אבל לא יכולתי לענות..לא רציתי לענות, כי כל מילה תלווה בהר של דמעות.. הר של כאב, הר של בגידה.. אוהבת ושונאת כל כך.. ומיליון דברים שאני רוצה לומר לך אבל בעיקר להרביץ לך ולצרוח.. ולא יכולה...לא על גביי הדף.. בכיתי אותו לילה..ובוכה כל ערב מאז.. תרפה ממני אתהה כמו אח, חבר כל כך טוב, אני כל כך אוהבת אותך..ואתה.. חתיכת מאנייק.. בא אליי, "מתגעגע"..ומנסה להשכיב אותי.. חשבתי שיש ביננו יותר מזה.. אנחנו מכירים כבר 7 שנים..אני אפילו זוכרת את היום שהכרתי אותך, זה היה מצחיק. שנינו ידענו שהיה לנו קליק כזה גדול..אבל הפער של השנים..אז חיכיתי והזמן עבר..פתאום היית בן 18, פרח מתוק ואציל..וכ"כ אהבתי אותך, גם כשהייתי עם הבחור אותו בחר ליבי, ידעתי שאתה צריך להיות במקומו.. וגם אתה ידעת..וחשבת..ואמרת..וכאבת.. והנה הייתה לך הזדמנות, נפרדנו..ואתה, מציע לי יחסים של הבנה..סקס בקיצור.. דחיתי אותך כל כך הרבה פעמים ודחיתי אותך שוב.. הזמן עבר, כאילו כלום לא קרה..וההצעה מעולם לא הייתה..עד שיום אחד, אחרי חודש שלא התראינו אתה מתקשר אליי ואומר לי "מתוקה שלי,אני מתגעגע"..וגם אני התגעגעתי..ופחדתי לפגוש אותך, כי הייתה לי הרגשה שמשהו לא כשר.. הגעת אליי, חיבוק ענק, כל כך התגעגעתי, ועכשיו הלב צובט כשאני נזכרת... ישבנו כמה דקות, הנחת את הראש על ירכיי..שיחקתי לך בשיער ודיברנו.. ואז היה לך טלפון.. קול של בחורה בצד השני..ואני חושבת יופי, הגיע זמן ששנינו נשתחרר מהמועקה ושתתחיל משהו חדש.. "אני אצל חברה של המשפחה ואחרי זה אוסף כמה ידידים.." לחשת לה בלי בושה והשפלת מבט לריצפה.."איפה את היום מתוקה שלי?".. אוייש...מחשבה ראשונה שעברה לי בראש.. אתה מתבייש שאתה איתי? עשינו משהו לא כשר? מה זה אמור להביע.. ואז קלטתי.. אתה לא אמור לישון אצלי היום..אתה באת להכניס אותי למיטה..ולא רק זה גם באת לבגוד באותה בחורה שלא טרחת לספר לי עליה.. להתנסות על החברה הכי טובה שלך..על הילדה, שאומנם יכולה להיות אחותך הגדולה, אבל עדיין ילדה ועדיין תמימה.. ואתה ניפצת לי את הלב..והכאבת לי..כל כך הכאבת לי.. כשסיימת לדבר הבטתי בך ממושכות..ניסית ללטף לי את הירך..ואת הכתף..ואמרתי לך שאני לא מאמינה..שאתה..באת..בשביל זה.. שאתה בגדת באמון שלי, האמון הרגיש שלי שרק מעטים זוכים לו.. לא אמרת כלום..השפלת מבט.. והראתי לך את הדלת.. אם רק היית אומר משהו..אבל בחרת בשתיקה..והפצרתי בך..התחננתי.."תגיד לי שזה לא נכון".. אבל שתקת.. .
אין לי מושג מה אני הולכת לכתוב אבל אני כל כך עצבנית עליך..כל כך פגועה.. לפני כמה ימים התקשרת..אחרי חודשיים של שתיקה..חודשיים של מחשבות וגעגועים..ראיתי את השיחה ממך.. פעמיים.. אבל לא יכולתי לענות..לא רציתי לענות, כי כל מילה תלווה בהר של דמעות.. הר של כאב, הר של בגידה.. אוהבת ושונאת כל כך.. ומיליון דברים שאני רוצה לומר לך אבל בעיקר להרביץ לך ולצרוח.. ולא יכולה...לא על גביי הדף.. בכיתי אותו לילה..ובוכה כל ערב מאז.. תרפה ממני אתהה כמו אח, חבר כל כך טוב, אני כל כך אוהבת אותך..ואתה.. חתיכת מאנייק.. בא אליי, "מתגעגע"..ומנסה להשכיב אותי.. חשבתי שיש ביננו יותר מזה.. אנחנו מכירים כבר 7 שנים..אני אפילו זוכרת את היום שהכרתי אותך, זה היה מצחיק. שנינו ידענו שהיה לנו קליק כזה גדול..אבל הפער של השנים..אז חיכיתי והזמן עבר..פתאום היית בן 18, פרח מתוק ואציל..וכ"כ אהבתי אותך, גם כשהייתי עם הבחור אותו בחר ליבי, ידעתי שאתה צריך להיות במקומו.. וגם אתה ידעת..וחשבת..ואמרת..וכאבת.. והנה הייתה לך הזדמנות, נפרדנו..ואתה, מציע לי יחסים של הבנה..סקס בקיצור.. דחיתי אותך כל כך הרבה פעמים ודחיתי אותך שוב.. הזמן עבר, כאילו כלום לא קרה..וההצעה מעולם לא הייתה..עד שיום אחד, אחרי חודש שלא התראינו אתה מתקשר אליי ואומר לי "מתוקה שלי,אני מתגעגע"..וגם אני התגעגעתי..ופחדתי לפגוש אותך, כי הייתה לי הרגשה שמשהו לא כשר.. הגעת אליי, חיבוק ענק, כל כך התגעגעתי, ועכשיו הלב צובט כשאני נזכרת... ישבנו כמה דקות, הנחת את הראש על ירכיי..שיחקתי לך בשיער ודיברנו.. ואז היה לך טלפון.. קול של בחורה בצד השני..ואני חושבת יופי, הגיע זמן ששנינו נשתחרר מהמועקה ושתתחיל משהו חדש.. "אני אצל חברה של המשפחה ואחרי זה אוסף כמה ידידים.." לחשת לה בלי בושה והשפלת מבט לריצפה.."איפה את היום מתוקה שלי?".. אוייש...מחשבה ראשונה שעברה לי בראש.. אתה מתבייש שאתה איתי? עשינו משהו לא כשר? מה זה אמור להביע.. ואז קלטתי.. אתה לא אמור לישון אצלי היום..אתה באת להכניס אותי למיטה..ולא רק זה גם באת לבגוד באותה בחורה שלא טרחת לספר לי עליה.. להתנסות על החברה הכי טובה שלך..על הילדה, שאומנם יכולה להיות אחותך הגדולה, אבל עדיין ילדה ועדיין תמימה.. ואתה ניפצת לי את הלב..והכאבת לי..כל כך הכאבת לי.. כשסיימת לדבר הבטתי בך ממושכות..ניסית ללטף לי את הירך..ואת הכתף..ואמרתי לך שאני לא מאמינה..שאתה..באת..בשביל זה.. שאתה בגדת באמון שלי, האמון הרגיש שלי שרק מעטים זוכים לו.. לא אמרת כלום..השפלת מבט.. והראתי לך את הדלת.. אם רק היית אומר משהו..אבל בחרת בשתיקה..והפצרתי בך..התחננתי.."תגיד לי שזה לא נכון".. אבל שתקת.. .