צורך שנותר ללא מענה... וקשר לא שגרתי, מקווה לפתיחות וקבלה
איכשהו התגלגלתי לתפוז.. יאללה...
אני נשואה במע יחסים עם גבר מדהים, מאושרת יותר ממה שאי פעם חשבתי שמגיע לי בכלל להיות מאושרת בנישואין.
תמיד חשבתי שאצטרך לוותר על עצמי בסופו של דבר כשאנשא, ולשמחתי האינסופית, מצאתי גבר שאיתו אני עצמי, וזה לא פחות ממושלם בשבילו.
רק דבר אחד מפריע לי.
אני באופיי מאוד ליטרלית- ילדת אינטרנט מגיל 14, אוהבת מאוד להתכתב. בן הזוג שלי ההפך הגמור- ילד של אופניים ברחובות, בורך בהפרעת קשב שגורמת לו לשנוא כל סוג של תקשורת כתובה.
אני לא מנסה להכריח אותו להיות מי שהוא לא- כי זה יאמלל אותו.
אז אני מוצאת לי חברים וירטואליים למשבצת כל פעם.
אז איפה הבעיה פה?.
ככל שאני מתבגרת.. אני מוצאת שנהיה יותר ויותר קשה למצוא לי חברים וירטואליים כאלה. כאלה שכיף לדבר איתם ולרמוז רמיזות מיניות פה ושם (כאן המקום לציין שאנחנו במע' יחסים סמי-פתוחה ושזה מתאים לנו ועושה לנו טוב).
מצאתי כאלה בטינדר עד כה, אבל לאחרונה הם שורדים פחות ופחות זמן, וזה מתסכל אותי.
כמה קשה כבר למצוא חבר וירטואלי שיחזיק הרבה זמן?
בגילי (27), הצעירים ממני- היום יום שלהם נראה אחרת ולכן השיחה מרגישה פחות..קרובה; ואילו אלה שבגילי- הרווקים הולכים והופכים ליצורים יותר ויותר ככל שהגיל עולה, והנשואים- בוגדים. ואני לא מוכנה לשתף פעולה עם בגידה.
וגם כשמצאתי שניים נשואים במע' יחסים סמי-פתוחה שדומה לשלי, זה החזיק 2-3 שבועות, ואז האישה שלהם התחרטה והם ניתקו מגעים...
יכול להיות שחברה טובה הייתה פותרת לי את הצורך, אבל לצערי אני מרגישה שיפוטיות בקשר לסוג הקשר שלי גם מהחברות הכי טובות שלי, ואני נמנעת מלשתף אותן בדברים מהיומיום שלי. לא יודעת איפה למצוא חברות חדשות שדומות לי יותר. זאת הסיבה שמעדיפה גברים. כל חיי הסתדרתי יותר טוב עם גברים.
בקיצור.. לא יודעת איפה הפואנטה שלי.
מרגישה שיש לי צורך שלא מקבל מענה, וזה מתסכל, ולא יכולה שלא להסתכל קדימה ולחשוב שזה ידרדר עוד יותר בהמשך.
לילה טוב וסליחה על החפירה...
איכשהו התגלגלתי לתפוז.. יאללה...
אני נשואה במע יחסים עם גבר מדהים, מאושרת יותר ממה שאי פעם חשבתי שמגיע לי בכלל להיות מאושרת בנישואין.
תמיד חשבתי שאצטרך לוותר על עצמי בסופו של דבר כשאנשא, ולשמחתי האינסופית, מצאתי גבר שאיתו אני עצמי, וזה לא פחות ממושלם בשבילו.
רק דבר אחד מפריע לי.
אני באופיי מאוד ליטרלית- ילדת אינטרנט מגיל 14, אוהבת מאוד להתכתב. בן הזוג שלי ההפך הגמור- ילד של אופניים ברחובות, בורך בהפרעת קשב שגורמת לו לשנוא כל סוג של תקשורת כתובה.
אני לא מנסה להכריח אותו להיות מי שהוא לא- כי זה יאמלל אותו.
אז אני מוצאת לי חברים וירטואליים למשבצת כל פעם.
אז איפה הבעיה פה?.
ככל שאני מתבגרת.. אני מוצאת שנהיה יותר ויותר קשה למצוא לי חברים וירטואליים כאלה. כאלה שכיף לדבר איתם ולרמוז רמיזות מיניות פה ושם (כאן המקום לציין שאנחנו במע' יחסים סמי-פתוחה ושזה מתאים לנו ועושה לנו טוב).
מצאתי כאלה בטינדר עד כה, אבל לאחרונה הם שורדים פחות ופחות זמן, וזה מתסכל אותי.
כמה קשה כבר למצוא חבר וירטואלי שיחזיק הרבה זמן?
בגילי (27), הצעירים ממני- היום יום שלהם נראה אחרת ולכן השיחה מרגישה פחות..קרובה; ואילו אלה שבגילי- הרווקים הולכים והופכים ליצורים יותר ויותר ככל שהגיל עולה, והנשואים- בוגדים. ואני לא מוכנה לשתף פעולה עם בגידה.
וגם כשמצאתי שניים נשואים במע' יחסים סמי-פתוחה שדומה לשלי, זה החזיק 2-3 שבועות, ואז האישה שלהם התחרטה והם ניתקו מגעים...
יכול להיות שחברה טובה הייתה פותרת לי את הצורך, אבל לצערי אני מרגישה שיפוטיות בקשר לסוג הקשר שלי גם מהחברות הכי טובות שלי, ואני נמנעת מלשתף אותן בדברים מהיומיום שלי. לא יודעת איפה למצוא חברות חדשות שדומות לי יותר. זאת הסיבה שמעדיפה גברים. כל חיי הסתדרתי יותר טוב עם גברים.
בקיצור.. לא יודעת איפה הפואנטה שלי.
מרגישה שיש לי צורך שלא מקבל מענה, וזה מתסכל, ולא יכולה שלא להסתכל קדימה ולחשוב שזה ידרדר עוד יותר בהמשך.
לילה טוב וסליחה על החפירה...