צו ראשון

[אייבי1000]

צו ראשון

האם מישהו מהילדים כבר הגיע לצו ראשון? אנחנו מתקרבים לשם בצעדי ענק, ואשמח לשמוע מה נשאלים בראיון. תודה.

 

[מרגנית2]

הבת שלי סיימה צבא מזמן

אני זוכרת את ההתרגשות מצו ראשון. שיהיה בהצלחה!
לא זוכרת מה היא סיפרה על הראיון. חשוב להגיע מראש עם אישור רופא. אצלנו היתה בעית אסטמה. וגם אישור על היותה טבעונית.
היו מבחנים. כדאי להתכונן כמו לפסיכומטרי. הבת שלי מתרגשת במבחנים ולכן לא הצליחה כל כך. שלחו לה הביתה רשימת מקצועות לפי הציון במבחן. היא בחרה במורה חיילת. זו היתה בחירה טובה מאד. היה לה שרות מעניין ומאתגר. סיימה כחיילת מצטיינת.. מי היה מאמין.
יש פה בתפוז פורום הורים לחיילים. וגם חפשי בגוגל. הרבה חיילים כותבים בפרטים מה עבר עליהם בצו ראשון.
בן כמה הבן שלך?
אני רועדת כבר מעכשיו לקראת צו ראשון של בני הצעיר..
בשעה טובה!
&nbsp

 

[אייבי1000]

תודה על הטיפים. נראה לי שאני יותר מתרגשת ממנו.

 

[מרגנית2]

מצאתי בשבילך דוגמת ראיון

https://www.mysmartarmy.com/ראיון-אישי-צו-ראשון/
&nbsp
העיקר הוא להיות נינוח וחברותי..
מבינה לגמרי את ההתרגשות שלך. אני התחלתי לדאוג כבר למרות שיש לי עוד שנה שנתיים..
&nbsp

 

[אייבי1000]

נינוח וחברותי זה בדיוק מה שקשה

אמנם קצת תרגלנו בבית שאלות שנראו לי שיהיה הגיוני שיישאל, אבל הוא מאוד לחוץ. נכנסתי גם לאתר של מיטב לקרוא על קורסים מתאימים, אבל נראה לי שאני עסוקה בקריאה על הצבא ואפשרויותיו יותר ממנו.
בכל אופן תודה, אני מקווה שירצה להביט על הדוגמא ששלחת.

 

[מרגנית2]

תורידי לחץ

תקראי בשביל עצמך. אל תלחיצי אותו. הרבה בני נוער הולכים לצבא כדי להגשים את שאיפות ההורים. ואם לא מצליחים האכזבה מעצמם גדולה.
זה לא איזה מבחן כל כך הכרחי. המבחן בצבא יכול לקבוע את המקצוע אבל לעיתים גם מקצוע שונה או פחות שווה יכול להיות מהנה ותורם. החשוב הוא בגישה שלך שתקבלי כל דבר בברכה. הרבה הורים נלחמים במערכת. נלחמים במפקדים. אני הייתי בגישה של ללכת עם המפקדות. שהן בסהכ נשים צעירות מאד. וכך למשל בטירונות התקשרו אלי שבתי קיבלה התקף אסטמה. דיברתי עם המפקדת. דיברתי עם בתי שבכתה נורא. הרגעתי אותה. (נכון שלא ישנתי בלילה) אבל בתי סיימה את הטירונות...
&nbsp

 

[אייבי1000]

צודקת. פשוט חבל לי שיעשה שירות משעמם או עם חבר'ה גרועים.

וכמובן שיכולים להיות גם חבר'ה נחמדים בכל מקום, זה עניין של מזל. אין לי ציפיות לתפקיד כלשהו, ממש לא משנה לי, רק נראה לי שאם עושים שירות במקום סימפטי זה עדיף. ובשביל זה עדיף אולי להתאמץ ולקרוא טיפה מה יש לצבא להציע. אבל כמובן שחלק מהצורך שלי לקרוא ולהאיץ בו להגיע מוכן זו ההתמודדות שלי עם הלחץ, וכל אחד מתמודד בדרכו.

 

[מרגנית2]

אני בעיקר חוששת משירות טראומטי

הלוואי שיהיה לבן שלי סתם משעמם בצבא. חוששת ממצבים של הטלת מרות שהוא לא רגיל אליהם. מפקדים קשים. מסגרת תובענית. גם בבית ספר קשה לו לקבל מרות מהמורים. בעיקר הזכרים. הוא גדל במשפחה של נשים.. ואני דואגת מעכשיו.. למרות שיש עוד זמן.
כשאני התגייסתי היתה אוירה אחרת לגמרי. הייתי מאד פטריוטית והיה לי חשוב לתרום למדינה. כעת זה לא כך. שליש מהמועמדים לשרות לא מתגייסים. ועוד רבים לא מסיימים את השרות. במשפחה שלי רוב הנערים לא התגייסו.

 

[אייבי1000]

עבר סבבה

רציתי לשתף שיום הצו הראשון עבר בקלילות מפתיעה. כולל בדיקות רפואיות (שאת רובן עשה מראש בקופת חולים והביא את התוצאות, כפי שהתבקש), המבחן הפסיכוטכני והראיון. הנער התקשר בסיומו והודיע ש"היה סבבה", נשמע שמח שהכל מאחוריו, ואפילו אמר שאם כך ייראה השירות שלו זה יהיה לגמרי סביר. כל כך הוקל לי. הלוואי שכך ייראה וירגיש גם השירות. תודה לכל מי שעזרה ועודדה.

 

[מרגנית2]

איזה יופי. גוזרת ושמה על המקרר

תודה על העדכון. נשמע מרגיע..