צחוק יפה לבריאות? קראו ותהנו../images/Emo6.gif
מפורום עקרות בית/נויה נושא : איך להיראות מיליון דולר, חמש שניות, אחרי שקמת בבוקר. מחבר/ת : talitakumi טרום שינה השעה אחת וחצי בלילה. את מחוסלת מעיפות.גמורה.את מרגישה כאילו הגוף שלך בשכירות והחוזה נגמר. בכל זאת את גוררת את עצמך לרחוץ כמה בקבוקים, לסדר כיור. אחת ארבעים וחמש... את צונחת למיטה. שינה --------------------------------------------------------------------------- השעה שלוש וחמישה. הבן שלך עומד ליד מיטתך, מ ה ז ה ב ו כ ה. את מתעוררת בבהלה. "מה קרה ממי?" את שואלת באמפטיה,עד כמה שאפשר. אי אפשר להוציא ממנו דבר. אחרי חצי שעהשל חקירה, את מבינה כי הבעיה סביב זה שעומר נוסע בקיץ לחוצלארץ והוא לא. את מרגיעה אותו. אולי אפילו מבטיחה לו נסיעה, רק שישן כבר, לעזאזל השעה חמש ושלושים. הקטנצ'יק מתעורר. את נותנת בקבוק, מחליפה לו. משום מה, את מרגישה בכלל לא רעננה. את מנסה לישון את השעה וחצי, עד שהשעון יצלצל בשבע. אבל לא מצליחה, כי הבעל נוחר. מנסה לספור כבשים, ואפרופו כבשים, את נזכרת שלא הורדת כביסה. מורידה כביסה. צונחת על המיטה. השעה שש. ---------------------------------------------------------------- "אמאאאאאאא קומי!" מישהו שואג לך באוזן. המישהו הזה, זה הבן שלך (זה, שנפגשת איתו בלילה, בעניני נסיעות) בטלויזיה, את שומעת איזה מנגינה מוכרת. מסתבר ששבע, היום, כבר לא יהיה. למען האמת, כבר רבע לשמונה. הלימודים, להזכירך, מתחילים בשמונה. מבט מהיר בראי, בעין אחת (כי השניה דבוקה לשערות) מוודא את מה שחששת ממנו-חוזה השכירות עם הגוף שלך הסתיים. וגם הנפש הדוויה שלך לא רוצה לחתום לך ערבות. להלן צרור עצות שיעמידו אותך ליד האוטו עם הקטנים, ככה שכולם נראים סביר ומצוידים ליום עבודה..... 1.פיג'מות זה מה זה פאסה! גם את,גם הם! יש ללבוש את כ ל הפרזורה, מכף רגל עד ראש ,ערב קודם, למעט הנעליים . 2.מברשת שיער א ח ת עוברת בין כולם. ניקטי בשיטה של פורד-שיטת הסרט הנע. מה שעזר למפעל מכוניות לקיים מיליארדר, לא יזיק גם לך. 3. כנ"ל בענייני הגיינה אחרים. 4.חיסכי בחומר ובאמצעים- אותה מטלית, שאת מנגבת בה את הפה של הקטן מהדיסה,הפרידי בה גם את שמורות עיניך הדביקות והנעצמות, עיברי על השולחן,ורק אז זירקי לפח. 5. הכיני מראש מלאי של פיתקי תירוץ לילדים.(למורה שלום .דני שכח לעשות שיעורים כי....) צאי מנקודת הנחה כי דני תמיד ישכח להגיד את הדברים האלו , עד שהשעה תהיה שבע דקות לשמונה. 6.תדלקי ורוקני באותו זמן. לא את האוטו. אני ממש לא רוצה לפרט כאן. 7. עודדי את הילדים לעשות כנ"ל. 8.דברי בהברות חדות,בנות הברה אחת. (בוא, לך,שם,שב,קום) אין זה הזמן לפושקין. דברי חזק. זה יעורר גם אותך וגם אותם. 9. מפתחות זה חיוני. בלי זה אין יוצא ואין בא. את יכולה להרשות לעצמך לשכוח הכל .דבר אחד אין לשכוח- את המפתחות. 10.אמני את הילדים להיות מותנים למבט אחד יחיד ומיוחד שלך ,שממנו יפחדו באמת. הפעילי אותו כשדני יתחיל לנג'ס על חוצלארץ בשתי דקות לשמונה. 11.חיסכי בתנועות. היי יעילה.כשאת מתכופפת להרים את הבקבוק של הקטן תשרכי גם לגדול את הנעליים. 12. בעניני סנדויצ'ים- את הסנדויצ'ים שוקולד שהם לא אכלו אתמול - מחזרי. אם הם עם נקניק או מיונז, השליכי לפח, ולהבא תקני רק ממרח שוקולד לסנדויצים שלהם. 13. קיראי לבעלך שיקום כבר, העצלן הזה,ויבוא לעזור. 14.בעלך מתעורר בבהלה :"ממממה קרה?" "אוף הגברים האלה"...סנני. בעלך,ששמע את מה שאמרת, יסנן לך משהו לא נחמד בחזרה. זה יישמע לך משהו כמו:"תעשי טובה שבאת.." הביטי אל הרחוב. הרחוב ריק מאדם. ואז תביני מה שהוא אמר... הוא אמר:"היום שבת....."
מפורום עקרות בית/נויה נושא : איך להיראות מיליון דולר, חמש שניות, אחרי שקמת בבוקר. מחבר/ת : talitakumi טרום שינה השעה אחת וחצי בלילה. את מחוסלת מעיפות.גמורה.את מרגישה כאילו הגוף שלך בשכירות והחוזה נגמר. בכל זאת את גוררת את עצמך לרחוץ כמה בקבוקים, לסדר כיור. אחת ארבעים וחמש... את צונחת למיטה. שינה --------------------------------------------------------------------------- השעה שלוש וחמישה. הבן שלך עומד ליד מיטתך, מ ה ז ה ב ו כ ה. את מתעוררת בבהלה. "מה קרה ממי?" את שואלת באמפטיה,עד כמה שאפשר. אי אפשר להוציא ממנו דבר. אחרי חצי שעהשל חקירה, את מבינה כי הבעיה סביב זה שעומר נוסע בקיץ לחוצלארץ והוא לא. את מרגיעה אותו. אולי אפילו מבטיחה לו נסיעה, רק שישן כבר, לעזאזל השעה חמש ושלושים. הקטנצ'יק מתעורר. את נותנת בקבוק, מחליפה לו. משום מה, את מרגישה בכלל לא רעננה. את מנסה לישון את השעה וחצי, עד שהשעון יצלצל בשבע. אבל לא מצליחה, כי הבעל נוחר. מנסה לספור כבשים, ואפרופו כבשים, את נזכרת שלא הורדת כביסה. מורידה כביסה. צונחת על המיטה. השעה שש. ---------------------------------------------------------------- "אמאאאאאאא קומי!" מישהו שואג לך באוזן. המישהו הזה, זה הבן שלך (זה, שנפגשת איתו בלילה, בעניני נסיעות) בטלויזיה, את שומעת איזה מנגינה מוכרת. מסתבר ששבע, היום, כבר לא יהיה. למען האמת, כבר רבע לשמונה. הלימודים, להזכירך, מתחילים בשמונה. מבט מהיר בראי, בעין אחת (כי השניה דבוקה לשערות) מוודא את מה שחששת ממנו-חוזה השכירות עם הגוף שלך הסתיים. וגם הנפש הדוויה שלך לא רוצה לחתום לך ערבות. להלן צרור עצות שיעמידו אותך ליד האוטו עם הקטנים, ככה שכולם נראים סביר ומצוידים ליום עבודה..... 1.פיג'מות זה מה זה פאסה! גם את,גם הם! יש ללבוש את כ ל הפרזורה, מכף רגל עד ראש ,ערב קודם, למעט הנעליים . 2.מברשת שיער א ח ת עוברת בין כולם. ניקטי בשיטה של פורד-שיטת הסרט הנע. מה שעזר למפעל מכוניות לקיים מיליארדר, לא יזיק גם לך. 3. כנ"ל בענייני הגיינה אחרים. 4.חיסכי בחומר ובאמצעים- אותה מטלית, שאת מנגבת בה את הפה של הקטן מהדיסה,הפרידי בה גם את שמורות עיניך הדביקות והנעצמות, עיברי על השולחן,ורק אז זירקי לפח. 5. הכיני מראש מלאי של פיתקי תירוץ לילדים.(למורה שלום .דני שכח לעשות שיעורים כי....) צאי מנקודת הנחה כי דני תמיד ישכח להגיד את הדברים האלו , עד שהשעה תהיה שבע דקות לשמונה. 6.תדלקי ורוקני באותו זמן. לא את האוטו. אני ממש לא רוצה לפרט כאן. 7. עודדי את הילדים לעשות כנ"ל. 8.דברי בהברות חדות,בנות הברה אחת. (בוא, לך,שם,שב,קום) אין זה הזמן לפושקין. דברי חזק. זה יעורר גם אותך וגם אותם. 9. מפתחות זה חיוני. בלי זה אין יוצא ואין בא. את יכולה להרשות לעצמך לשכוח הכל .דבר אחד אין לשכוח- את המפתחות. 10.אמני את הילדים להיות מותנים למבט אחד יחיד ומיוחד שלך ,שממנו יפחדו באמת. הפעילי אותו כשדני יתחיל לנג'ס על חוצלארץ בשתי דקות לשמונה. 11.חיסכי בתנועות. היי יעילה.כשאת מתכופפת להרים את הבקבוק של הקטן תשרכי גם לגדול את הנעליים. 12. בעניני סנדויצ'ים- את הסנדויצ'ים שוקולד שהם לא אכלו אתמול - מחזרי. אם הם עם נקניק או מיונז, השליכי לפח, ולהבא תקני רק ממרח שוקולד לסנדויצים שלהם. 13. קיראי לבעלך שיקום כבר, העצלן הזה,ויבוא לעזור. 14.בעלך מתעורר בבהלה :"ממממה קרה?" "אוף הגברים האלה"...סנני. בעלך,ששמע את מה שאמרת, יסנן לך משהו לא נחמד בחזרה. זה יישמע לך משהו כמו:"תעשי טובה שבאת.." הביטי אל הרחוב. הרחוב ריק מאדם. ואז תביני מה שהוא אמר... הוא אמר:"היום שבת....."
פתאום אמרתי לעצמי:מי אמר שאני לא יכול להתמודד עם שני הילדים שלי במקביל? מי? לקחתי נשימה ארוכה, שכחתי להוציא אותה מהלחץ אז נחנקתי לכמה דקות. יש לי שני ילדים אחד בן שנתיים וקצת ואחת בת שלוש וחצי (צפוף? אנחנו דוגלים במשםט: גומרים הולכים חחח) הילד שלי בטח יעבוד באיזה תפקיד שבו חייבים לשבור משהו, בטח בנקאי. יאללה אמרתי להם בואו נכין לכם משהו לאכול, מה את רוצה לאכול? שאלתי אותה "הממ אני רוצה פיצה, לא חביתה, לא קורנפלקס, לא מקושקשת" ענתה לי הקטנה הוא לא אמר כלום..הוא בטח שומר את הכוחות לארוחה. בואו נשים לכם קלטת וידאו עד שאבא יכין את ארוחת הערב אמרתי להם מוציא מהידיים של הקטן את הוואזה...שמתי להם: סבתא בישלה דייסה (אם היא יכולה..אני לא יכול??? אני יותר קטן, הירהרתי לעצמי) נכנסתי למטבח והתחלתי להכין את ארוחת הגורמה האולטמטיבית, פיצה! פתחתי את המקרר הוצאתי את הקפואות העגולות האלה, שמתי בתנור וחייכתי בסיפוק! שלב א´ עבר בהצלחה. חיכיתי כמה דקות שומע את הקטנים מתמוגגים על סבתא העליזה יותר מידי לטעמי (בטח בגיל שלה הנכדים רק באים לביקור ..והולכים ) עמדתי ליד התנור מוודא שהפיצה לא תישרף לי ערכתי את השולחן נזכר לא לשים לילד סכין על הצלחת, מוודא שהכוס עשוייה מפלסטיק, והצלחת מודבקת לשולחן, שקלתי להביא דבק מגע אבל אז נזכרתי שהשולחן חדש. קראתי להם לאוכל,אין התייחסות שאגתי להם לאוכל,חיכיתי,נאדה, סאמו הסבתא הזו קיללתי אותה. הלכתי בנונשאלטיות כאילו אני שולט בבית לכיוון הסלון, לוקח את השלט בשיא הביטחון וסוגר להם את הטלוויזיה, עד שהם יצאו מההלם תפסתי את הקטן, שמתי אותו על הכתף ואמרתי..ארוחת ערב, אתם לא שומעים שאבא קורא לכם? לא חיכיתי לתשובה, זה כמו לחכות למשיח, והוא אף פעם לא מגיע, נשבע לכם השחלתי את הקטן לכיסא המיוחד כמובן שהוא התנגד, כמו כל ערב, הוא רוצה לשבת על כיסא רגיל, ליד הוואזה מה לעשות שמכיסאות רגילים אפשר לקום, לעלות על השולחן, ובכלל אי אפשר לקשור את האוכלים לכיסא, תאישמו את היצרנים לא אותי. וידאתי שהוא קשור וחזרתי לסלון להביא את הקטנה, מה לעשות גם היא רצתה שק קמח, שמתי אותה על הכיסא מציין לעצמי שסבל אני כבר לא אהיה. הגשתי לה את הפיצה, חתוכה לריבועים (מדוייקים, חסר לי שהייתי טועה) "אני רוצה חביתה!" אמרה לי מחוייכת "אין חביתה! ביקשת פיצה.." אמרתי באסרטיביות "אני לא רוצה לאכול" אמרה לי מעווה את פניה, כאילו בישרתי לה שזו פיטרייה מורעלת מרחיקה את הצלחת לטווח סכנה מקצה השולחן, מזיזה לשם את הגבינה, השמנת ושאר המטעמים ששמתי על השולחן "לא רוצה לא צריך" אמרתי מגיש לקטן את הצלחת שלו, אני רוצה את זה!!!! שולח אצבע מצביע לי על משהו.זה? מרים את המלח. לא! זה? מרים את הפלפל, לא! זה ? מצביע על הגבינה, לא! זה? מצביע על השמנת, כן! עונה לי הקטן, מזל הפריט הבא היה השולחן. הקטנה שמה לב שאני אסרטיבי והתחילה לאכול את קוביות הפיצה. "אני רוצה גבינה" ביקשה פתחתי לה את הגבינה שואל איפוא בדיוק היא רוצה שאני אשים לה את הגבינה, מנסיון המיקום חייב להיות מדוייק!!! אם אני טועה, אז אני מקבל את המשפט הבא: "אני לא חברה שלך, אני לא מדברת איתך לעולמים" היות ואני רוצה לשמור עם ילדתי על יחסים טובים, ובכל זאת להחליף איתה מילה או שתיים כשהיא תתפתח יותר...אני נזהר. אחרי כמה זמן של אכילה (אני עמדתי ליד השולחן מוכן לכל הפתעה ) ממש לא שקטה, הילד שכנראה שבע הפך את הצלחת על הראש, מלמל "כובע של ליצן, כובע של ליצן" קיללתי את הגננת על לימוד חג פורים בגן, ממהר אליו מציל כמה עגבניות, קוביות פיצה, וחתיכת שמנת שלא ייפלו על הרצפה, חבל שלא צילמתי אותו, היו חושבים שהוא התחפש ללבן (לא זה מהפרסומת, האורגינאל) נשכתי את שפתיי מזכיר לעצמי שהוא רק ילד וגם אני הייתי כזה פעם (עכשיו אני מבין למה ההורים שלי יצאו ככה) יאללה למקלחת!!! אמרתי לו,גם אני באה..צעקה לי הקטנה. ושניהם מדדים לי למקלחת כשאני צועק עליהם שלא יגעו בקירות כי הידיים מלוכלכות, שלב ב´ מאחורי,ממש פרוייקט חשבתי לעצמי. שטפתי להם את הידיים, מזכיר לעצמי ללמד אותם לאכול עם סכין ומזלג. פתחתי את המים באמבטיה והתחלתי להפשיט אותם "אני ראשונה" צעקה לי הקטנה "הוא התחיל לאסוף את הצעצועים ולזרוק אותם פנימה לתוך האמבטייה, ילד יעיל חשבתי לעצמי בדיוק כמו אבא שלו, ואז ביטלתי את המחשבה. הפשטתי אותה, מדגדג אותה בכוונה, מניח אותה באמבטייה, עם אחת גמרנו מתחיל להפשיט אותו, נעליים (כמה חול, יש לי פועל בניין ואני לא יודע עליו?) חולצה (משום מה תמיד אני מנסה להוריד את החולצה יחד עם הגופייה, הוא מרים ידיים וככה שעה אני חונק אותו עד ששניהם יוצאים החוצה, לסל הכביסה ) ואז הטיטול, מניסון עגום שהיה לי בעבר אני בודק אם הטיטול לא מלא בקקי (כן, החום הזה שנזהרים לא לדרוך עליו, הריחני הזה (רק אם אתה תתרן) בדקתי,בזהירות בזהירות, ראיתי שזה בסדר, הורדתי לו את הטיטול,ואז הוא הפסיק לזוז (זה מאוד הדאיג אותי, חוסר התזוזה שלו, ראיתי את הגבות שלו מתחברות, הבעת רצינות על פניו, השתדלתי לא להתעלף