צחוק יפה לבריאות

[להבה ירוקה]

צחוק יפה לבריאות ../images/Emo6.gif

קראתי עכשיו מאמר על כוחו והשפעתו של הצחוק על הנפש והגוף שלנו. הצחוק מחזק את המערכת החיסונית, כמו גם את הבטחון העצמי ומסייע להגיע להישגים אירגוניים וכלכליים. כמו כן, הצחוק משפיע על כל הסביבה שלנו. עוד בכתבה, מדובר על ההבדל בין הומור (המבוסס על כאב של מישהו אחר), המוגדר כפאסיבי (אנו מחכים שיבדרו אותנו) לעומת הצחוק שהוא פעולה אקטיבית, ובעצם מתוך בחירה. אנחנו בוחרים לצחוק. בוחרים בשמחה ובחיובי. "היום המבוזבז ביותר, הוא יום שלא צחקנו בו" / ד"ר יפה שמעוני (יו"ר האגודה הישראלית לנטורופתיה). אז מה דעתכן/ם? אתם מחשיבים את עצמכם צחקנים? זה מבייש לצחוק? הצחוק תורם להתמודדות עם בעיות, או מצב קשה? מתי אתם צוחקים?

 

[דליה גולן]

את מקסימה להבה ../images/Emo13.gif

אמ..אז אישית, מחייכת המון בעבודה לאנשים (לא מכורח, אלא מרוח טובה), גם יש קטעים נחמדים שממש צוחקת, ואת מזכירה לי משהו נחמד שקרה היום אצלנו שגרם לכמה אנשים שעובדים בסביבתי ולי להתגלגל מצחוק... זה משפיע כפי שאמרת על הנשמה שלנו, הסביבה אז גם מטבע הדברים מגיבה ומושפעת מכך בחזרה. דוגמא למצבים שהצחוק (או חיוך בכלל) תורם להתמודד: מבוכה למשל, חוסר בטחון ברגעים מסוימים מסיבה כלשהיא, בהתיחסות לקטעים עם "תקלים" קטנים באופן מחויך (זהה מה שעולה ממוחי החצי נרדם כרגע), בהמשך אזכר אולי בעוד. ואת צודקת להבה, אהבתי את מה שכתבת..

 

[KOMY]

ותוספת קטנה: צחוק הוא גם טוב ל../images/Emo23.gif

הוכח מדעית שבזמן שצוחקים, אנו מרחיבים את כלי הדם, ז"א משפרים את זרימת הדם אל הלב וממנו. ותוספת קטנה שניה: טוב גם לצחוק על עצמנו! לקחת את עצמנו בפחות כבדות. ואני אישית אכן מרבה לצחוק!

אני רואה הרבה קשר בין צחוק, חיוך וחוש הומור לבין אופטימיות וכלים יותר טובים בהתמודדויות בחיים. מה דעתכם?

 

[דליה גולן]

מסכימה מאד

ולדעתי גם קומי, כשאנחנו מתיחסים בהיתול על עצמנו - (אםם כבר דיברנו על חוזק אישי-בטחון עצמי

) זה עדות לזה. וממש ל-א לההיפך

 

[אמיתי טויטי]

הצחוק כל-כך עוזר...

אני קומיקאי (1 | 2) ואופטימי מטבעי ולפני כחודש וחצי איבחנו אצלי סרטן הדם. התגובה הראשונה שלי כשהבנתי מה המחלה שלי הייתה "יופי...עכשיו אני יכול לעשות סטאנדאפ על חולי סרטן ואף אחד לא יוכל להגיד לי כלום..." ממש ככה. יומיים אחרי זה כבר כתבתי את הבדיחה הראשונה שלי בנושא (אצלינו במחלקה בכל יום רביעי מקרינים סרט. זה בתשלום, אבל לחולי סרטן יש הקרנות בחינם...). ממש ככה. לפני יומיים חגגתי במזל טוב את יום הולדתי ה-21, בערב יצאתי עם חברים לראשונה מזה מאז תחילת הטיפולים ובסוף הערב זרקתי להם את המשפט "טוב חבר'ה, באמת תודה שבאתם...אני מניח שנתראה כבר מתישהו...אולי...אם לא יקרה לי משהו..." ממש ממש ככה. אני עובר טיפולים לא כיפיים ולא נעימים בכלל, אבל משתמש בכל הזדמנות בחוש ההומור שלי גם כדי לגרום לסביבה שלי לחייך יותר ולא להיכנס לדיכאון עקב מצבי וגם כדי לעשות את המצב יותר קליל ושמח. הנושא הנפשי/פסיכולוגי הוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו ולדעתי אי אפשר לזנוח אותו ולהתעסק רק בחלק הפיזי. אז כן, אני אומר בלב שלם - הצחוק יפה מאוד לבריאות.

 

[דליה גולן]

מרגישה

שאני פשוט רוצה לשלוח לך

חם, על מי שאתה, על הרוח, כוחות הנפש והגישה שלך במערכה שלפניך. חזק ואמץץץץץץ המון, והצלחהה בהגשמת היעד ברוך הבאה אלינו אמיתי

דליה

 

[אמיתי טויטי]

../images/Emo24.gif

 

[להבה ירוקה]

נשארתי עם לב פעור

ואז קראתי בבלוג שלך, והתחלתי לצחוק מול המסך. אהבתי במיוחד את הפלאפון שמכין עוגה ואת יום הגאווה לפו"פ.

מה שכתבת מעלה בי שתי תחושות: האחת - איזו גישה מדהימה להתמודדות עם מחלה, ואיום וכו'. השנייה - אני מקווה שהצחוקים על גילוי המחלה הם לא בריחה מרגשות, ושגם להם אתה נותן ביטוי. בכל אחד מהמקרים ובשניהם יחד, ברוך בואך אל הפורום

 

[אמיתי טויטי]

אין ממש בריחה מרגשות

בעיקר כי אין לי את הרגשות העצובים האלה. מיום גילוי המחלה אושפזתי 19 יום רצופים בבית חולים. ביום הראשון בלילה אחרי שכולם הלכו היה לי נורא מוזר שאני כל-כך צוחק על המחלה והחלטתי לנסות להיכנס לריגשי, אז שמתי את הדיסק מן שלי עם כמה שירים עצובים, חשבתי חזק חזק על הנושא וניסיתי לבכות. לא ממש הצלחתי. ביום ה-19, בכיתי. אבל באמת בכיתי כי היה לי כל-כך קשה עם כל הטיפולים והיה לי כל-כך נמאס להיות בבית חולים הזה וזה היה היום היחידי שהרגשתי צורך לבכות ועשיתי את זה כי fאק העולם, יש לי סרטן ומותר לי להישבר לפעמים. הימים של אחרי זה היו ימי חולשה וקושי, כולם ניסו לעודד אותי וכולם היו נורא עצובים לראות אותי שבור. אבל מיום ליום המצב רוח השתפר ועכשיו אין אחות/רופא/חבר/בן משפחה שלא אומר לי כמה שהוא ממש שמח לשמוע אותי כמו שהייתי, שמח, מאושר וצוחק. הצחוקים הם דרך חיי וכמו שאמרתי, אני אופטימי מטבעי ועד היום כל פעם שקיבלתי בשורות רעות, בלעתי רוק, התבאסתי ומהר מאוד אמרתי שיהיה בסדר וחזרתי לצחוק ולהצחיק. שמחתי לשמוע שצחקת מבלוגJoke

.

 

[להבה ירוקה]

אוקיי, אז-

העיקר שאתה מודע לעניין והולך עם הרגשות שלך. עצוב - כשעצוב לך ושמח כששמח. יש לי חברה שהחלימה מסרטן (שד) ודיברנו המון על הנושא, בזמנו. היא התייחסה לגידול בתור משהו שהיא פיתחה - כי אלה תאים שהגוף פיתח. ואז, בעצם, זה איכשהו גרם לה להתמודד עם העניין בצורה טובה יותר (עבורה). זה הקל עליה. לא יודעת איך וגם אז היה לי קשה להבין את הקונספט הזה, אבל זה מה שעלה לי כרגע.