צחי זה אבוד. הפורום מת.

אין איל

New member
צחי זה אבוד. הפורום מת.

הטמפרטורה בחוץ נעה על הציר שבין 50° - 60° צלסיוס.

לאנשים אין כח. והם לבד. ואין שמחה בחייהם. ואין שיר. ואין צל.

רק המוות מחכה אי שם, גואל צדקי, והוא, כמו כולם, נמנע ממגע עם הבודדים, מאריך את סבלם מדעת או שלא מדעת.

אבל ירצה או לא ירצה,
יום אחד
הוא יבוא.

והכל ייגמר.

פה נטמן בודד.
יתגדל ויתקדש שמיה.
אמן.
 

tzachy

New member
האמת היא שהפורום הוא לא מטרה בפני עצמו...

ולדעתי אתה מציג גישה קצת פסימית מידי (אגב פסימיות היא לא בהכרח דבר רע... הרבה פעמים היא קשורה דווקא למציאותיות... אבל הכל במידה, כמובן.
למשל אתה לא באמת יודע מה עובר על אחרים/ות, מעבר למה שהם מספרים. ייתכן למשל שאנשים עסוקים (גם בדברים טובים) ולכן יש להם/ן פחות זמון להציץ כאן... כך זה לפחות אצלי).

never say never,
יש עליות בירידה, סליחה... ירידות בעליה...
 

Being And Doing

New member
נוגע ומרגש

ואני אוסיף: בזמן שחלק מהאנשים חיים ומשחקים, אחרים צופים בהם מהצד, נטועים בפינה חשוכה, שהזרקור מאיר עליהם את אורו לעיתים רחוקות. צופים באחרים, וצופים בשעון החול של חייהם המודיע על ההתבגרות, הקמטים והתכלות הגוף.
 

sweet virginia

New member
אני מתחברת לחלק הראשון שבהודעה שלך.

אני מאלה שצופים בחיים (גם באנשים וגם במהות) מהצד רוב הזמן. לא יודעת איך לחיות.
מחכה שייגמר אז לא מוטרדת בצורה משמעותית מהבלאי הגופני. רק קצת
 
למעלה