מאבק החרשים - כתבה מ- ynet
מאבק החירשים: "אם צריך - נשבור את השיא של הנכים" כל הזכויות שמורות ל-
ynet החירשים, שהתמקמו באוהל מחאה בירושלים, מבטיחים שיש להם סבלנות, ונערכים למאבק ממושך. בתפקיד היועצים - ראשי מאבק הנכים שהסתיים לאחרונה ארנון רגולר תחת הכותרת "ממשלה חירשת" נפתח בשבוע שעבר מאבק להטבת תנאיהם של אוכלוסיית החירשים בישראל. לאחר חודשים של מגעים מול הביטוח הלאומי ומשרד העבודה והרווחה, שלא העלו דבר, החליטו החירשים לצאת למאבק, על פי הדגם של שביתת הנכים שהסתיימה לפני כחודשיים. הסגנון קצת אחר. אהרון עיני, יו"ר אגודת החירשים, יושב באוהל המחאה בתחושה שהזמן אינו דוחק. "אם הנכים, שיש להם מגבלות תנועה קשות, יכלו לשבות כאן 77 יום, אנחנו מוכנים לשבור את השיא הזה". 10,000 איש מוגדרים כחירשים בישראל וכחצי מיליון נוספים מוגדרים ככבדי שמיעה. שתי הדרישות העיקריות של אגודת החירשים הן קצבה מהביטוח הלאומי לחירשים בוגרים מעל גיל 18, והגדלת מכסת שעות התרגום שהם זכאים להם, העומדת כיום על 16 שעות לשנה. החירשים גם דורשים להגדיל את הסיוע לרכישת מכשירי שמיעה, העולים כ-4,000 שקלים לכל אוזן. הסיוע המוענק כיום עומד על כ-630 שקל בלבד. עיני (49), העובד כטכנאי טלוויזיות, זועם: "תמיד מדברים איתנו על שוויון אבל בינתיים השוויון משמעותו שאנו משלמים מס הכנסה באופן מלא, ללא נקודות זיכוי. איש לא מסייע לנו במקומות העבודה והגזירות שנחתו על כל עם ישראל בשבועות האחרונים, יגרמו לנו לשלם מחיר כבד יותר מכולם". אחד המפגינים, משה ביטון, בן 44, נשוי ואב ל-3, עובד כטכנאי מזגנים בבאר שבע, אחרי ששנים עבד בעבודות מזדמנות. "בעבודה כולם מתקדמים ואני נשאר בצד. בערב כשרואים טלוויזיה, אם אין כיתובים, אני לא מבין כלום, ואם הילדים לא בבית, אין סיכוי שאבין מה קורה בחדשות". לדברי מארגני השביתה, 70 אחוז מהחירשים מובטלים, פי שבעה מהמצב באוכלוסיה הכללית. רובם עובדים בעבודות זמניות. הגזירות החדשות שהוטלו על מובטלים, למשל, פרק זמן מינימלי של 10 חודשי עבודה רצופה כתנאי לקבלת דמי אבטלה, מונעת מרובם דמי אבטלה. רוב החירשים לא שירתו בצבא ולכן קצבאות הילדים שלהם יקוצצו. מסיבה זו, גם למשכנתאות הם לא זכאים. עיני מסביר עוד שפעולות שהן שגרתיות עבור אדם שומע, דורשות היערכות מיוחדת עבור חירש. "חירש לא יכול להיות אדם ספונטני", הוא אומר. כל ביקור אצל רופא או ראיון עבודה, מצריך מתורגמן. 16 שעות התרגום המוקצבות לחירש בשנה, אינן מספיקות לפעולות בסיסיות. "יכולה להתרחש מלחמה בחוץ - ואני לא אבין כלום" למכלוף סירואה (65), תושב ירושלים, יש חמישה ילדים, מהם שלושה חירשים, כמוהו וכמו רעייתו. הוא אינו יודע קרוא וכתוב, כמו חלק גדול מהחירשים המבוגרים, וללא בני משפחתו, הוא מנותק לחלוטין מהעולם הסובב אותו. "יכולה להיות מלחמה בחוץ, פיגועים ושידורים ברצף, אבל אני לא מבין שום דבר", הוא אומר. פעם בשבוע, בלילה, יש תרגום לשפת הסימנים בתוכניות הערוץ הראשון. לסירואה התרגום הזה לא יעיל, הוא כבר ישן בשעות האלה. ראשי שביתת הנכים מתקשרים לעיני ומציעים עזרה. ביום חמישי בערב, הוא כבר עושה את הסידורים האחרונים לארוחת השבת אליה צפויים להגיע אורחים רבים. הנכים עוזרים להשיג מיטות ומזרונים ומייעצים לשובתים לקראת המגעים עם פקידי האוצר והביטוח הלאומי. ארגונים אחרים מבטיחים להצטרף למאבק, אבל לעיני אין אשליות. "גם לנכים הבטיחו הבטחות שלא מומשו עד היום, אבל אנו לא מאבדים תקווה מכיוון שאנחנו נלחמים על צורכי החיים הבסיסיים". עיני מבטיח שהמאבק לא יישאר שקט לאורך זמן. לדבריו, לאחר פגישה ראשונית שנערכה עם נציגי האוצר והביטוח הלאומי בתחילת השבוע שעבר, אמורה להתקבל תגובה של המשרדים הרלוונטיים. "הפקידים שעומדים מולנו יגלו שנחישות שלנו לא פחות גדולה מזו של הנכים, וגם אנחנו יודעים את הדרך למסדרונות משרד האוצר". (11.05.02 , 13:17)
