ציון דרך

צלליתה

New member
ציון דרך

כולם זוכרים שאמרתי שאני רוצה לעשות סדר בחיים? כדי שזה באמת יקרה החלטתי לעשות במנות קטנטנות, שלא יהיה עונש, שיהיה מין דבר אגבי כזה, שעושה בין לבין. בשבת בתי טיפסה על הסולם והורידה את ה שקיות הזרוקות בארון למעלה. זוכרים שאני גרה בדירה ישנה? התקרות גבוהות וכך גם הארונות. אילו הייתי עקרת בית למופת הייתי מטפסת פעמים בשנה על הסולם ומחליפה בגדי חורף לבגדי קיץ, ולהפך. אבל אצלי בלגן ובמדפים הגבוהים סתם זרקתי שמאטס. מלאה ברוח קרב של אחת שעושה סדר זרקתי את הרוב. כולל את שמלת החופה שלי. שמלת החופה שלי עשויה מבד כותנה דקיק, צבע אוף וויט, מעוטרת בתחרה גסה באוף וויט כהה יותר. קניתי אותה באיזו חנות פלצנית באבן גבירול. נורא היה חשוב לי שתהיה סתם שמלה, ולא שמלת חופה רשמית, אם כי אחר כך נורא הצטערתי שלא התלבשתי כמו נסיכה, לפחות יום אחד בחיים. לא ממש זכרתי שהשמלה שם למעלה, אבל עכשיו שהיא לא פה כל כך טוב לי. עכשיו שפיניתי את שמלת החופה אני מקווה שיהיה מקום לשמלת אהבה חדשה. (חופה כבר לא תהיה פה. אחת הפסיקה לי).
 

noa128

New member
ומרגיש לך "נקי" על הנשמה? ../images/Emo13.gif

איפה, איפה עלמה כשצריך אותה?
אני שומעת תמיד ש"נקי ומסודר בעיניים - עושה נקי ומסודר בנשמה", אבל כבר מזמן הגעתי מסקנה שזה כנראה עניין של אופי.. של אנשים אחרים
את מכירה את הבתים האלה שאת נכנסת והתמונות מיושרות עם סרגל על הקירות, אין גרגיר של אבק ותחושת מוזיאון באויר? או כאלה שהבית שלהם נראה תמיד כאילו שאתמול גמרו לבנות אותו? הקירות צבועים למשעי, מינימום תמונות על הקירות, והכל מבריק כל הזמן? - אצלי כל בית נהיה מהר מאד "ביתי" = בלגן ברמות כאלה או אחרות שורר באופן תמידי בחדרים (בעיקר בחדרי הילדים/שינה) ומרגישים שחיים כאן אנשים (מבולגנים) - אבל אין ספק שפינוי זבל ישן מאוורר את הנשמה והבית, וגם אם הבית לא הופך כתוצאה מכך למוזיאון, לך נעים ו"נקי" - שווה את המאמץ שבפינוי - הרי לרוב המשימות האלה מחכות לרגע שעוברים דירה.. מקווה שיום נעים עובר על כוחותייך נועה.
 

1הופ

New member
כל הכבוד לך!

אני מאמינה גדולה בסדר ומתנגדת גדולה לאגירה של דברים מיותרים. מעבר לזה שסדר חיוני עושה לי גם סדר בראש, אני גם מאמינה שזריקה שך דברים מהעבר מפנה מקום לעתיד ועוזרת להיפטר ממשקל מיותר. בבית הנוכחי שלי, בגלל מחסור במקום אחסון, הגעתי לרמות קיצוניות של זה ולמרות הנטייה שלי לנוסטלגיה, זרקתי גם תמונות, פילמים ומכתבים ישנים. וזה עשה לי רק טוב. לחיי הסדר בחיים שלך חיוכית/רקאסה/צלליתה... ויום טוב
 

kisslali

New member
תקרה גובה זה כבר טוב, לא?

יותר מקום לארונות, יותר מקום לזבל ויותר דברים שאפשר לנקות! אני ממח' הזורקות, חברה הכי טובה שלי היא איזבל.... ואין בעולם תחושה יותר טובה מללכת בלי ובעיקר להרגיש בלי! תמשיכי כך - את בדרך הנכונה! נשיקות ללי
 
פרות קדושות לשחיטה ../images/Emo80.gif

תסמונת בגדי חורף/קיץ- פעם פעם בימי החלוצים, כשמשפחה בת 5 נפשות גרה לה ברווחה בדירת חדר וחצי (אבאמא ישנים על הספה הנפתחת בסלון) וארונות היו מעוצבים בסגנון מדף וחצי לנפש, או אז נבנתה לה מתודת חילופי משמרות של בגדי קיץ/חורף. המורשת עברה מאם לבת ביחד עם עוד כמה שטויות שנמוגו כבר מזמן, ואני בשמחה גדולה ניערתי אותה מחיי ופיתחתי לי דרך חשיבה הגיונית (מלאת רציונליזציה) שתאפשר לגנים הסוררים לשקוט- גישה נוחה לכל סוגי הבגדים לאורך כל עונות השנה.זה הגיע אחרי הפעם הראשונה שניסיתי לעשות את זה בארונות הילדים ותוך שעה הבנתי את גודל הטעות "אמאאאאאאאא איפה המכנסיים עם הפאוור רנג'ר???"
. אז אם ארונות ארוכים ארוכים לך, למה להפחית מאיכויות עקרת הבית שבך? תפרסי הכל בסבבה בלי שום החלפת משמרות ותרגישי הכי יעילה בעולם. שמאטס זה כבר סיפור אחר, שמאטס אכן טבעם להצטבר, ולא יעזור כלום, אם את מהזן שמתקשה להפרד, זה לא ילך לבד,אבל גם לזה כבר אימצתי שיטה- אני ממיינת, שמה יפה בשקיות, מניחה אותן כאילו בדרך החוצה, אבל לא נוגעת בהן עוד איזה שנה, ככה הן לא חוזרות להתעלק על הארון ואני לוקחת את הזמן שלי עד שהתקלות אחת בהן על תקן הקש ששבר את גב הגמל (ולא משנה כמה פעמים הם הפריעו לי בדרך קודם) מביאה לי את הג'ננה שגורמת לי להעביר אותן לבגז' של האוטו בו ברגע (גם אם זה 03:27 באמצע לילה חורפי במיוחד). כמה זמן זה נשאר שם זה סיפור אחר :) אבל זה כבר לא בבית. ובעניין שמלת החתונה...אני זקוקה להשראה ממך, אצלי היא עוד לא הצליחה להדחס בערימת השקיות הממתינות העכשוית. ואין לי שמץ של מושג לענות למה. אולי בגלל שאני אוהבת אותה. וחוץ מזה...לא יעזור כלום, אחרי סדר פיזי באה התחושה הנקיה הזו של הנפש, חבל רק שלא זוכרים כמה זה נעים לפני, ודוחים את הקץ הזה כאילו מדובר בעונש צרוף.
 
הזכרת לי נשכחות../images/Emo13.gif

כשהתגרשתי (לפני שנה וחודש
), החלפתי את כל המלתחה שלי בבגדים יפים וצעירים ואת כל הבגדים הזקנים שהיו לי (כן, גם בגדים שחמותי הייתה "מורישה" לי) שמתי בתוך שקיות בארון נידח בבית. אח"כ עברתי דירה והכל עבר יחד איתי ונכנס ישירות לתוך המחסן של הבית. בתחילת החורף הוצאתי מהמחסן את הבגדים של הילדים ו"מצאתי" את מה שלא רציתי למצוא, פיסה מהחיים הקודמים. לקחתי את כל השקיות ופתחתי אותם על המיטה, חשבתי שאולי אמצא שם משהו שאפשר עוד ללבוש. ליד המיטה שמתי ארגז גדול והתחלתי לזרוק לשם את הבגדים, אחד אחרי השני עד שלא נשאר לי שום בגד מהתקופה "ההיא". הוצאתי את הארגז החוצה ומיד עטו על הארגז כמה אנשים, תוך שניות לא היה זכר לבגדים האלו. הדבר היחיד שאני עוד לא מצליחה לזרוק זה את תמונת החתונה הגדולה שלי שנמצאת בתחתית ארגז המצעים של המיטה הזוגית. בטח כשאבור דירה כבר לא אארוז אותה איתי (לא שאני שומרת אותה למזכרת, אני רק מתעצלת לפתוח את הארגז הכבד הזה
כמה שזה מנקה את הנשמה
 
../images/Emo121.gifלמה לזרוק את תמונת החתונה?

אולי עד אז תראי את הדברים מהרמה הפילוסופית ותוכלי להתמודד אתה גם כשהיא בבית. כשלא תרצי לזרוק פיזית אותה סימן שהתגברת ואת משאירה לך מזכרת מאז.ולמה לא. אפילו לרגע לא חשבתי מכל מה שזרקתי -וזרקתי לזרוק תמונות. כל כך מעניין להסתכל לעצמך בעיניים ולראות איפה היית פעם ואיפה את עכשו. זו כמובן דעתי האישית ואת עשי לפי הרגשתך.
 

צלליתה

New member
מה זורקים מה שומרים

השמלה (הא הא עלמה, עלית עלי, עדיין בשקית ליד הדלת.....) כבר לא תעלה עלי בחיים וגם לא על הבנות. חוץ מזה שצריך המון עמילן ומיליון שעות גהוץ להפוך אותה לברת לבוש ולכן אולי היה קל לזרוק. אבל התמונות....עדיין פה בלמטה של הכוננית עם האנצקלופדיות וכל מיני ספרי למוד של הבנות. עוד מוקד בלגן שיומו יגיע. באמת לא חושבת שמסוגלת לזרוק. והטבעת. נכון שקראקוב לא זורקים זהב?
 

noa128

New member
גם אני נגד לזרוק

את התמונות. מאפסנים אצל ההורים או מחביאים באיזשהו מקום.. הרי יום אחד יעבור הכאב, ובכל זאת מדובר ברגעים מרגשים בחייך, גם את היית שם - לא רק הוא, גם אם בדיעבד את יודעת שזה התפתח לא טוב, זה עדיין פרק בהיסטוריה שלך עצמך. אני את השמלה לא שמרתי כי מלכתחילה שכרתי אותה... והטבעת? לזרוק זהפ? בעיניי זה תכשיט יפה גם בלי כל המשמעויות - טבעת עבה מזהב אדום - הרי תמיד אפשר ללכת לצורף ולעשות ממנה משהו אחר, לשבץ שם איזה אבן או משהו... בקיצור - ה'חפצים' הספציפיים האלה מנותקים אצלי מרגשות שליליים או חיוביים - זה לא שאין כאלה שמחוברים בקשר בל ינותק - אבל אלה - ממש לא..
 
רגע רגע

את האלבומים של החתונה לא זרקתי ולא אזרוק לעולם, למה מה קרה? גם אני מצולמת שם והייתי שם יפהההההה ועם כל הכבוד, אלו כנראה יהיו האלבומים היחידים שלי שאני לבושה בהם ככלה
את טבעת הנישואין לא זרקתי, עשיתי עליה החלפה בחנות לתכשיטי זהב והיום הילדה הגדולה שלי עונדת את הטבעת כעגילים לאוזניה
את השרשרת שקיבלתי מאמא שלו לאירוסין, כבר שבוע אחרי הגירושין החלפתי לטבעת זהב יפהפיה שעלתה המון אבל הזיכוי שקיבלתי על השרשרת הורידה לי יותר מחצי המחיר של הטבעת, והתייחסתי אליה כאל טבעת "גירושין" רק את התמונה אני רוצה להעיף בשלב מסויים כי אין לי מה לעשות איתה, היא כמו אבן שאין לה הופכין. בנתיים זה עוד לא קרה
 
לא חושבת שפעם...

אוכל להתפטר מהתמונה ההם, הם שלי, הזכרונות שלי אפילו התמונה הגדולה שהורדתי מן הקיר לפני 8 חודשים נמצאת בארון מונחת, אולי יום אחד הוציא אותה מהמסגרת אבל היא תהיה שם, איתי לכל אורך הדרך... מצאתי את סרט החתונה שכבר שכחתי ממנה, הסרט על סליל של 8 מ"מ כזה שמקרינים במקרנת סרטים, בלי קול, בלי מוזיקה "סרט אילם" ביררתי השבוע לשלוח להעביר אותו לוידאו או לדי.וי.די שישאר למזכרת, לא יודעת אם עדיין אפשר לעשות איתו משהו אבל בכל זאת אנסה...
 
למעלה