סימון אבני הדרך בישראל הוא קלוקל ביותר, ובדקתי את זה:
כביש 3 מסומן כך שהוא ישתלב בכביש 40 בקטע המשותף מלאכי-ראם, ולכן הוא מציין מספרים שמתחילים בספרת המאות 2, למרות שהכביש הרבה יותר קצר.
כביש 4 הוא אכן תעלומה.
כביש 6 - גם מקולקל ביותר: אבן הדרך שראיתי בצומת מאחז היא 68, שזה הרבה יותר ממה שהכביש צפוי להיות בסוף. תראו בויקיפדיה, העורכים התקשו להחליט איך למספר את אבני הק"מ בכביש 6. תסתכלו גם בדף השיחה.
אבל השיטה מתגלה כשמסתכלים בכבישים הפחות ראשיים בדרום ובצפון. אפשר לומר שהממספרים מנסים ליצור מעין כביש כמה שיותר ארוך שמורכב מכמה כבישים ומתפצל לזרועות. מסמנים לנו מסלול מועדף ולא כביש בודד:
קחו את כביש 90: בצומת הערבה אבני הדרך ע"פ ויקיפידיה מסמנות 179. אל תתפסו אותי על הק"מ, אולי זה קצת יותר או קצת פחות, אני סומך על ויקיפדיה. בצומת הערבה מסתיים כביש 25, ומה שאני זוכר מנסיעתי ממנו לכיוון אילת, זה שאבני הק"מ ממשיכות את כביש 90 מצומת הערבה לכיוון מערב, בניגוד לכן שסופרים ממערב למזרח בכבישי רוחב. כמובן שכביש 90 ממשיך גם הוא עם אותם מספרים.
רוצים דוגמה נוספת? קחו את כביש 85 מעכו לכיוון עמיעד. מנסיעתי פעם בכביש לכיוון צפת ע"י כביש 866, ראיתי שכביש 866 לא מתחיל מ-0 אלא ממשיך את כביש 85, וגם כביש 85 ממשיך עם אותם מספרים.
אפשר לציין גם את כבישים 40 ו-224, וגם 40 ו-222, וגם 40 ו-211 ויש עוד דוגמאות...
זאת שיטה מטופשת, והיא לא נהוגה באירופה...
אפשר לדבר גם על כבישי אורך שהם בעצם רוחב, למשל כביש 386 הזוגי באזור הרי ירושלים הוא יותר רוחב מאורך וכנ"ל כביש 310 הזוגי באזור רהט וכביש 6...
מישהו יודע למה השיטה הזו?