ציטוט מאוד חזק מהקבלה

[עינבלית]

ציטוט מאוד חזק../images/Emo41.gif../images/Emo47.gifמהקבלה

"בקבלת האר"י מתואר שאלוהים צמצמם את עצמו כדי לברוא את העולם. צמצום בורא עולם. וזה להרגשתי בדיוק מה שעובר על אמא בזמן ההריון ובשנות חייו הראשונות של הילד. מתוך צמצום עולמה נברא עולם ומלואו, שבסופו של דבר מרחיב עד מאד גם את עולמה." רוצה לשמוע מה דעתכן, מה המשפט הזה עושה לכן, במיוחד בנוגע לתחושה החזקה של אובדן העצמיות לטובת התינוק?

 

[משוש30]

אני חושבת שהמשפט מקסים

(גם המקורי...) אבל לא לגמרי מזדהה, כלומר האם כל ויתור בחיי משול לצמצום? האם לא תמורת כל ויתור אני גם מקבלת משהו? בחרתי להיות אמא ולא צמצמתי את עצמי ואת עולמי אלא הרחבתי אותו. אני ממשיכה ללמוד ולעבוד יש לי בן זוג מקסים ויש לי חברים נפלאים ועכשיו גם ילד שלי. אז בשבילו אני מוותרת על חלק מהדברים, על חלק אני לא מוכנה לוותר, אני מקבלת ממנו הרבה והוא לומד גם ממני אבל גם מכל דבר אחר סביבו. הוא בונה את עולמו מתוכו וממה שסביבו לא מהצמצום שלי... אבל בלי קשר למה שנאמר אני חושבת שזו ממש מחשבה יפה וקישור יפה לקבלה...

 

[1איתן ולהב שלנו]

רעיון כמו "חיסר מעצמו" כדי לברא?

יש בזה משהו מוד נכון,יש לנו חבר שלא מאמין בקיומו של אלוהים,אמרתי לו שיסתכל על הפלא שבהולדת ילד,זה הרבה יותר ממקריות,ה"מפעל" הזה,שבתוכי,שמסוגל לקחת חומר גלם בסיסי,במשקל אפסי,ולייצר מזה בן אדם מושלם,עם כל החתיכות והחלקים שצריך,זה משהו שמעבר למקריות (בעיני), ואת תפקידי כמחנכת ומגדלת,אני רואה כשליחות,להכשיר את בני האדם החדשים שיצרתי,להתאים להעשיר ולהעצים את העולם שבו אנו חיים. נסחפתי קצת...

 

[תמי29]

רעיון יפה מאד!!!!!

וגם דבריה של 1איתן ולהב שלנו נכונים וחזקים. לחזק את הדברים:הרב דסלר ז"ל (מגדולי בעלי המוסר)אומר שאהבה בכלל ואהבת אם לילדיה בפרט אינה מולדת נטו, אלא בעיקר נרכשת. כלומר אהבה(בניגוד להתאהבות שחולפת)היא תוצר של נתינה ללא גבולות עד שהנותן הופך לחלק ממושא הנתינה. וטבע הברואים שאוהבים עצמם ומכאן האהבה העצומה לילדים. לכן לא מפליא לראות אמהות צעירות שלא מצליחות להקשר מיד לתינוק עם הולדו.(כמוני למשל) ובלידות חוזרות זה קורה להן מיד.

 

[עינבלית]

אהבתי את ההסבר שכתבת- תודה!

האם את מרשה לי לצטט אותך?

 

[מ ת י ל ד ה]

השלכה יפה מאד!

התפיסה הבסיסית היא שאלוהים נמצא בכל, הוא ממלא את היקום, ולכן ע"מ לברוא את העולם היה צריך להצטמצם (לפנות מקום). אני רואה זאת כך: אשה שמתעברת ויולדת ילד - לאחר הלידה היא לא דואגת לעצמה בלבד, אלא גם לתינוקה. היא פינתה בחייה מקום לתינוק.

 

[עמית@]

נכון ולא נכון.

אחד- אכן צמצמתי את עצמי בשביל תמר, הרי כרגע המוחלטות שבקבלה את התינוק החדש כעולם ומלואו, וכיישות החשובה ביותר בחיים שלי- ויתורים יומיומיים, שינה, אוכל, ציצים

, ומצד שני, העולם שלי כל כך התרחב- ספקטרום הרגשות מעולם לא היה רגיש כלכך, גם העולם שלי התרחב מתוך בריאת האדם הזה- תמר.

 

[שרון של לוטן]

זה רעיון מעניין, אם כי אצלי לא

לגמרי מדוייק. נכון שצמצמתי מעצמי לאחר הולדתה של לוטן. עם זאת, כמו שעמית כתבה, היתה הרחבה באישיותי שכללה את לוטן. ובכלל, די השתניתי כאדם וגם בחרתי מסלול חדש בחיים. כך שאפשר לומר שפניתי לאפיק אחר, צימצמתי מצד אחד והרחבתי מצד אחר. מבחינת ההתחשבות בצרכי ובעצמיות שלי, בהחלט יש צמצום עצום. לעומת זאת, ליבי הורחב עד מאוד...

 

[lulyK]

אהבתי,

בעיקר את ההרחבה שלך - שמתוך הצימצום מגיעה ההרחבה

 

[AUR1]

וזה שהרחבת את הלב

 

[אפרת12]

ואני רואה בזה עוד רעיון

שנאמר פה אולי בצורה אחרת - העברת חלק מעצמיות האם אל הילד, כלומר - בכל ילד יש מן האמא. לקחתי מעצמי ושמתי בו... האם זה כך גם עם האב

ויש במה שאני אומרת משהו שנוגד את תפיסת החינוך שלי - ולכן דורש הבהרה: ניתן להבין את זה כאילו אני דורשת מן הילד להמשיך את מה שאני עושה ואת מה שאני רוצה, אבל אני רואה בזה יותר נבט נשמה וכלים לחיים. לא הכתבה.

 

[בזזזזזזז]

ועוד משהו שזה מזכיר לי

וכבר כתבתי כאן פעם, שהיפוקרטס אבי הרפואה אמר : אנשים אוהבים את מה שבא להם ביסורים. לכן אוהבות אמהות את ילדיהן - אהבת יתר. אני אוהבת את הציטוט הזה כי הוא מסמל את כל מה שאני מרגישה ולא יכולה להביע במילים שלי. הילדות שלי הן כל עולמי ואני חוששת להן וחושבת עליהן כל דקה מהיום - וגם בלילה. והחשש הזה והדאגה הזו עוד לפני שנולדו, הוא היסורים הגדולים ביותר. והוא האהבה האולטימטיבית. וכן. אני הצטמצמתי כי קודם הייתי אני במרכז חיי ועכשיו הן שם ואני בצד. וטוב שבכלל נשאר לי קצת מקום