ציטוט שווה פרוטה - נושא רגיש וחשוב
הנושא רגיש וחשוב אך לא צריך להיות כאוב: מעבר למגורים משותפים. אישה העוברת לשלב מתקדם בזוגיות הכולל מגורים משותפים תוהה בדבר הכלכלה וההוצאות המשותפות כולל ילדים לא משותפים. מבלי לצטט אותה ואת בעייתה אני מרשה לעצמי להביא לכאן רק את הדברים שכתבתי לה שם. אולי לעורר כאן דיון אודות הנושא מההיבט הגברי? שהרי לא רק נשים משתתפות בזוגיות המשותפת הזו, יש שם גם גברים לא? הצעה מנסיון אישי - על דרך השלילה... אל תעשו מה ש"אולצתי" על ידי מי שהיתה לבסוף גרושתי השניה... אחרי נישואינו החפוזים (לי פרק ב' לה פרק א') התברר לי כי הגברת מתכוונת לנהל חיים משותפים אבל במתכונת כמו של סטודנטים החולקים דירה שכורה. הייתי נשוי רוב שנות חיי עד שהכרתי אותה, בליינד דייט ראשון לאחר גירושין... מושגי הבסיסיים אודות חיי זוג היו מבוססים על חשבון בנק משותף אחד לתוכו מופקדות שתי המשכורות 2 כרטיסי אשראי וזהו. אבל כאן היה לי מפגש עם רווקה בת 40... ומושגיה הבסיסיים היו מעט שונים... אז:
היו לנו חשבונות נפרדים.
קניות "פרטיות" כל אחד מחשבונו.
קניות משותפות - כל אחד מחשבונו אבל בסוף כל חודש היתה ישיבת איזון חשבונאית.
השכרנו את הדירות שלנו ושכרנו דירה משותפת.
כל אחד בא עם מה שיש, לי היו שני בנים.
הלכו כל הפנטאזיות הרומנטיות שלי, עבורה זה היה סידור "נכון". מתכון להצלחה? כעבור 5 שנים....
עדיין באותה דירה שכורה, חשבונאות משוכללת מעט - הצלחתי לשכנעה לפתוח חשבון משותף לא להפקיד את כל המשכורות אלא רק סכום שיתאים לרמת ההוצאות הממוצעת.
הצעתי למכור את הדירות ולרכוש בית במשותף נדחית עד שיוולד ילד (היתה גם עקרה וכל טיפול הפריה אפשרי עברנו ביחד) ונולד לנו בן מקסים.
האור האדום ברמזור מהבהב!!! אני לא מבחין... עד שיום אחד:
היא עורכת חשבון חודשי ומגלה את הקבלה על ארוחת הצהריים במסעדה (בשבת בה הבנים שלי התארחו אצלנו הרגישה לא טוב ויצאנו לאכול בחוץ). "אתם אכלתם ארוחה מלאה ואני אכלתי רק מרק, הייתי חולה"... שלא תדעו מצרות!!!! מה אומר? הכללות אינן טובות. הייתי אשם לקחתי הכל על עצמי. היום אני מאושר. לאחר גירושינו... ביום ההולדת שלי הזמנתי את שני בני וחברותיהם (מנישואי הראשונים) ואת גרושתי השניה עם בננו המשותף הצעיר, לארוחה במסעדה הכי הכי טובה וכל כך נהניתי לשלם בכרטיס אשראי שלי פרטי. בלי לחשוב על חלוקת ההוצאה עם אפפפפחת!!! עם זאת נותרתי אופטימי חסר תקנה. מייחל לחיי זוגיות מאושרים אבל אולי בשל מה שקרה לי בתמימותי ובאשמתי - לקח לי המון זמן (שבע שנים מאז האינצידנט ההוא) לחשוב, להרהר ולהחליט. דעתי ועצתי אם נחשבות? לא להניח הנחות גם אם הן נראות לך הגיוניות וברורות. עצמאות כלכלית ואי תלות בין בני הזוג היא ערך עליון אבל יש לתת את הדעת גם על המישור הפראקטי ולדבר על זה... פתרונות יצירתיים יגיעו בלי ספק אל שלחן הדיונים אבל צריך ליזום אותם ולא לאלתר לנוכח סוגיה כשהיא כבר בעיה. בהצלחה !!!
הנושא רגיש וחשוב אך לא צריך להיות כאוב: מעבר למגורים משותפים. אישה העוברת לשלב מתקדם בזוגיות הכולל מגורים משותפים תוהה בדבר הכלכלה וההוצאות המשותפות כולל ילדים לא משותפים. מבלי לצטט אותה ואת בעייתה אני מרשה לעצמי להביא לכאן רק את הדברים שכתבתי לה שם. אולי לעורר כאן דיון אודות הנושא מההיבט הגברי? שהרי לא רק נשים משתתפות בזוגיות המשותפת הזו, יש שם גם גברים לא? הצעה מנסיון אישי - על דרך השלילה... אל תעשו מה ש"אולצתי" על ידי מי שהיתה לבסוף גרושתי השניה... אחרי נישואינו החפוזים (לי פרק ב' לה פרק א') התברר לי כי הגברת מתכוונת לנהל חיים משותפים אבל במתכונת כמו של סטודנטים החולקים דירה שכורה. הייתי נשוי רוב שנות חיי עד שהכרתי אותה, בליינד דייט ראשון לאחר גירושין... מושגי הבסיסיים אודות חיי זוג היו מבוססים על חשבון בנק משותף אחד לתוכו מופקדות שתי המשכורות 2 כרטיסי אשראי וזהו. אבל כאן היה לי מפגש עם רווקה בת 40... ומושגיה הבסיסיים היו מעט שונים... אז:
