צילום כתובה בת 85 שנה ממרוקו
- פותח הנושא avitalit
- פורסם בתאריך
האם זו כתובה ממשפחתך?
אכן כן ויש עוד אחת ...ועצה ..../images/Emo140.gif
זוהי כתובה של סבי וסבתי מצד אימי .יש לי גם את הכתובה של הורי אבי . גם היא באותו "פורמט" - קצת פחות מעוטרת אבל בה הכתב הרבה יותר יפה . עכשיו לעצה : מספורים ששמעתי על נוהג נפוץ של יהודי מרוקו. כיוון שבעבר - הנייר לא תמיד היה נגיש לכל והנייר הזמין ביותר היה בספרי הקודש - היו הרבה אנשים שציינו תאריכים חשובים בחייהם ובחיי משפחתם וכן מאורעות שונים בחייהם ( כמו למשל - נס שנעשה וכד´ ..)על גבי הנייר של ספר הקודש שלהם - בדרך כלל - בסידור או בחומש בשולי הכתוב . ידוע לי שהסבא של אבי שעלה לארץ ב1952 הביא עימו מזוודה מלאה בספריו והספרים היו מלאים בתעוד . לצערי כי רב לא הצלחתי עדיין למצוא את הספרים האלה שבמרוצת החמישים שנה האחרונות החליפו הרבה כתובות וידיים ... אולם יש לי "עד ראיה ( אבי) " שראה את הספרים ואת תוכנם .... ועצתי לכם - לכו לנבור בארון הספרים - אולי בין דפי הספר כתובים דברים חשובים שיסייעו לכם במחקר . בהצלחה . איציק
זוהי כתובה של סבי וסבתי מצד אימי .יש לי גם את הכתובה של הורי אבי . גם היא באותו "פורמט" - קצת פחות מעוטרת אבל בה הכתב הרבה יותר יפה . עכשיו לעצה : מספורים ששמעתי על נוהג נפוץ של יהודי מרוקו. כיוון שבעבר - הנייר לא תמיד היה נגיש לכל והנייר הזמין ביותר היה בספרי הקודש - היו הרבה אנשים שציינו תאריכים חשובים בחייהם ובחיי משפחתם וכן מאורעות שונים בחייהם ( כמו למשל - נס שנעשה וכד´ ..)על גבי הנייר של ספר הקודש שלהם - בדרך כלל - בסידור או בחומש בשולי הכתוב . ידוע לי שהסבא של אבי שעלה לארץ ב1952 הביא עימו מזוודה מלאה בספריו והספרים היו מלאים בתעוד . לצערי כי רב לא הצלחתי עדיין למצוא את הספרים האלה שבמרוצת החמישים שנה האחרונות החליפו הרבה כתובות וידיים ... אולם יש לי "עד ראיה ( אבי) " שראה את הספרים ואת תוכנם .... ועצתי לכם - לכו לנבור בארון הספרים - אולי בין דפי הספר כתובים דברים חשובים שיסייעו לכם במחקר . בהצלחה . איציק
הנוהג לכתוב תאריכים
הנוהג לכתוב תאריכים בצד הפנימי של הכריכה, ידוע ומקובל גם בקרב קהלות אשכנז. מיכיון שאלו תאריכים חשובים בחיי היומיום, , יארצייט, יום הולדת וכו´ ונקבע לפי התאריך העברי, היה חשוב להנציחם, כדי לא להתבלבל בין התאריך העברי והתאריך הלועזי. גם בתאריך העברי נוצרו בלבולים, לדוגמא, מי שנפטר בנר שמיני של חנוכה, עדיין לא אומר על יום הזכרון שלו, כי אם היו שני ימי ראש חודש טבת אזיי יום הזכרון יחול בב´ טבת, מה שאין כן ביום ראש חודש טבת אחד, כי אז יחול יום ההילולא בג´ טבת. הנייר הכי הכי נשמר, ולא הולך לאיבוד, זה ספר קודש, שבלית ברירה נשלח לגניזה, שלא כשאר ניירות ופנקסים, היום כאן ומחרתיים באשפה. אז לי ידוע שמנהג הכתיבה בספרים הוא לא משום מחסור בנייר. אלא מהטעם הנ"ל. יש ברשותי ספרי קודש מפולין, שם הנציחו על הפנים של הכריכה את תאריכי ימי הולדת הילדים וימי זכרון וכו´
הנוהג לכתוב תאריכים בצד הפנימי של הכריכה, ידוע ומקובל גם בקרב קהלות אשכנז. מיכיון שאלו תאריכים חשובים בחיי היומיום, , יארצייט, יום הולדת וכו´ ונקבע לפי התאריך העברי, היה חשוב להנציחם, כדי לא להתבלבל בין התאריך העברי והתאריך הלועזי. גם בתאריך העברי נוצרו בלבולים, לדוגמא, מי שנפטר בנר שמיני של חנוכה, עדיין לא אומר על יום הזכרון שלו, כי אם היו שני ימי ראש חודש טבת אזיי יום הזכרון יחול בב´ טבת, מה שאין כן ביום ראש חודש טבת אחד, כי אז יחול יום ההילולא בג´ טבת. הנייר הכי הכי נשמר, ולא הולך לאיבוד, זה ספר קודש, שבלית ברירה נשלח לגניזה, שלא כשאר ניירות ופנקסים, היום כאן ומחרתיים באשפה. אז לי ידוע שמנהג הכתיבה בספרים הוא לא משום מחסור בנייר. אלא מהטעם הנ"ל. יש ברשותי ספרי קודש מפולין, שם הנציחו על הפנים של הכריכה את תאריכי ימי הולדת הילדים וימי זכרון וכו´
לא מחסור .. אלא עניין הזמינות ..
לא היה להם שם "אופיס-דיפו" ..בשנות העשרים והשלושים.... (אמנם היתה חנות משגשגת לצרכי כתיבה רק החל משנות השישים- ואני מכיר אישית את משפחת הבעלים שלה ..) .. אבל מקובלת עליי הסיבה שאכן ספרי קודש בד"כ לא הולכים לאיבוד כשאר פנקסים .. ואם כבר - אז גם לי יש סיפור : לפני כמה שנים נהרג בן דודי בעיצומו של מסע עסקים במרוקו - קצת לפני התאונה הוא סיפר למשפחה על שארע לו בתחילת המסע :. אותו בן דוד שנולד שם - ועלה לארץ בגיל צעיר - חזר לשכונת ילדותו וניגש לבית הכנסת שלא ביקר בו כמעט 35 שנה ... . בבית הכנסת היה גבאי קשיש - וכשהזדהה בפניו בן דודי זכר אותו הקשיש ומיד ניגש הלה לארון ושלף לו משם זוג תפילין שהיו שייכות לסבא שלו (מהצד השני - לא סבא שלי ..) . זו היתה חוייה עצומה לבן דודי . כל הניסיונות לקבל את התפילין ולהביאן ארצה נתקלו בסרוב מוחלט של אותו גבאי קשיש . אבל נותר הסיפור והתקווה שביום מן הימים יגיעו התפילין ארצה יחד עם כל היהודים שעוד נותרו שם !
לא היה להם שם "אופיס-דיפו" ..בשנות העשרים והשלושים.... (אמנם היתה חנות משגשגת לצרכי כתיבה רק החל משנות השישים- ואני מכיר אישית את משפחת הבעלים שלה ..) .. אבל מקובלת עליי הסיבה שאכן ספרי קודש בד"כ לא הולכים לאיבוד כשאר פנקסים .. ואם כבר - אז גם לי יש סיפור : לפני כמה שנים נהרג בן דודי בעיצומו של מסע עסקים במרוקו - קצת לפני התאונה הוא סיפר למשפחה על שארע לו בתחילת המסע :. אותו בן דוד שנולד שם - ועלה לארץ בגיל צעיר - חזר לשכונת ילדותו וניגש לבית הכנסת שלא ביקר בו כמעט 35 שנה ... . בבית הכנסת היה גבאי קשיש - וכשהזדהה בפניו בן דודי זכר אותו הקשיש ומיד ניגש הלה לארון ושלף לו משם זוג תפילין שהיו שייכות לסבא שלו (מהצד השני - לא סבא שלי ..) . זו היתה חוייה עצומה לבן דודי . כל הניסיונות לקבל את התפילין ולהביאן ארצה נתקלו בסרוב מוחלט של אותו גבאי קשיש . אבל נותר הסיפור והתקווה שביום מן הימים יגיעו התפילין ארצה יחד עם כל היהודים שעוד נותרו שם !
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.