ארה"ב והפצצת מחנה אושוויץ - מתוך
חומר ביבליוגרפי שבספרית הכנסת: מדוע לא הופצצה אושוויץ אחת השאלות הנשאלת שוב ושוב מאז מלחמת העולם השניה היא מדוע סרבו בעלות-הברית, בריטניה וארה"ב, לקריאות החוזרות ונשנות להפציץ את תאי הגזים והכבשנים באושוויץ, ואת מסילות הברזל המובילות אל מחנה ההשמדה. קריאות אלה הלכו ותכפו באביב 1944, בו נוצר שילוב של שלוש נסיבות אשר הפכו את הפצצת אושוויץ ומסילת הברזל המובילה מהונגריה, לבעלת חשיבות מכרעת ואפשרית מבחינה צבאית. באמצע אפריל החלו הנאצים לרכז את יהודי הונגריה לקראת שילוחם לאושוויץ, והפרוטוקולים של אושוויץ תארו את מה שצפוי ליהודים אלה. במאי, חיל האוויר האמריקאי אשר פעל מדרום איטליה מאז דצמבר 1943 הגיע אל שיא כוחו והחל להפציץ מרכזי תעשיה של מדינות הציר במרכז ובמזרח אירופה. כעת, יכלו מפציצי בנות הברית להפציץ את אושוויץ הנמצאת בפינה הדרומית מערבית של פולין. מסילות הברזל המובילות מהונגריה לאושוויץ היו גם הן בטווח מבצעי. תשובת אגף המבצעים של משרד המלחמה בושינגטון לבקשות להפציץ את מתקני המוות ואת מסילות הברזל: "משרד המלחמה בדעה שהפעולה האווירית המוצעת איננה מעשית כיוון שניתן לבצעה רק על ידי הקצאת סיוע אווירי ניכר הדרוש להצלת כוחותינו הלוחמים כעת בקרבות מכריעים".[6] עוד קודם משך משרד המלחמה את ידו מכל פעולות הצלה או סיוע לקורבנות האויב "אלא אם כן פעולות הצלה כאלו הנן תוצאה ישירה של מבצעים צבאיים שייעודם הבסת צבאו של האויב"[7]. מדיניות משרד המלחמה הייתה אפוא לא לערב את הצבא בפעולות הצלה. ולכן סרבו להפציץ את מסילות הברזל שהובילו את יהודי הונגריה אל מותם. החל מיולי התמקדו הבקשות בנושא הפצצת תאי הגז באושוויץ על מנת לפגוע בתהליך ההשמדה ההמונית. הרס תאי הגז היה מאט במידה ניכרת את הטבח. בשלהי יולי, ועדת החירום להצלת העם היהודי באירופה כתבה לנשיא רוזוולט וקראה לו להפציץ את מסילות הברזל ותאי הגזים. שוב ניתנה תשובה שלילית, ונטען " לאחר בחינת הנושא נראה בבירור כי פעולה מסוג זה ניתנת לביצוע רק על ידי הקצאה של סיוע אווירי ניכר הדרוש להצלחת כוחותינו העסוקים במבצעים מכריעים במקומות אחרים. בכל מקרה יעילותו של מבצע כזה מוטלת בספק רב עד כי אין הדבר מצדיק שימוש באמצעי הלחימה שלנו. קיימת דעה רבת משקל לפיה מבצע שכזה, אפילו יצליח עלול להוות פרובוקציה שתעורר את הגרמנים לפעולות נקם חמורות עוד יותר."[8] בקשות נוספות נדחו על יסוד הטענה שחיל האוויר חייב להשמיד מטרות שהן מרכזי תעשיה חיוניים וכי "אושוויץ איננה חלק ממטרות אלה". בפועל הייתה אושוויץ חלק חיוני של מטרות אלה. גם הטענה של אגף המבצעים שהרס מחנה ההשמדה ידרוש מפציצים כבדים, או בינוניים, או מטוסי-יירוט הפצצה מנמיכי טוס, ולכן הפעולה איננה אפשרית מבחינה טכנית או שהיא מסוכנת, ניתנת להפרכה.[9] אנו רואים אפוא שכל הפניות להפציץ את אושוויץ ואת מסילות הברזל המוליכות אליה נדחו דרך קבע על ידי משרד המלחמה. הסיבה הצבאית המרכזית שניתנה הייתה כי הצעות אלה "אינן מעשיות", שכן הן דורשות "הקצאה של סיוע אווירי ניכר הדרוש להצלחת כוחותינו הנלחמים כעת בקרבות מכריעים במקומות אחרים". האם יש אמת בטענה זו? קשה לתת לשאלה זו תשובה חד-משמעית. אנחנו כן יכולים לקבוע שהחל ממרץ 1944 שלטו בנות הברית בשמי אירופה ומימי ראשית מאי ואילך, היה בכוחו של חיל האוויר המוצב בבסיסיו באיטליה לתקוף ולהשמיד מטרות כמו אושוויץ, והיו מספיק הזדמנויות לכך.[10] היה אפשר לעצור או לפחות להאט את הטבח ההמוני של היהודים על ידי השמדת תאי הגזים והכבשנים (רצח של המונים על ידי כלי ירייה היה הרבה פחות יעיל) ולהציל את רובם של יהודי הונגריה אם היו מפציצים את מסילות הברזל שהובילו את הרכבות לאושוויץ. בקיץ 1944 כבר נמצא בידי ממשלת ארצות-הברית מידע מקיף למדי על אושוויץ, לרבות על מקומו ועל מה שמתחולל בו, וכן עמדה לרשותה היכולת הטכנית להפציץ הן את מסילות-הברזל המוליכות אל המחנה והן את תאי הגז במחנה עצמו. גם המדינאים הבריטים שיכלו להישען על הנחיה אישית של צ'רצ'יל לבחון את תכנית ההפצצות מנקודת מבט חיובית, טענו ששליחת טייסים בריטים לביצוע המשימה עלולה לסכן חיים "יקרים". אולם בעלות הברית לא נרתעו, ממש באותה תקופה, מלסכן את חיי טייסיהן והצניחו אספקה מעל לוורשה בשעת ההתקוממות הפולנית. כן נמצאו צוותי-אוויר שהתנדבו למשימה זו. טייסים אלה חלפו מעל לאושוויץ בדרכם לוורשה. משרד-המלחמה האמריקאי השיב ריקם את כל הפניות לנסות ולהרוס את תאי-הגז אף כי מפציצים אמריקאיים חלפו שוב ושוב מעל למחנה באוגוסט ובספטמבר 1944, צילמו אותו מן האוויר ואפילו הטילו עליו, בשוגג, פצצות מספר. סיבות רבות מונחות ביסוד אי-עשייה זו. בתחילה - אי ידיעה של מה שקורה. כאשר נודעו לראשונה העובדות בצורה מפורשת ומפורטת, לא זו בלבד שמרבית יהודי אירופה כבר היו נתונים בתהליך מואץ של השמדה אלא שעוצמתם הצבאית של הגרמנים הייתה בשיאה ואילו בעלות-הברית סבלו מנחיתות צבאית. בד-בבד נקטו הגרמנים מדיניות מכוונת, לעתים קרובות יעילה, של הטעיה והונאה להסתרת פשעיהם. ב-1944, כאשר הלך וגבר זרם הידיעות המפורטות שהגיעו לבעלות הברית על מעשי הזוועה של הנאצים, עמדו בעלות הברית בסירובן להציל יהודים, בשל שיקולים מדיניים וצבאיים, וגם חוסר חמלה, דעות קדומות וראיית הפליטים היהודים כעול כבד וכבעיה מעיקה.[11] -------------------------------------------------------------------------------- ביבליוגרפיה 1. יחיל, לני. השואה: גורל יהודי אירופה 1932-1945 ירושלים ותל אביב, שוקן ויד . אנציקלופדיה של השואה. הערכים: אושוויץ, הפרוטוקולים של אושוויץ, והפצצת אושוויץ. 3. האנציקלופדיה העברית. ערך: אושוויץ. 4. גילברט, מרטין. אושוויץ ובעלות הברית. תל-אביב, עם עובד, 1988. 5. Wyman, David S. The abandonment of the Jews. New York, Pantheon Books, 1985. 6. Encyclopaedia Judaica. Auschwitz