בהודעה. אבל באמת שכדאי בקובץ
פיטה התעורר לריח עוגיות ולמגע היד החמימה של אביו. “בוקר טוב, בן,” הוא פרע את שיערו. פיטה מצמץ קלות בעיניו ופקח אותן באחת כשהריח את העוגיות. “בשבילי?” הוא שאל, פוחד להתאכזב כשיגלה שלא. “רק בשבילך. לכבוד היום הראשון שלך בבית הספר,” אמר אביו, מניח אחת מהעוגיות בידו של פיטה. היא הייתה עדיין חמה. פיטה התיישב וחיבק את אביו באושר, ואז נגס חלק גדול מהעוגייה. עוגיות שוקולד שנימוחות בפה, בציפוי קרם אגוזים, לא היו מנת חלקו של פיטה הקטן ברוב הימים. רק באירועים מיוחדים היה מורשה לאכול אוכל טרי. כשהחזיק בידו את העוגייה השנייה הבחין בזיגוג קטן בקרם וניל. הוא תמיד אהב לצפות באביו בזמן שהיה מזגג את העוגות והעוגיות. “יום אחד, כשתהיה גדול מספיק, אני אתן גם לך לנסות,” היה מבטיח, ופיטה ספר את השנים. “קדימה, להתלבש,” אמר אביו, גונב ממנו עוגייה בחיוך. “אתה לא רוצה לאחר ביום הראשון, נכון? אל תדאג, הן יישארו לך להמשך היום.” פיטה הנהן וקפץ מהמיטה בהתלהבות. הוא ודלי היו משחקים לפעמים ליד בית הספר, מחכים לראות את העולם המסעיר שמחכה להם שם בפנים. ראי ודאני, שני אחיו הגדולים, לא היו מרוצים במיוחד; לפעמים הם היו חוזרים זעופי פנים ומדברים במשך שעות על כמה שהם שונאים את בית הספר. אבל אחד מהם היה מבוגר ממנו מאוד והשני גם שנא לאפות, אז איך אפשר להאמין לו. הוא התלבש במהירות, צחצח את שיניו והתיישב לשולחן האוכל, שם חיכתה לו הפתעה נוספת – פוקצ'ה טרייה עם גבינת עזים. “לכבוד היום הגדול שלך,” אמרה אמא ונישקה אותו על הלחי. “למה רק הוא מקבל לחם טרי?” התלונן ראי, מטביע את הלחם הלבן שלו בגבינה. “אל תשתמש בכל כך הרבה,” היא נזפה בו. “אתה יודע, בכלל לא מרגישים שהלחם לא טרי אם קולים אותו,” אמר אבא ונגס בלחם כמעט-שרוף. “זה לא הוגן. גם אני הולך לבית הספר היום,” הוא אמר בעודו לועס בפה פתוח. “פיטה, תן לו חלק מהעוגיות שלך,” היא אמרה בחוסר סבלנות בעודה מתחילה לפזר קמח על משטחי העבודה. פיטה העביר לו שלוש עוגיות בחוסר רצון מסוים. ראי אף פעם לא היה נחמד כלפיו, או כלפי אף אחד, בעצם. אחיו לקח אותן מידיו מבלי להגיד תודה. “קדימה, פיטה. אנחנו כבר צריכים ללכת, זה טוב שתגיע מוקדם יותר,” אמר אבא והושיט לו את הילקוט שלו. “אתה מתרגש?” “כן, אני כבר לא יכול לחכות לראות את כל הילדים האחרים,” הוא אמר באושר, מניף את הילקוט על גבו ומרגיש גדול יותר. כמו ראי. כשהגיעו לבסוף לבית הספר (“אבא, תעשה לי שק-קמח!” “בסדר, אבל רק עד לפינה. אתה כבר ילד גדול") התכופף אליו אבא וחיבק אותו. “שיהיה לך בהצלחה, פיטה. תקשיב למה שהמורים אומרים ואל תעשה צרות, כן?” הוא חייך. אחרי כמה שניות מבטו נדד, כאילו הוא כבר לא נוכח. “אבא?” שאל פיטה בסקרנות, מסתכל לצדדים כדי למצוא מה היה כל כך מעניין. “אתה רואה את הילדה הזאת שם?” הוא הצביע על ילדה בת גילו עם שיער כהה מסודר בשתי צמות. היא לבשה שמלה אדומה והלכה לבדה. היא לא נראתה מאושרת כמו פיטה, ואף אחד מההורים שלה לא היה איתה. זה נראה לו מפחיד, ללכת לבדו לבית הספר ביום הראשון, למרות שכבר ידע את הדרך. “פעם הייתי מאוהב באמא שלה, אבל היא ברחה עם כורה פחם.” עיניו של פיטה התרחבו בתמיהה. אבא אהב מישהי אחרת לפני אמא? והיא לא אהבה אותו בחזרה? אבא היה האיש הכי חזק במחוז 12! הוא היה יכול להרים שקי הקמח יום ענקיים בכל יום! רק דאני היה חזק מספיק כדי לעזור לו (כי הוא היה כבר גדול. “השקים האלו שוקלים הרבה יותר ממך, פיט'לה,” היה אומר בחיבה בכל פעם שהציע לעזור). חוץ מזה, לאבא היה ריח של קינמון, והוא גם ידע לזגג עוגיות! איך מישהי העדיפה כורה פחם על פניו? "למה?” “כי בכל פעם שהוא היה שר, הציפורים היו משתתקות כדי להקשיב." הוא נישק את פיטה במהירות על מצחו. “היום, כשתחזור, אני אתן לך להכין קצת לחמניות משלך. מה אתה אומר?” “אני יכול להביא את דלי?” “בטח,” הוא קם ונתן לפיטה דחיפה קלה. “קדימה, לך. השיעור עוד מעט מתחיל.” פיטה חיבק אותו בפעם האחרונה לפני היציאה לעולם הגדול, ואז רץ לשערי בית הספר, אל השיעור הראשון. ושם היא הייתה, בשיעור מוזיקה, כשהתנדבה לשיר. פיטה הזדקף במקומו בסקרנות, מסתכל עליה. היא הייתה יפה. הוא העיף מבט חטוף אל מעבר לחלון. כמה ציפורים שחורות–לבנות צייצו בחוץ. היא פתחה את פיה והחלה לשיר. פיטה הקשיב לה, מהופנט. מוזיקה הייתה נדירה בביתם, וזה היה אחד השירים הראשונים ששמע מימיו. קולה של הילדה היה צלול וגבוה, ופיטה לא הצליח להתיק ממנה את עיניו..בסוף השיר הוא הרגיש כאילו התעורר מחלום. מעבר לחלון, אפילו הציפורים הקשיבו בעניין, שקטות לגמרי. כן, זה היה נכון. כשהיא שרה, הציפורים משתתקות כדי להקשיב. ובאותו רגע הוא ידע שהוא אבוד.
) אלא גם נתנה את הרעיון לפיק הזה ואף העבירה בטא. דיסקליימר: לא שייך לי וכו' תקציר: בוקר מרגש במיוחד בבית משפחת מלארק כשהבן הצעיר, פיטה, הולך לבית הספר בפעם הראשונה. הערת שוליים: אני רק רוצה לציין שהאח הזועף של פיטה עוד יופיע הרבה בפאנפיקים הבאים.
