והתגובה .....
ציפורית המגניבה ..... לא יודעת אם אמרתי תודה מספיק על .... אמץ לך אייקון . אך בטוחה שהשתתפותי הפעילה במשחק מראה לך ומגלה טפחיים מההנאה המרובה שההמצאה שלך הביאה בי . כתבת .... סוף סוף אני מגיבה ..... הנה יצא לי קצת ..... ומה שיצא , נתן לי בחירה לקחת את האמת שראית בי , ואת האומץ שלך לבטאו . ולגדול עימו . אז ברשותך ..... אראה לך מה השתקף אצלי בהודעתך , ואז אמצי לך אייקון . אני מאמינה בשימחה ..... מאד מאמינה . ולא לחינם אספמיה התלוננה על המוכרחים להיות שמח . אבל ..... שימחה המכסה על עצב עמוק מבעבע ..... יכולה לעיתים להסתיר את מקום העבודה וההתמודדות האמיתיים . החיים שלנו לא יפים , ולא מושלמים בעיננו . ועל כן אנו משתמשים בדרכים שונות להסתיר את עובדת המחשבות העצובות המבעבעות . החיים שלנו לא מגיעים לאידיאל שהוטמן , טמנו , או איך שהוא התגלגל למוחנו , אותו אידיאל שדרכו אנו שופטים את המקום בו אנו נמצאים ברגע נוכחי . זה לא תמיד נעים להודות בכך ..... אך האמת משחררת . התהליך הכואב לעיתים , מצחיק לעיתים ( עד כמה שאנו מרשים לו ,לדגדג ) הוא התהליך של ההכרה שכל מה שיש לנו זה אותנו . לטוב או לרע ..... חתונה קתולית . אף חלק בנו לא מת , ללא השתקת המערכת כולה . שנים התנדנדתי בין להסתיר את הדברים שאני שונאת בעצמי , לבין לשנוא אותי יותר על קיומם . העבודה האמיתית על פי תחושתי כיום , קיימת בהתמודדות עימם , בתהליך הקבלה המושלם של אני ככה . בטוב ( המון טוב ) וברע ( כמה רע תלוי עד כמה אני נמצאת בביקורת עצמית ) נו מה לעשות ....... תפוח עץ הדעת של גן העדן ...... הוא עץ הטוב והרע ...... הקוטביות ממנה אנו קיימים . אז בעיני נכון להיום ...... אין רע בלאמץ אייקון , ולחוש מחובק בעמוק כחול כל היום ולשפוך צבע בכל מקום שאני מגיעה . ואין רע , כשכואב , להתכנסה מתחת לשמיכה וללטף את הכאב ולהכירו ולהוקירו ולאהבו , להודות לו ולשחררו . באהבה . ואז השימחה ..... מגיעה עמוק יותר באותו מקום שהתפנה כשפנינו למקור העצב , ושיחררנו אותו באהבה . לגבי התעסקותי האובססיבית עם הסרטן .......חחחחחח הסרטן היה חבר שלי . הוא עזר לי לצמוח ולגדול , וגרם לי להביט לאותם מקומות עצב שחשבתי שאינם שם . עד מתי ????. אולי עד שאמות ...... אולי עד שאמות עוד נכונה לי עבודה , שמגיעה כשהיא מגיעה . או אולי באיזשהו שלב אחדור למקומות העצב החבויים ביותר ואנקה אותם ..... אבל כאחת שפעם כבר יצרה סרטן , כאחת שכבר ניצלה את שפת הסרטן , אני מחוייבת לעצמי לשים יותר עין כשאני שומעת מתוכי פעילות מזוייפת . כי בתת המודע שלי - כשהייאוש הפנימי הוא עמוק - כבר קיימת הנכונות ליצור סרטן . אז מה זה אומר שכשהסרטן נגמר אז ניתן לשוב לסורנו ? או אולי כשהסרטן נגמר אנו הופכים לאנשים מושלמים ? רחוק רחוק מהמציאות . כשסימפטום הסרטן נגמר , אז כל שהוסר זה האיום המיידי הצפוי לחיינו שהינו ידוע . זה לא מחסן מפני מחלות אחרות , תאונות , או פעילויות טרור . וממש לא מסיר מאיתנו את עובדת המוות . אלא רק ואך ורק הסיר את האיום הצפוי על סמך התיפקוד הגופני . אך את עבודת חיי טרם סיימתי ...... אני עדיין פה ..... לא ? ואני .... אני נראית לך אדם מושלם ???????.. חחחחחחחחחחחחחחח אני כרגע רק בוררת את מה ואיך באמת בא לי לחיות את חיי . והסרטן הוא שם כדי להזכיר לי שכשאיני מסופקת פנימית , אז יש לי תת מודע חובב התאבדויות .... נו מה לעשות , רחוק ממושלם , אבל ממבט מקרוב , מה שיש לי ,. - לי , הוא מופלא .. אז כשראית בי עצב , זה העלה בי את השאלה ........... האם מה שראית זה השתקפות עצב עמוק פנימי בך ?????. אז למה את מתכוונת ....... כשאת אומרת עצב ....... ואיך שהוא הייתי רוצה שתעצמי עיניים , תדמייני עצב , ואז תיכתבי את החוויה על המקלדת . ללא ההגיון ...... ואם יהיה עצוב עד שזה לא נעים , אז מייד ניתן .......לאמץ אייקון ............... אוהבת אותך אני אגב איני זוכרת , את שיחת הצט ואשמח אם תספרי לי מה היה שם , מה מדבריי יצרו אצלך את ההרגשה של לטלטל אותי ......... שאגב .... אין לי בעיה שתעשי לי כך , כל עוד שאת מבטיחה תוך כדי לעשות לי אווירון ......חחחחח
