אכן ארור
ולפעמים אני עדיין מוצאת את עצמי תוהה איך היו נראים חיי אם לא הייתי עושה צ'יפ.
לא מתיימרת לנסות לייעץ לך מה לעשות, אבל רוצה לשתף אותך במה שעברתי מאז הצ'יפ הראשון שלי.
***הטקסט בהמשך ההודעה עשוי להיחשב בוטה ו/או קשה. מי שמרגישה שגדול עליה, מוזמנת לעצור את הקריאה כעת***
.
.
.
.
.
.
.
.
בנסיבות אחרות ולגמרי מבחירה (ובמימון עצמי) עשינו צ'יפ ממי שפיר וקיבלנו תוצאה שאומרת שיש מקטע חסר ב-1q21.1.
יש לנו ילדה אחת בריאה. בהריון שלה לא עשינו צ'יפ.
בייעוץ הגנטי הראשוני נאמר לנו 75% סיכוי לאוטיזם או פיגור שכלי ועל סמך המידע הזה החלטנו להפסיק את ההריון.
אח"כ בדקנו את עצמנו והתברר שהמקטע החסר מורש ממני עם סיכוי של 50% הורשה בכל הריון.
רמת החדירות משתנה, ולמרות שההורשה ממני וברור שאין לי אוטיזם או פיגור, לא ניתן לדעת מראש אם לחסר תהיה השפעה על העובר או לא.
את הייעוץ הגנטי אחרי הצ'יפ ההורי עשינו אצל שוחט, והוא כבר דיבר על 40% סיכוי לבעיות קוגניטיביות אצל העוברים.
ההחלטה להפסיק את ההריון ההוא היתה ההחלטה הקשה ביותר בחיי ובו זמנית הקלה ביותר: יש לי ילדה בריאה והיא חשובה לי יותר מהכל, גם מהעוברית ההיא וגם מאלו שבאו אחריה (הפסקתי 2 הריונות נוספים עקב אותו ממצא).
אני לא מוכנה ביודעין לדון את הבת שלי לחיים בצל הטיפולים האינסופיים שלהם נזקק ילד עם צרכים מיוחדים.
אני לא מוכנה ביודעין לדון את הבת שלי לחיי אפוטרופוסות על אח/ות עם בעיות תפקוד, אחרי שבעלי ואני כבר לא נהיה.
אני מעדיפה לעבור את הסבל והכאב באובדנים חוזרים (יזומים וספונטניים), אני מעדיפה שבתי תהיה ילדה יחידה על פני האפשרות המאוד ברורה של אח/ות שצורך/ת את כל המשאבים הפיזיים, הנפשיים והכלכליים שלנו בגלל ממצא שמקורו בי.
חשוב לי להבהיר שמאז אותה הפלה עברו קצת יותר מ-3 שנים וחצי ומאז כל חיי סובבים סביב הריונות והפלות והנסיון להפוך את בתי מילדה יחידה לאחות גדולה.
עברתי המון בשנים הללו.
התפטרתי מהעבודה במהלך תקופת הPGD וגם אחרי שחזרנו לנסיונות הספונטניים נשארתי מובטלת מרצון. התפטרתי לפני שנתיים וחודשיים, עברתי מאז 3 הפלות ואני עדיין אמא לילדה אחת ולמיטב ידיעתי אני לא בהריון כרגע. ואני בת 40.5.
ועדיין, למרות הכל אני יודעת שההחלטה להפסיק את ההריון ההוא היתה נכונה עבורנו.
לפני 4 חודשים כשחזר הצ'יפ האחרון, בעלי רצה לברר עוד ולהתייעץ שוב ולשאול עוד שאלות. אז זה מה שעשינו ואחרי 24 שעות קיבלנו את אותה החלטה בדיוק: הילדה הקיימת קודמת לכל וחשובה יותר מכל דבר אחר.
אם לא הייתי עושה את הצ'יפ הגנטי, חיי היו נראים אחרת לגמרי. אבל אין לי מושג אם הם היו החיים שאני מאחלת לעצמי, או החיים שאני עושה הכל כדי להימנע מהם.
את מוזמנת לשאול אותי כל שאלה שתרצי כאן בפורום או במסר פרטי.
עצובה ביחד איתך
