צירופי מקרים וכסף גדול.
ואני לא מדברת על עבודה מהבית באינטרנט.. אז כמו שכולכם וודאי שמתם לב - אני חייה בעולם קצת אחר. והשבוע חויתי שתי חויות שאחת מהן לפחות- אזכור לעד. א. ישנתי בתוך ארמון בעיר הרומנטית בעולם. אני לא יודעת אם זה ארמון אמיתי- אבל זה הכי ארמון שהייתי בו אי פעם. מדובר בבית ישן ישן ישן, ושמור שמור שמור, שידיד שלי שכר פה- באחת הערים הרומנטיות בעולם. רצפות פסיפס, תקרות מעוטרות בפראסקאות, נברשות קריסטל- הכל כמובן מרוהט בשני סוגים של רהיטים- ענתיקות מהממות או רהיטים מאיקאה. איך אנשים חיו ככה פעם?! הוא שוכר רק חלק מהמבנה המקורי- ויש לו בין החדרים פינת משרתים, שבשאר החדרים בבית יש מין כפתור שמדליק נורה עם מספר החדר אליו על המשרתים לפנות. ב. הלכתי לראות חנויות יוקרה, גוצ'י דולצ'ה וגאוונה, וורסצ'ה, היו שם עוד המון חנויות- אבל בשל בעיות הבורות שלי לא ידעתי מה זה. כל כך מתסכל להיכנס לחנות אופנה עם שם בינלאומי ולא לדעת שיש לה שם בינלאומי כי לשיכון ג' שלנו השם הזה לא הגיע. אני חייבת להודות שמאוד התאכזבתי, הבגדים, התיקים, הנעליים, כולם מכוערים בדיוק כמו הבגדים בשוק או בקניון. רק באיכות יותר טובה, ועם ספרה נוספת במחיר. ועכשיו אני אסביר קצת על צירוף המקרים. נפלתי על הכתבה הזאת, מיד שחזרתי. זאת החנות הריקה מאדם שדרך חלון הראווה שלה עשיתי פרצופים למוכר. בדרך חזרה טיפטף הגשם על האנטי בגדי מעצבים שלי שסה"כ ביחד לא עלו כמו מחזיק מפתחות שם, ובין טיפה לטיפה בעודי מאזינה לאוסף להיטי האייטיז שצרבתי מבעוד מועד בדיסקמן הפשוט שלי שקניתי בשלושה תשלומים באינטרנט, התחלתי לשאול את עצמי מספר שאלות. 1. האם אנשים באמת מצליחים להרוויח כסף גדול ביימי חייהם או שהעשירים באמת (עם האופי ה"עשיר"), הם אנשים שלא צריכים לעבוד למען הכסף. אנשים שנולדתו לשם. (מי אמר שרי?!), כי להרוויח סכומים כאלה בעבודה- המשמעות של זה, איך שאני רואה את זה (בהנחה שלא נפל עלייך טופס טוטו זוכה מהשמים, והשקעת את כולו דווקא במנייה שעלתה 500% תוך יום) זה לעבוד כל כך כל כך קשה במשך עשורים שלמים, מבלי להנות מהחיים בכלל- אז בשביל מה בעצם? האם שווה יותר לקנות תיק עור בגיל 45 (אפילו שהוא מהמם, ובצבע טורקיז עם ניטים מקריסטל) מאשר לטייל חצי שנה בתאילנד? מאשר לעבוד במשרה חלקית כדי להיות עם הילדים כשהם חוזרים מבית ספר? מאשר לגלוש באתרי פורנו במקום להראות אמביציה? 2. כסף, זה טוב או רע? ואני מדברת על סכומים מטורפים של כסף- על ים של כסף, על ערימות של מטילי זהב בכספת, זה הופך אנשים לטובים או לרעים? אם עכשיו יפול עלי סכום מטורף- אני אלך להוציא אותו על שמלת הוורסצ'ה ב- 1600 יורו? או שאני אתרום את זה לאיזה קרן מלגות ליוצאי השכונה שלי, או למתנ"ס? 3. זה הופך אנשים לחכמים? האם זה שלא הכרתי אפילו 50% מהמותגים שם אומר שאני בורה? 4. המשקפי שמש בחנות של דיור לא היו מסומנים בכלום שהיה אמור לצפצף אם פשוט מוציאים אותם מהחנות- מה הסיכוי שהייתי מצליחה להרים אותם? כי לשלם 560 יורו למשקפיים- נשמע לי כמו פשע נגד האנושות. או שאולי פשוט נלך לחפש חיקוי בעשר יורו? מה אתם חושבים חלאות אדם שכמותכם? על שרי- כבר הבנו את דעתכם, אבל מה עם השאר?
ואני לא מדברת על עבודה מהבית באינטרנט.. אז כמו שכולכם וודאי שמתם לב - אני חייה בעולם קצת אחר. והשבוע חויתי שתי חויות שאחת מהן לפחות- אזכור לעד. א. ישנתי בתוך ארמון בעיר הרומנטית בעולם. אני לא יודעת אם זה ארמון אמיתי- אבל זה הכי ארמון שהייתי בו אי פעם. מדובר בבית ישן ישן ישן, ושמור שמור שמור, שידיד שלי שכר פה- באחת הערים הרומנטיות בעולם. רצפות פסיפס, תקרות מעוטרות בפראסקאות, נברשות קריסטל- הכל כמובן מרוהט בשני סוגים של רהיטים- ענתיקות מהממות או רהיטים מאיקאה. איך אנשים חיו ככה פעם?! הוא שוכר רק חלק מהמבנה המקורי- ויש לו בין החדרים פינת משרתים, שבשאר החדרים בבית יש מין כפתור שמדליק נורה עם מספר החדר אליו על המשרתים לפנות. ב. הלכתי לראות חנויות יוקרה, גוצ'י דולצ'ה וגאוונה, וורסצ'ה, היו שם עוד המון חנויות- אבל בשל בעיות הבורות שלי לא ידעתי מה זה. כל כך מתסכל להיכנס לחנות אופנה עם שם בינלאומי ולא לדעת שיש לה שם בינלאומי כי לשיכון ג' שלנו השם הזה לא הגיע. אני חייבת להודות שמאוד התאכזבתי, הבגדים, התיקים, הנעליים, כולם מכוערים בדיוק כמו הבגדים בשוק או בקניון. רק באיכות יותר טובה, ועם ספרה נוספת במחיר. ועכשיו אני אסביר קצת על צירוף המקרים. נפלתי על הכתבה הזאת, מיד שחזרתי. זאת החנות הריקה מאדם שדרך חלון הראווה שלה עשיתי פרצופים למוכר. בדרך חזרה טיפטף הגשם על האנטי בגדי מעצבים שלי שסה"כ ביחד לא עלו כמו מחזיק מפתחות שם, ובין טיפה לטיפה בעודי מאזינה לאוסף להיטי האייטיז שצרבתי מבעוד מועד בדיסקמן הפשוט שלי שקניתי בשלושה תשלומים באינטרנט, התחלתי לשאול את עצמי מספר שאלות. 1. האם אנשים באמת מצליחים להרוויח כסף גדול ביימי חייהם או שהעשירים באמת (עם האופי ה"עשיר"), הם אנשים שלא צריכים לעבוד למען הכסף. אנשים שנולדתו לשם. (מי אמר שרי?!), כי להרוויח סכומים כאלה בעבודה- המשמעות של זה, איך שאני רואה את זה (בהנחה שלא נפל עלייך טופס טוטו זוכה מהשמים, והשקעת את כולו דווקא במנייה שעלתה 500% תוך יום) זה לעבוד כל כך כל כך קשה במשך עשורים שלמים, מבלי להנות מהחיים בכלל- אז בשביל מה בעצם? האם שווה יותר לקנות תיק עור בגיל 45 (אפילו שהוא מהמם, ובצבע טורקיז עם ניטים מקריסטל) מאשר לטייל חצי שנה בתאילנד? מאשר לעבוד במשרה חלקית כדי להיות עם הילדים כשהם חוזרים מבית ספר? מאשר לגלוש באתרי פורנו במקום להראות אמביציה? 2. כסף, זה טוב או רע? ואני מדברת על סכומים מטורפים של כסף- על ים של כסף, על ערימות של מטילי זהב בכספת, זה הופך אנשים לטובים או לרעים? אם עכשיו יפול עלי סכום מטורף- אני אלך להוציא אותו על שמלת הוורסצ'ה ב- 1600 יורו? או שאני אתרום את זה לאיזה קרן מלגות ליוצאי השכונה שלי, או למתנ"ס? 3. זה הופך אנשים לחכמים? האם זה שלא הכרתי אפילו 50% מהמותגים שם אומר שאני בורה? 4. המשקפי שמש בחנות של דיור לא היו מסומנים בכלום שהיה אמור לצפצף אם פשוט מוציאים אותם מהחנות- מה הסיכוי שהייתי מצליחה להרים אותם? כי לשלם 560 יורו למשקפיים- נשמע לי כמו פשע נגד האנושות. או שאולי פשוט נלך לחפש חיקוי בעשר יורו? מה אתם חושבים חלאות אדם שכמותכם? על שרי- כבר הבנו את דעתכם, אבל מה עם השאר?