עפרונית מהודרת
New member
צירים מוקדמים בשבוע 28
שלום לכולם. אני בת 35. בריאה. בהריון ראשון (עם בן), מתחילה מחר שבוע 29
עד שבוע 28, הריון היה תקין לחלוטין: שקיפות עורפית תקינה, סקירה מוקדמת טובה, סקירה מאוחרת טובה, אין סוכרת, אין אנמיה. פתאום בשבוע שעבר, מצאתי את עצמי מרגישה עייפה וחלשה, עם קצת חום, וכאבים קלים בגב התחתון ובבטן התחתונה. נסעתי למוקד נשים של מכבי. לתדהמתי מצאו שצוואר הרחם קצר ורך. הפנו אותי לבית חולים, "ליס". לתדהמי העוד-יותר-גדולה, מצאו שהכאבים היו בעצם צירים קטנים ולא סדירים
לפני שהבנתי מה קורה לי, מצאתי את עצמי מאושפזת, למשך זמן לא ידוע. מנהל המחלקה בליס אמר שיש סיכוי של 50% שתתפתח לידה, ושאני צריכה להישאר שם, לא ברור לכמה זמן. לפחות שבוע, אולי חודש, ואחרי זה שמירת הריון. נשארתי עוד יומיים. ביומיים אלו החום ירד. נתנו לי אינפוזיה של נוזלים וקורס של צלסטון (שתי זריקות). הצירים עברו, עד כה מבלי שוב
אבל צוואר הרחם נשאר באורך כ- 1.5 ס"מ וקצת רך. העובר, לשמחתי, גדול. כבר מתחילת ההריון הוא שקל יותר מכפי גילו. עכשיו, בשבוע 28, הוא כבר שוקל 1.400 קילו, בלי עין הרע
הוא בועט יפה ואף עושה תנועות של נשימה. במן האשפוז ראיתי את ההתנהלות ב"ליס". התרשמתי מאוד לרעה! מיון יולדות מלוכלך ומטונף (מלא מגבות נייר עם רטובות בג'ל מתגוללות על הרצפה). הרצפה בשירותים רטובה ומלוכלכת. נראה לי פשוט סכנה לעמוד שם (שלא לדבר על לשבת). אנשי הצוות לא מזוהים. אין תג שכתוב עליו את שמם ותפקידם, והם גם לא מציגים עצמם. כשהגעתי אליהם מהמוקד, אף אחד לא קרא את דוח השחרור מהמוקד. ואף אחד מחברי הצוות גם לא ידע מה בדקו או מצאו האנשים שלפניו. במחלקה להריון בסיכון גבוה היה פחות מבולגן. אבל גם שם לא היה נקי. ובעיקר: היחס של הרופאים למטופלות פשוט נורא. בביקור רצים מאחת לשנייה. אומרים לך משפט אחד. אם שאלתי שאלות, ענו לי "יש לי עוד מטופלות -- אין לי זמן לענות לך". לא מכבדים פרטיות (אם זה תלוי בהם, בודקים אותך עם וילון פתוח). ועוד. התייעצתי עם רופא הנשים הקבוע שלי. הוא אמר שמאחר שהצירים פסקו, אני לא חייבת להישאר שם, למרות שההמלצה של מנהל המחלקה הייתה שכן אישאר. השתחררתי בניגוד להמלצתו, להמשך מעקב אצל הרופא שלי. הרופא שלי בדק אותי אתמול, וברוך השם אין צירים. לעומת זאת, על פי המלצת המחלקה, התקשרתי אליהם אחרי השחרור כדי לקבל תוצאות של תרבית שתן שעשיתי שם. נחשו מה -- הם איבדו אותה!! אז לא שאכפת לי כל כך מהתרבית הזאת. אני יכולה לעשות אותה שוב בקופ"ח. אבל הבלגאן. הבלגאן! החלטתי שאם יש חשש שאלד פג, אני לא רוצה שהוא יהיה מאושפז במקום המבולגן הזה! אני פשוט לא סומכת עליהם! החלטתי שאם חס וחלילה אני שוב אקבל צירים מוקדמים, אז אתאשפז בבית חולים אחר.
ואחרי כל הסיפור הזה, באות השאלות: 1. אני גרה בתל אביב. איזה בית חולים יש בסביבה שעונה על התנאים הבאים: א. עבור היילוד יש בו פגייה טובה עם צוות מקצועי ואדיב? ב. עבור האמא יש מחלקה נעימה להריון בסיכון, עם צוות סבלני שנותן יחס טוב? לפני שהתחיל כל הבלגאן תכננתי על לידה טבעית עם דולה וכו'.כעת זה נראה פחות חשוב בסדר העדיפויות. אבל אם יש אופציה כזאת, זה בכל זאת ישמח אותי. התוכלו להמליץ לי מנסיונכם? 2. האם יש פה עוד מישהו/מישהי שהיה בליס, והתרשם רע כמוני? או אחרת? 3. אם חס וחלילה אני כן מקבלת שוב צירים מוקדמים, תוך כמה זמן עליי להגיע לבית החולים (כלומר עד כמה חשובה הקרבה הגאוגרפית)? סליחה על האורך ו...תודה
שלום לכולם. אני בת 35. בריאה. בהריון ראשון (עם בן), מתחילה מחר שבוע 29
