צל.

צל.

צל רדף אחריו, צל שונה, לא הצל שהכיר. היה זה צל מגעיל ורשעי, שהזכיר לו איך שלא עמד לצידו של יגאל כאשר הכיתה והשכבה כולה עמדה מולו וקראה לו בכינויים.... הוא ניסה לדרוך על הצל הזה, לקרוע אותו מעל גופו, לגרום לו להפסיק לרדוף אחריו אך מאמציו לשווא. תמיד הזכיר לו הצל את הדמעה שנשרה מעינו של יגאל על לחייו ומשם לאדמה הרכה של חצר בית הספר. איך שנקראו ממנו בגדיו.... לא כדאי לעזור לו... רק כדאי להביש אותו בפני כולם. יגאל הסתכל עליו, לא פעם לא פעמיים... לא שלוש אפילו, רק מידי פעם העז להסיר את מבטו ממנו, להסתכל על הקהל הלועג. הוא פחד, לא ידע שזאת התגובה, הוא אכן חשש שזה יהיה הכיון של התגובה אך לא כזה נורא. ומה המורים עשו? כלום, ישבו איפה שישבו, עשו מה שעשו "עדיף שלא נתערב, כך הילדים לומדים מה נכון ומה לא" הם אמרו, אך מה באמת היה נכון ברגע ההוא? וכול ההשפלה, כול הכאב, כול הצער והחרטה רק בגלל מה, רק בגלל שהוא הומו? "כן" ענה הצל "אבל אתה פחדן!" הוא הוסיף ואמר "כי יגאל לפחות העז להודות בכך... אתה לא".
 
למעלה