"צ'מעו" סיפור

[אריק בד חביב]

"צ'מעו" סיפור

זוג צעיר, עוד לא בני שלושים התחתן ברוב הדר ופאר. הפיקו ספר חתונה יקר מאוד, ויצאו לטיול מכונן ומגבש של חודשיים במזרח הרחוק, הציפו בתמונות של אהבה ותשוקה, מותרות [ שלא ברור מאיפה היה להם כסף], והנה ביום נישואיהם הראשון הם נפרדו ברבנות.
אה?
כל הסביבה מצקצקת בהקלה - איזה מזל שלא היו להם ילדים ורכוש משותף, אחרים תולים את הסיבה בה או בו [ תלוי מאיזה צד ], היסטוריות משפחתיות-פסיכולוגיסטיות-עממיות מועלות מן האוב על מנת להסביר, ובכלל ישנה אנחת רווחה.
אהה??
באמת, מדוע ולמה אנשים מתחתנים, כשהם יודעים בוודאות או ברבע וודאות שזו לא תהיה זוגיות קלה, זורמת או בונה?
מדוע אנשים צעירים מזדרזים להתחתן, מי יברח? מה יברח? ולא לומדים על עצמם קצת יותר?
מדוע מבזבזים כסף בכמויות גדולות על חתונה מפוארת, באמת? מה תמיד הצ'קים מכסים את העלות?
או -
מדוע מתחתנים בכלל? מישהו שואל את עצמו כיום שאלות כאלה? או שדור ה-Y כפי שהוא מכונה מוכן לזרות את כספי הוריו לרוח כדי לממש עוד חלום, להתעורר ממנו אחרי חודש, ללא רגשי אשם [ נו, זה טוב] ולפרום את הקשר.
ברררררר

 

[סיגלית 2014]

כשמסתכלים בעיניים על החיים האמיתיים

ישנם דברים שמתבהרים. ופתאום לא הכל ורוד.
כמו לכל דבר בחיים, גם לזוגיות יש את הרגעים היפים והפחות יפים. יש את הדברים הטובים שמקבלים בזוגיות ויש גם את ההשקעה והתמיכה שלא תמיד נלקחים בחשבון. הדור שלנו מאד שונה מהדור של הורינו. כנראה אנחנו מצפים לקבל מהזוגיות הרבה יותר וכשהדברים לא קורים כפי שציפינו, אנחנו די ממהרים לעזוב מבלי להסתכל לאחור.

רק תוך כדי זוגיות אנחנו לומדים מהי. לא כל אחד יודע בוודאות, או ברבע וודאות שדברים יכולים להיראות קצת אחרת. שיהיו גם דברים שלא יזרמו, שלא יהיו קלים.
למה?
כי אולי הם לא מוכנים להאמין בכך.

יש אנשים שמסוגלים למנף את החיים שלהם בזוגיות ויש כאלו שהחיים שלהם מתחרבנים בזוגיות.
וכמו שאמי עליה השלום הייתה אומרת, יש גם מרכיב של מזל: "חתונה היא כמו חתול בשק, רק אחריה נדע עם מי התחתנו".
ולמה ממהרים להתחתן? אולי כי החברה מלמדת אותנו ש"צריך להתחתן", או שכדאי לעשות את זה "בזמן הנכון" אחרת נישאר לבד (?). גם אני חשבתי כך תקופה מסוימת עד שהבנתי שלא חייבים להתחתן. הדור הקודם חושב שכן, כי אז נחשוב פעמיים (ואפילו יותר) האם כדאי לפרק את החבילה.

 

[אשה מרציפן]

למה ממהרים?

כי יש אנשים שקשה להם מול לחץ חברתי. בזמנו כשניהלתי פורום בנושא זוגיות, אחת הסוגיות החוזרות הייתה המלצה "להישאר בארון" כמה שיותר, כי ברגע שבסביבה קולטים שאדם זה או אחר בזוגיות, מתחילים השיגועים והניג'וסים, שבהרבה מקרים מגיעים ברוח טובה ולפעמים אפילו בחברות ובהומור, אבל זה משגע ומציק, וככל שהגיל מתקרב ל-30 שלא לדבר על ר"ל אחרי שעוברים את ה-30, הסביבה מדברת ולוחצת באופן שכזה, שמעודדת אנשים לא להגיד כלום לאף אחד עד הרגע בו הטבעת על האצבע - ואז נשמעות זמירות אחרות, כמו "למה הם ממהרים ומתחתנים כל כך מהר?" לצד השערות על הריון לא מתוכנן, בזמן שמדובר בזוג שביחד כבר שנתיים ויותר, ופשוט העדיפו לשמור על פרופיל נמוך לאור הסיבות שצוינו לעיל.
&nbsp
נ.ב. ומה תגידו על זוגות שחיים ביחד ללא חופה וקידושין, מתוך בחירה מלאה שלהם? אני מכירה כמה זוגות כאלו, שגם אחרי 5 שנים ביחד ויותר עדיין זוכים להצקות "מתי החתונה?" זוג מקסימים כאלו שאני מכירה גילו שהרבה יותר קל במקומות חדשים בהם אנשים יוצאים מנקודת הנחה שהם נשואים, אז הם פשוט לא אומרים שום דבר.

 

[אריק בד חביב]

זו תשובה סבירה בהחלט

ממש לא נכונה לבועה התלביבית ולשגעון החתונה ברחבי העולם המרבי, וגירושין די מהר אחרי.
כלומר, אין כאן לחץ סביבתי. הלחץ הסביבתי בישראל הוא על רחמה של האשה וחובתה להביא לפחות ילד אחד [אמ'שלי אללה ירחמהָּ, דרשה ממני 3 ילדים, בהחלט דרשה

, נשארה ברצון, כמובן].
הזמירות שלי נבעו מזיווג התאריכים הנפלא - שנה בדיוק אחרי החתונה על מדרגות הרבנות, דבר שמעורר בי ומעורר אצל בני דורי [ 60++] הרבה תהיות.

 

[אשה מרציפן]

בתור מישהי שגדלה הרחק מהבועה התל אביבית

וגם עכשיו לא מחשיבה את עצמה כחלק ממנה (אני גרה הרחק משם, בעיר הנידחת רמת גן - מה שרבים במקום בו גדלתי טרם הצליחו להפנים), אני יכולה להעיד שהתופעה הזאת קיימת ברוב חלקי הארץ אם לא בכולה, וזה עוד לפני שמגיעים לנושא הילודה - מספיק שהיה נדמה שראו את פלוני מסתובב בחברת פלונית, וכבר מתחיל הלחץ, וזה למרות שפלוני ופלונית כלל לא מכירים והוא בסך הכל שאל אותה היכן התחנה של קו 5, אבל למה להפריע לאנשים במלאכת הקודש של הפעלת לחץ מאסיבי למטרת חופה וקידושין?
&nbsp
בזמנו עשיתי טעות וסיפרתי למכר שיצאתי לדייט. שיחת הטלפון הבאה שהגיעה מצידו כללה פתיח "אז מתי את שולחת לי הזמנה?"
&nbsp
&nbsp

 

[אריק בד חביב]

אנוכי שכן שלך, מעיר המחוז גבעתיים

ואני אעוהב את רמת גן מאוד. עיר יפהפיה, מערכת חינוך לתפארת, רחובות יפים. אמנם המגדלים קצת דופקים את העיר, אבל ביאליק הוא רחוב הקניות הכי מעולה במדינת ישראל.
מפליא איך כל אחד מאיתנו רואה דברים אחרים באותו מקום גיאוגרפי, לא?!