נסיון לעזור...
זה הופיע באימייל שקיבלתי לפני כמה שבועות מאנונימוס. אני לא מתחייבת על הנכונות של הדברים, או- לחילופין- שאלו כל הפרטים... אתה מוזמן לפנות אליהם עם שאלות... שני.
עם הופעת רוחות הסתיו הראשונות והירידה בטמפרטורות, פונים רבים מאתנו לאוורר את מלאי בגדי החורף שלנו, ומתחילים להתעניין ברכישת בגדים חדשים. במקביל לכך מתחילות חנויות הבגדים להציע למכירה בגדי צמר. מהו המחיר האמיתי של בגדים אלה? אנשים רבים מאמינים, כי גז הצמר מסייע לכבשים להיפטר מעודפי חום ומסרבול מיותר. אולם ללא התערבות האדם, היו הכבשים מצמיחות על גופן את כמות הצמר הנחוצה להגן עליהן מפני תנאי אקלים קיצוניים ומשירות כמויות אלה עם חילופי העונות. למעשה, הגז מונע הגנה על הכבשים מפני קור עז, ובקיץ הוא חושף את עורן לפגיעת השמש הקופחת. אוסטרליה, בעלת שטחים נרחבים אשר מנוצלים למרעה, שולטת ב-80 אחוזים משוק הצמר בעולם. היא מגדלת כ-150 מיליון כבשים בשנה, המוחזקים בעדרים המונים אלפי פרטים. המספרים הגדולים מונעים כמעט לחלוטין אפשרות לטפל באופן אינדיבידואלי בצורכיהם של הכבשים. הטיפול הוא המוני, ומונע על-ידי שיקולים כלכליים. את מספר הצאצאים ללידה מנסים המגדלים להרבות באמצעות תרופות שונות המזיקות לכבשה, והגורמות סיבוכים בהריון ובלידה. שבועות בודדים לאחר הלידה עוברים הטלאים ניקוב אוזניים (לצורך השחלת תג זיהוי) וקיצוץ הזנב. הזכרים עוברים סירוס. טיפולים אלה נערכים ללא הרדמה או משככי-כאבים. גם מותם של הכבשים כפוף להיגיון הכלכלי בלבד. ב-1990 נורו למוות 10 מיליון כבשים באוסטרליה בגלל בצורת וירידה במחירי הצמר. זן הכבשים הנפוץ ביותר באוסטרליה הוא המרינו. זן זה "טופח" באמצעות ברירה מלאכותית, שנועדה לפתח כבשים בעלי עור מקומט, גלי ועתיר קפלים. הקפלים מגדילים את שטח העור, וכך גדלה גם כמות הצמר שנושאת כל כבשה. מטען לא טבעי זה, של עור וצמר, גורם לכבשים מצוקות רבות. כבשים רבים מתים בקיץ מחום ומתשישות כתוצאה מעומס העור והצמר. הקפלים ועומס הצמר אוגרים בתוכם שתן ורטיבות. זבובים, הנמשכים אל הלחות, מטילים את ביציהם בין קפלי העור. הרימות המודגרות עלולות לאכול את הכבשים חיים, פשוטו כמשמעו. כדי למנוע "מתקפות זבובים" נוקטים המגדלים שיטת "טיפול-מניעה" מזוויעה: הם משחיתים את עורם של הטלאים הצעירים, כדי להפוך אותם למצולקים ולבלתי מושכים להטלת ביצים. הדבר נעשה על-ידי חיתוך ופשיטת פסים גדולים של עור מצידיו האחוריות של רגלי הטלה, כאשר לא ניתנים לו כל חומרי הרדמה או אלחוש. בעור המצולק שנוצר כתוצאה מכך אין הזבובים נוטים להטיל ביצים. אף על פי ש"טיפול" זה עצמו מושך "מתקפת זבובים" אל פצעיו המדממים של הטלה, ושיש הטוענים כי טיפול זה הורג לא פחות כבשים מאשר הוא "מציל", השימוש בטכניקה אכזרית זו נמשך; נראה שאין מפסיקים לעשות זאת מכיוון שהנזק הכלכלי הנגרם למגדלים כתוצאה ממותו של טלה, קטן מהנזק הנגרם ממותה של כבשה, שבה הושקעו מזון, חיסונים ועבודה. בניגוד למוצרי עור ופרווה, אשר ברור לכל כי נשללו בכוח מידי בעליהם המקוריים, תדמית הצמר היא ידידותית, לפיה כביכול הוא מושג מתוך שיתוף פעולה, להנאתם ולרווחתם של שני הצדדים: בני-אדם וכבשים. חשוב להיאבק בתדמית שקרית זו ולהחרים מוצרים המכילים צמר. תעשיית הצמר, ככל תעשייה חקלאית המנצלת בעלי-חיים, היא אכזרית ומיותרת. כמו כל תעשייה חקלאית, כך גם תעשיית הצמר מתבססת על נכונותם של אנשים לקנות את תוצרתה מבלי להתעניין באילו דרכים הופקה וכמה סבל גרמה לבעלי-חיים. בשבועות הקרובים נביא עובדות נוספות על תעשיית הצמר. חוברת חדשה בנושא ניצול בעלי-חיים בתעשיות הלבוש הופקה באנונימוס ומחירה 5 ₪. המעוניינים/ות ברכישת החוברת יפנו למרכז אנונימוס.
