אמון הוא כמו אמונה באלוהים
אף אחד לא יכול להוכיח שיש אלוהים ובכל זאת רבים רבים מאמינים בו. למה? כי הם בוחרים להאמין. כך גם בזוגיות, אם בוחרים בני האדם להאמין בבן הזוג יש אמון ואם הם לא בוחרים בזה (וכדאי שהבחירה תהיה מודעת, מעין התחייבות: אני בוחר להאמין בך!) לא יהיה אמון. ואמון שבחר בן זוג לתת בבן זוגו אינו יכול להישבר, עד שתתקבל החלטה אחרת, כמו שגם השואה, ואלף "הוכחות" שאין אלוהים לא הביאו לקץ האמונה באלוהים. לפסיכולוגים יש בעיה לראות דברים כהוויתם כי הם מחוייבים ל"מתודה המדעית" של חקר הדברים ולכן לקח לכותבת שלושים שנה ואולי היא עדיין לא הבינה את הדברים לאשורם. אבל זו מריבה אחרת לגמרי שיש לי אישית עם "מדע הפסיכולוגיה" ישאל כל אחד מהקוראים את עצמו: האם אני מוכן להאמין בבן/בת זוגי? אם התשובה כרוכה בתנאים והתניות, משהו מסוג: כן אבל... או רק אם... וכיוצא באלה, כמוה כתשובה שלילית. שווה לבדוק... שלכם, האלי.
