צעד ראשון שאלה חמישית

[OA ענת]

צעד ראשון שאלה חמישית

"הודינו שאנחנו חסרי אונים מול התמכרותינו, שאבדה לנו השליטה על חיינו" * צעד 1 אומר לנו להודות שאנו חסרי אונים, זה מקומם, הרי באנו לקבוצת התמיכה על מנת לרכוש ביטחון עצמי - איך זה משתלב יחד? * למה אי אפשר לנצח את הכפייתיות/התמכרות לבד? למה אנחנו זקוקי לחברותא.

ראיתי שהשאלה של יום שישי הבהילה אתכם, היום שאלה קצת פחות דורשנית, אבל הצעה אישית - הדפיסו את השאלה הרביעית וענו עליה באופן פרטי - כי התשובות עלולות להפתיע אתכם.

 

[ורד8 המקורית]

למה אנחנו זקוקים לחברותא????

למה אי אפשר לבד???? כי לבד אני הופכת להיות תסריטאית והופכת את החיים לסרט אימה, ארוך, קשה, מסובך ומפחיד....כי ביחד יותר קל לעלות את העליות ולרוץ בקלילות בירידות....כי בפשוט, רק ביחד זה עובד. כי תגידו לי, איפה כל כך הרבה אנשים יגידו לי שהם אוהבים אותי? גם אם דיברתי שטויות, גם אם עשיתי שטויות....???? אני לא מוותרת על האהבה הזו, היא מעניקה לי חיים,וילללה סיסמה לפני השינה, כן, סיסמה שעובדת:"רק ביחד זה עובד, ועובד טוב.." לילה טוב מלא אהבה, ורד.

 

[ברבורה לבנה]

אני זקוקה לחברותא... בגלל

בגלל האהבה, בגלל ההבנה, בגלל הכתף, בגלל ההקשבה. אני זקוקה לעצמי כדי לדעת שיש לי את הכוח לתת, את האומץ להתחלק, את האהבה לחלק... כך אני צומחת... כך אני גדלה ... אני זקוקה לחברותא כדי לדעת שיהיה שם מי שיראה אותי נופלת וירים.. שיראה אותי צוחקת ויחייך, שיראה אותי בוכה וימחה את הדמעה... ולכל אלה - אהיה שם..גם

 

[ה נסיך הקטן]

../images/Emo47.gif../images/Emo29.gifכל כך נכון! ברבורה...../images/Emo45.gif

 

[ה נסיך הקטן]

../images/Emo47.gif../images/Emo29.gifכל כך נכון! ברבורה...../images/Emo45.gif

 

[OA ענת]

תשובה לשאלה חמישית

* צעד 1 אומר לנו להודות שאנו חסרי אונים, זה מקומם, הרי באנו לקבוצת התמיכה על מנת לרכוש ביטחון עצמי - איך זה משתלב יחד? אני לא באתי לOA על מנת לרכוש ביטחון עצמי, אני באתי לOA על מנת להרזות, לא ידעי מה זה OA, אמרו לי שבOA אוכל לרדת במשקל, אז באתי... הייתי נואשת ומיואשת, ביטחון עצמי - לא היה בראש לי. * למה אי אפשר לנצח את האכילה הכפייתית לבד? למה אנחנו זקוקי לחברותא. החברותא של OA מציעה לי תמיכה וקבלה והבנה שאינני יכולה למצוא במקום אחר. רק בחדרים הללו אני יכולה לספר את מה שבאת עובר עלי, את מה שאני מרגישה, מבלי לפחד שאני אתפס על ידי אנשים כלא נורמלית או כלא שפויה. המחלה שלי אכילת יתר ובולמיה זה לא משהו שמצהירים עלי בקול, זה משהו שעושים מאחורי דלתות סגורות ולבד, לבד אני יודעת רק להיות חולה, אז כנראה על מנת להחלים אני צריכה את החברותא - את היחד, את התמיכה וההבנה והעזרה שיש לקבוצה להציע לי. הפגישות - מידי שבוע מטעינות אותי באנרגיה שנותנת לי כוח של החלמה לעוד שבוע, לבד ברור לי שאני לא יכולה. לבד אין לי כוח.

 

[נבט9044]

למה אני צריכה את החברותא

"הודינו שאנחנו חסרי אונים מול התמכרותינו, שאבדה לנו השליטה על חיינו" * צעד 1 אומר לנו להודות שאנו חסרי אונים, זה מקומם, הרי באנו לקבוצת התמיכה על מנת לרכוש ביטחון עצמי - איך זה משתלב יחד? * למה אי אפשר לנצח את הכפייתיות/התמכרות לבד? למה אנחנו זקוקי לחברותא. --------- * אני חסרת אונים, ובאתי וקבוצה כדי לקבל כח, כדי לא להיות חסרת אונים, מבחינתי אין כאן כל סתירה. * מדוע אני זקוקה לחברותא,,, השבוע בפגישה אחת החברות ענתה על השאלה הזו, ואני עצמי בפגישה היום עם חבר, שוחחתי איתו בדיוק על זה. הרי מגיעים רגעים שבהם נראה לנו שלא צריך. לא צריך לבוא לפגישה, לא צריך להתקשר, לא צריך משום שממילא אנחנו כבר יודעים ומכירים את התוכנית, מכיוון שאנחנו כבר יודעים מה יגידו לנו מעבר לקו,, מכיוון שאין כח לשמוע שוב ושוב את אותם משפטים שאנחנו יודעים כבר בעל פה,,, ואז מגיע רגע של קושי, ואני לא מרימה טלפון כי ממילא אין לאף אחד מה לחדש לי, ואז אני פחות ופחות הולכת לפגישות, ואז הרגעים הקשים מתרבים וגוברים, אבל אני כבר בלי פגישות ובלי חברים קרובים,,, והולכת ומתרחקת,, ההתמכרות הזו יש בה המווווווון שיכחה. כשאני מול החומר שלי, אני נוטה לשכוח את כל הסבל כי אני כבר חזקה ולא חסרת אונים. הפגישה מזכירה לי דרך סיפורים של אחרים איפה הייתי רק לפני יומיים/חודשיים/שנתיים, הפגישה מציבה מולי מראה ששקפת אותי מתי שהו בהוויה שלי. כשאני כותבת כאן את הדברים יש להם שממעות גדולה, כשאני מתחלקת על אותם דברים בפגישה מבצבצות להן דמעות - וזה מעיד על המשמעות שיש לזה עבורי ועל צעידה קדימה בכיוון של ריפוי יש לה לקבוצה כח משלה והוא סוד הקסם שלה.