צעד ראשון - שאלה ראשונה

[OA ענת]

צעד ראשון - שאלה ראשונה

"הודינו שאנחנו חסרי אונים מול התמכרותינו, שאבדה לנו השליטה על חיינו" * הודעה בחוסר האונים היא הצעד הראשון בדרך לשחרור מהאובססיה - ציין מתי אתה חש חסר אונים? תן דוגמאות למצבים של חוסר אונים?

הערות טכניות: מאחר ואין ציונים ואין תשובות נכונות או לא נכונות בצעדים וכל אחד עונה מעומק ליבו - שמור על השרשור נקי מתגובות - השרשור יכול להכיל רק תשובות. על מנת שהשאלה שאתם עונים עליה תשאר בפניכם - אני ממליצה להעתיק אותה להודעת התשובה שלכם על ידי העתק/הדבק (Ctrl C/Ctrl V). מי שאינו מרגיש בנוח לענות על גבי הפורום מוזמן להעתיק את השאלה למחברת שלו ולענות על נייר עם עט.

 

[נבט9044]

תודה לענת, והנה התשובה הראשונה

"הודינו שאנחנו חסרי אונים מול התמכרותינו, שאבדה לנו השליטה על חיינו" * הודעה בחוסר האונים היא הצעד הראשון בדרך לשחרור מהאובססיה - ציין מתי אתה חש חסר אונים? תן דוגמאות למצבים של חוסר אונים?  כשאחרי ירידה גדולה במשקל, ושמירת המצב לזמן מה, אני מתחילה לראות איך הקילוגרמים מתחילים לעלות, עוד אחד ועוד אחד, ולמרות הרצון וההתחייבויות העצמיות שלי להפסיק לאכול, יום אחר יום אני ממשיכה למצוא את עצמי אוכלת ומשמינה מחדש.  כשאני הולכת לישון עמוסת מזון, על כל הכובד וחוסר הנוחות המשמעים מכך, ומחליטה שזהו, אני נפרדת מהקמח והסוכר ושאר הממכרים, ובלילה שלמחרת אני שוב באותו מקום שהייתי אמש.  כשאני כבר במצב טוב, של המנעות מאכילה כפייתית, ונדמה לי שזהו אני כבר לא חסרת אונים והחזרתי לעצמי את השליטה על חיי, ואז אני מחליטה שודאי החלמתי, ומתפתה לקחת ביס/פרוסה אחת ממשהו, ולא מצליחה להפסיק.  כשאני מוותרת לעצמי, ואומרת שרק ליום אחד אחגוג, בגלל יום הולדת או אירוע אחר, ומחר אחזור להמנעות, ויום עובר ועוד יום ופשוט לא מצליחה לחזור לנקיון. עד כאן תיארתי מצבי חוסר שליטה מול האוכל, זה היה יכול להיות לא כל כך נורא אם הם לא היו מביאים אותי לאיבוד שליטה על חיי. הכיצד?? הנה-  בהוצאות כספיות אדירות על התקפי 'חשק' הן בצידי דרכים והן בקניות ביתיות ללא התאמה למצבי הכספי.  בהמנעות ממפגשים חברתיים עקב עלייה במשקל.  בקניית בגדים מוגברת שוב עקב השינויים גופניים.  בקשיים תפקודיים אפילו כאם עקב כובד גופני.  במחלת סכרת בה חליתי עקב עודף המשקל.

 

[zoro3]

החוסר אונים שלי

בא לידי ביטוי בכניעה הטוטאלית שלי מול המחלה שלי מול חוסר שפיות שלי בכל תחום בחיים ובכל זמן נתון מהמקום שלי היום ומהניסיון שלי אני יכול לראות שתי צעדים קדימה ולהפעיל את החוסר אונים שלי מוקדם יותר ובכך אני מצליח למנוע מעצמי מצבי סיכון לדוגמא: 1. כעס-לי כמכור אסור לכעוס מכיון שמצב של כעס גורם לי לאיבוד שליטה שאף פעם אני יודע איך זה יסתיים. במקרה הטוב זה יסתיים בירידה בהרגשה ובמקרים אחרים באלימות בשימוש ואפילו בבית סוהר כאשר אני מפעיל את חוסר האונים שלי לפני שאני מתחיל לכעוס אני בעצם מנטרל את הכעס ומוותר זוכרים את המשפט-החוזק שלי נמצא בקצה גבול יוכלת הוויתור שלי- 2.פיתויים שבדרך אלכוהול שאני יוצא לבלות כמכור נקי האלכוהול הוא סם בשבילי אז מה אני יפסיק לבלות? לא כשאני נמצא בפאב בחתונות במסיבות אני מפעיל את חוסר האונים שלי מול האלכוהול ובכך אני מבלה ולא שותה 3.חשוב לציין שאני מפעיל חוסר אונים מה שאני עושה בעצם אני מפסיק להלחם במחלה שלי.אני מרפה ובכך אני מוסר את רצונותי לאלוהים כניעה היא נצחון

 

[LIN123]

נחמד

נחמד, אבל אני חושבת בכל זאת שהרצון שלך היה כל כך גדול לצאת מהמחלה ובגלל הקושי שבזה פיתחת תכונה שתעזור לך - כל הכבוד

 

[OA ענת]

חוסר אונים

"הודינו שאנחנו חסרי אונים מול האוכל, שאבדה לנו השליטה על חיינו" * הודעה בחוסר האונים היא הצעד הראשון בדרך לשחרור מהאובססיה לאוכל. - ציין מתי אתה חש חסר אונים? גם היום אני חשה חסרת אונים בהמון מצבים, היום תודות לOA ולכוח העליון שלי אני חשה פחות חוסר אונים מול האוכל - אבל אני חשה בחוסר אונים באירועים שוברי שיגרה, אני חשה בחוסר אונים מול הילדים שלי, מול הפחדים שלי ועוד. -תן דוגמאות למצבים של חוסר אונים? אתן דוגמה מעברי - חוסר היכולת שלי להתמודד עם מצבים - דוגמת המילואים של בעלי בעיצומה של האינתיפדה - גרמה לי לבולמוסים אדירים. פחדתי, חששתי וגם הרגשתי לבד. נאלצתי להתמודד עם היום-יום ועם הילדים שלי לבדי וזה הוביל אותי ישר למקום המנחם - לאוכל. חוסר האונים שלי באותו רגע לא היה מול האוכל, אלא מול אירועי החיים, אבל מרגע שנתתי את הביס הראשון - הייתי גם חסרת אונים מול האוכל.

 

[akravit]

שאלה ראשונה - חוסר אונים

במהלך כל יום אני מוצאת את עצמי במצבים שמולם אני מרגישה חסרת-אונים והרבה פעמים לחוסר-האונים שלי מתלוות תחושות שמעיקות עליי אפילו עד כדי כאב. ישנם הרבה שטחי חיים שאני לא מצליחה להתמודד איתם. אני חסרת-אונים כאשר מופנה כלפי כעס למשל, והפגנת חוסר-האונים שלי מעוררת עוד יותר כעס כלפי. אני סופגת וסופגת ואח"כ מתפרצת בצורה לא-פרופורציונאלית. עצם השאלה וההתחברות למושג חוסר-אונים מעלה אצלי אסוציאציות לא נעימות. במצבים שהייתי כן צריכה לפעול – קיבלתי שיתוק, הרגשתי חוסר-אונים, נסגרתי בתוך עצמי. הרבה פעמים אני שואלת את עצמי – איפה הייתם, הורים שלי כשהייתי צריכה את עזרתכם במצבים שלא יכולתי, כילדה, להתמודד בכוחות עצמי, כשהייתי חסרת-אונים והייתי זקוקה לעזרה ולתמיכה שלכם, איפה הייתם, למה לא הרגשתי שאני יכולה לפנות אליכם, לשתף אתכם בקשיים שלי ולקבל את החיזוקים שהייתי זקוקה להם. למה לא הרגשתי שאתם נמצאים שם עבורי. קשה לי עם חוסר-אונים, מפחיד לי עם חוסר-אונים אבל היום אני נותנת לרגשות שמתלוות לחוסר-האונים להציף אותי ואני מקבלת אותם, לא ממהרת לתקוף או להתגונן, משתדלת לא לנסות לקחת שליטה או להוכיח את עצמי, אבל אני יכולה לעשות את זה רק אם אני מחוברת לאהבה שלי לתוכנית, לתפילת השלווה, לאסירות תודה ולכוח העליון שלי.

 

[אורית של נועה]

צעד ראשון - שאלה ראשונה

ענת תודה!!!! חוסר האונים שלי הוא לגבי האוכל. כאשר מונח לפני אוכל הוא משתלט עלי. גם אם הוא מוחבא בארון הוא מדבר איתי ואינני יכולה לשלוט בו אלא הוא שולט בי. מצבים של חוסר אונים לגבי הם מצבים של לחץ - הרבה מחויבויות. מצב אחר הוא בלגן - אי סדר אינני מתכוונת לסדר פיזי בבית אלא לסדר רגשי, או סדר מחשבתי. כאשר אני נקלעת לקושי אני בורחת לאובססיה. בשבועות האחרונים נראה לי שהאוכל מנהל לי את החיים ומכתיב לי את הקניות הבישולים ואפילו את מסלולי הקניות. הוא משתלט לי על המחשבות - אני כל הזמן עסוקה באוכל.

 

[תמי ב]

אני חשה חוסר אונים

כאשר אני מתחילה לשקר לעצמי ומפילה את עצמי בפח. ובעיקר בענייני אוכל. למשל: רק ביס קטן ממאכל זה או אחר (שלא טוב לי). כשהביס הקטן מוביל לעוד רבים אחריו, עד כדי תחושת בחילה, או כאשר אני אוכלת יותר מדי מוצרי חלב (אני צריכה לקחת כדור לפני מוצרי חלב, כי חסר לי האנזים שמפרק את סוכר החלב, ואם אני אוכלת יותר מדי מהמוצרים הנ"ל, שום כדור לא יעזור וכאב הבטן שבא כמעט מייד הוא איום ונורא) אני מרגישה חסרת אונים. אני מרגישה שאני כל הזמן שמה לעצמי רגל בלי להבין אפילו למה. יש לי גם בעייה של שליטה: אני פריקית של שליטה. צריכה לנהל את כל בני הבית כל הזמן. תחושת חוסר האונים מופיעה כאשר אני מבינה שמרוב מחשבות על דברים שבכלל לא - איך נקרא לזה - בתחום אחריותי, אני לא מספיקה לעשות דברים שכן בתחום אחריותי. אני מרגישה שאני משקיעה המון אנרגיה במקומות לא נכונים.