צעד ראשון

צעד ראשון

לקח לי הרבה זמן להגיע למצב הזה ולכתוב לפורום. הרבה בלבול והרבה פחד. אני מבולבלת מאוד ממה שגליתי לאחרונה על עצמי. לפני שבועיים גלתי (אני עדיין לא בטוחה ,למרות התמונות שכל הזמן חוזרות לי בראש, קשה לי לקבל את המשמעות של הדברים ) שעברתי ,כנראה ,ניצול מיני מאבי. מתי אני אלמד להכיר בזה ? איך להמשך בחיי אחרי דבר כזה? הבלבול הוא גדול והכאב אף גדול יותר . יש לי תמונות בראש של מה שקרה אבל, באיזה שלב מסויים אני מפסיקה לראות, יש לי כמו בלאק אווט וזה גורם לי לחשוב שאולי לא היה כלום , מעבר למה שאני רואה. האם זה טבעי? טוב אז בי בנתיים . אני מרגישה הרבה יותר טוב עכשיו אחרי שכתבתי את הדברים ,זה ממש עזר לי .
 

moonlight

New member
שלום ליאור.

אני גם עברתי ניצול מיני על ידי אבי. למרות ההשלכות של הניצול על חיי, אפשר להמשיך. הבלבול גדול והכאב מוכר, אבל עם הזמן ובעזרת טיפול מתאים, אפשר להסתדר עם הבלגנים. גם הבלקאאוט מוכר ולמרות שעברו המוני שנים מאז הפגיעה, אני לא זוכרת אפיזודות רבות. יש לגוף מנגנוני הגנה שגורמים להדחקה. יש פורום נפגעי גילוי עריות, שם תוכלי למצוא קהילה חמה ומתמודדת עם בעיות דומות לשלך. ברוכה הבאה.
 
ברוכה הבאה ליאור ../images/Emo20.gif

הזיכרון של אירועים קשים שעברנו לא מתנהג כמו זיכרון רגיל ובכל מקרה, זיכרון אינו דבר מדויק (יש דברים בהם לא תיזכרי לעולם למשל למרות שהם היו). אך אם התמונות עולות, אם הרגשות הקשים מתעוררים, יש יותר סבירות שהיה מאשר לא היה. לפעמים גם כאשר נזכרים בהרבה מאוד פרטים ממה שהיה, הספק של היה או לא היה ממשיך להיות שם. צריך להתרגל לחיות איתו. ואת, בינתיים, קחי את הזמן, הקשיבי לעצמך, התבונני במה שעולה ובהדרגה הכירי את החלק הזה של חייך. והכי חשוב, לא להפסיק לדבר.
 
למעלה