"אם נקשיב ללחישות לא נצטרך להתמודד עם צעקות"
"אם נקשיב ללחישות אולי לא נצטרך להתמודד עם צעקות" אילי שלום רב, ביתך צועקת וצורחת. דרך הביטוי שלה מבטאת צורך. מה היא אומרת לכם ? אני מניחה שהיא מאוד רוצה שיקשיבו לה. ובטעות היא הבינה שרק בצרחות היא תשיג את מבוקשה. אחלק את תשובתי לשתיים למחלקת החינוך ולמחלקת התגובה. במחלקת החינוך ,חשוב שתתפנו להקשבה אחת ליום ביוזמתכם. למשל, "אני פנויה עכשיו ,יש משהו שהיית רוצה לספר לי?" המסר שיעבור אליה :"בבית הזה מקשיבים, איני צריכה לתבוע הקשבה, נותנים אותה בכיף וביוזמת ההורים. " ובמחלקת התגובה, אפשרויות רבות עומדות בפניכם כגון: • הפרידו בין העושה למעשה. כלומר, יתייחסו לילדה ולא לצעקות. • יתייחסו אליה ,כאילו היא כבר עשתה את השינוי המיוחל ומדברת בשקט. • עקביות סבלנות והתמדה הם המפתח להטמעת ההתנהגות הרצויה. • לחילופין, תוכלו להודיע לילדה כפי שהודעתם (ברגע רגוע ושקט ולא כאשר היא צועקת) שלפעמים היא מדברת בקול רם, רם מידי כזה שלא נעים לכם לשמוע ולא מאפשר ליצור שיח בוגר וענייני לכן, כאשר היא תצעק אתם לא תענו לה, לא כי אינה מעניינת אתכם אלא כיוון שזה מקשה עליכם לשתף פעולה. מאותה הודעה ואילך, אם וכאשר הילדה תדבר בצרחות אל תענו, כפי שהבטחתם. חשוב שתהיו עקביים. אל תרחיקו אותה. אם יש צורך תתרחקו אתם. כדברי דרייקורס:"תוציאו את המפרשים מהרוח". בהזדמנות חגיגית זו אמליץ לכם ולכל הפונים והגולשים לקרוא את הספר המהפכני של דרייקורס:"ילדים האתגר". בברכת קריאה מהנה ובהצלחה, הנכם מוזמנים לספר (גם בעוד חודשים מספר), מה שלומכם? עינת גבע, יועצת משפחתית, במכון אדלר.
